הפרלמנט של קווינס לומד 14 הלכות מידי שבוע. תנא דבי אליהו: "כל הלומד 2 הלכות בכל יום, מובטח לו שהוא בן העולם הבא" מכיוון שאנחנו נפגשים פעם בשבוע אז אנחנו לומדים בפעם אחת ארבע עשרה הלכות
בראיון טליווזיה של ביל גייטס (האיש העשיר בעולם)
השדרנית שאלה אותו - "מה סוד ההצלחה שלך" ?
הוא הוציא את פנקס השיקים, נתן לה שיק ואמר לה תרשמי איזה מספר שאת רוצה...
השדרנית ענתה : " לא תודה אדוני לא ככה".
ואז הוא קרע את השיק ואמר לה: "סוד ההצלחה שלי הוא
שאני לא מפספס הזדמניות כמוך . היית יכולה להיות השדרנית הכי עשירה בעולם, אבל מהסיבות שלך בחרת שלא"...
השדרנים שאלה: "אפשר לעשות את זה שוב"?
הוא ענה , הזדמנוית לא חוזרות על עצמם....
לנצל כל רגע וכל הזדמנות
לדעת רבים מהפוסקים, כל המצוות הנ"ל [ביקור חולים, ניחום אבלים, קבורת מתים] חיובן הוא מהתורה (בעל הלכות גדולות, הרמב"ן, הרשב"ץ, תלמידי רבנו יונה, הריטב"א, הריא"ז, היראים ועוד). ואף לאומרים שהן מדברי חכמים, מכל מקום מודים שהן בכלל מצות "ואהבת לרעך כמוך". (א א. ג סד)
"מצוה גדולה לנחם אבלים. ומצינו בהקב"ה שניחם אבלים, דכתיב ויהי אחרי מות אברהם, ויברך אלהים את יצחק בנו. והוא גמילות חסד עם החיים ועם המתים.
כשאתה מגיע לאבלים, לפי ההלכה לא אומרים להם את המילה "שלום". אפשר פשוט להתחיל את השיחה במשפט "הצטערתי מאוד לשמוע".
כמו כן עדיף לא להושיט יד לברכת שלום. עם זאת, כמובן מי שפונה עם יד מושטת מותר להחזיר כדי שלא לפגוע!
אל תביא מתנה. או עציץ. אם כבר אתה רוצה להביא משהו אז נהוג להביא אוכל. מה לעשות, אבלים צריכים להימנע מלהכין אוכל בעצמם.
אין המנחמין רשאים לפתוח פיהם עד שיפתח האבל תחלה, כדמצינו באיוב, שנאמר ואין דובר אליו דבר, וכתיב, אחרי כן פתח איוב את פיהו, והדר ויען אליפז התימני.
'אַתְּ פְּתַח לוֹ'
אם מרגישים שמרוב צערו או מחמת אימת ציבור שלו, אינו פותח בדברים, רשאים לפתוח המנחמים בדברי נחמה. (ג סט. ד תלב)
הרה"ג רבי מאיר גריינמן העיד על הגאון החזון איש זצ"ל שכאשר הלך לנחם אבלים, כמה פעמים פתח הוא תחילה בדברי נחמה כשהבחין שקשה לאבל לתנות צערו מעוצר רעה ויגון, או מיראת הכבוד. וכן היה מנהגו של מרן הראש"ל רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל. ועוד יש לומר, שכל שכבר פתח האבל והביע צערו לפני איזה מנחמים, אין צריך לפתוח שוב בפני מנחמים אחרים.
כלומר - חכו שהאבל יתחיל לדבר ו"תזרמו" עם כיוון השיחה שלו (א ירצה לדבר על הנפטר- ידבר, עם ידבר ל
משהו אחר- דברו איתו על משהו אחר) אם אתם מרגישים שרומזים האבלים שתלכו- אל תשתהו במקום.
עדיף לא לשאול "איך הוא מת". שאל "איך הוא חי". זה הרבה יותר מעניין ופי מיליון יותר חשוב. אפשר ללמוד מזה על הנפטר וגם על תולדות ישראל. תאמינו לי כל אחד הוא סיפור מרתק ויש מה ללמוד ממנו.
בניחום אבלים לא צריך לומר דברים מיוחדים. עצם ההגעה לבית מבטאת השתתפות בצער ובאבלות וזה כשלעצמו מנחם. את יכולה לומר להם שאת מאד מצטערת יחד איתם ושאת מעריכה שאת לא יכולה לתאר את גודל הצער שלהם. את יכולה להתעניין בנפטר. לשאול על מעשיו. את יכולה לבקש מהם שיספרו לך עליו. גם אם קשה לך עצם הדיבור את יכולה ללכת ולא לדבר. לבוא לשבת ולומר "מן השמים תנוחמו" וללכת.
"לא יאמר אדם לאבל מה לך לעשות, א"א לשנות מה שעשה הקב"ה, כי זהו כעין גידוף, דמשמע הא אם היה אפשר לשנות, היה משנה. אלא צריך האדם לקבל עליו גזרת השם יתברך שמו באהבה."
כלומר- אל תעביר לאבל שיעור באמונה אם אינו מעוניין בכך- זה לא הזמן לחנך אותו. אמור דברים שבאמת יחזקו אותו ויכנסו לליבו.
"ספרדים נוהגים להביא אוכל ומשקאות לאבלים, האשכנזים לא נהגו בכך, אלא אם יש צורך לאבלים."
היום כבר לא נוהגים שמביאים אוכל (אולי יש מעט קבילות שכן ומי שנוהג- יעשה כאבותיו). עם זאת, כדאי לבדוק שלאבל יש את כל מה שהוא צריך. אולי הוא צריך שכן יביאו להם אוכל, אולי לעשות קניוץ- חסד לא פחות ומצווה לא פחותה מנחום אבל
הרשמו לזריקת חסידות בערוצים השונים
לומדים יהדות וחסידות ברשת, הרשמו לערוץ היוטיוב, פייסבוק, ווצאפ ,פודקאסטים ועוד
https://heb.centernyc.com/zrikat