המצווה הראשונה: לאכול, להינות.
יש דברים אסורים, זה בסדר
אבל מה שמותר יותר חשוב
Summary: Forbidden foods define and enhance the pleasure of the rest of life.
En bref: Les aliments interdits définissent et renforcent le plaisir du reste de la vie.
שָׁלוֹם! אֲנַחְנוּ בְּפָרָשַׁת שְׁמִינִי, וּבְפָרָשָׁה אֲנַחְנוּ לוֹמְדִים אֵת כָּל הַחֻקִּים וְאֶת כָּל הַמִּצְווֹת שֶׁל כַּשְׁרוּת, שֶׁל אֹכֶל כָּשֵׁר. כָּאן אֲנַחְנוּ קוֹרְאִים עַל בָּשָׂר, אֵיזֶה בָּשָׂר מֻתָּר וְאֵיזֶה אָסוּר. וּבֶאֱמֶת, בְּדֶרֶךְ כְּלָל כְּשֶׁמְּדַבְּרִים עַל כַּשְׁרוּת, מְדַבְּרִים עַל הָאִסּוּרִים: מָה אָסוּר - "אָסוּר לֶאֱכֹל אֶת זֶה, וְאָסוּר לֶאֱכֹל אֶת זֶה, וְאָסוּר בָּשָׂר וְחָלָב, וְאָסוּר כָּל מִינֵי זוֹחֲלִים וְחַיּוֹת..."
אֲבָל אִם אֲנַחְנוּ קוֹרְאִים אֶת הַמִּלִּים בַּפָּרָשָׁה, זֶה מַתְחִיל עִם: "זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ" - זֶה מָה שֶׁצָּרִיךְ לֶאֱכֹל. הַדָּגֵשׁ הוּא עַל מָה שֶׁמֻּתָּר. מָה שֶׁאָסוּר הוּא חָשׁוּב כִּי הוּא יוֹצֵא מִן הַכְּלָל, אֲבָל הֲכִי חָשׁוּב זֶה לֶאֱכֹל! לְהֵנוּת! זֶה כְּאִלּוּ שֶׁהָאִסּוּרִים נוֹתְנִים גָּדֵר, כְּמוֹ חוֹמָה, מִסָּבִיב לְכָל הַדְּבָרִים שֶׁאֲנַחְנוּ צְרִיכִים לֶאֱכֹל וְלֵהָנוֹת מֵהֶם. אֲנַחְנוּ רוֹאִים אֶת זֶה גַּם בְּסִפּוּר בְּרֵאשִׁית, הַסִּפּוּר שֶׁל אָדָם בְּגַן עֵדֶן. אֱלֹהִים אוֹמֵר לְאָדָם וְחוֹוָה "מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל" - תֹּאכַל וְאֶת כָּל מָה שֶׁיֵּשׁ בְּגַן עֵדֶן, רַק מֵעֵץ אֶחָד לֹא תֹּאכַל מִמֶּנּוּ. רַק עֵץ אֶחָד אָסוּר לֶאֱכֹל. אֲבָל הַדָּגֵשׁ הוּא עַל הָאֲכִילָה .
בַּיַּהֲדוּת חָשׁוּב לֵהָנוֹת מֵהָעוֹלָם. יֵשׁ חֻקִּים, זֶה טוֹב. נָכוֹן, בְּפֶסַח אֲנַחְנוּ לֹא אוֹכְלִים לֶחֶם, אֲבָל זֶה לֹא כִּי לֶחֶם הוּא רַע. לֶחֶם הוּא טָעִים! רַק שָׁבוּעַ אֶחָד לֹא אוֹכְלִים אוֹתוֹ, כדילהבין אֶת הַהֶבְדֵּלִים בֵּין כָּל הַמַּאֲכָלִים, כְּדֵי לַחֲשֹׁב קְצָת עַל הָאֹכֶל שֶׁאֲנַחְנוּ אוֹכְלִים.
טוֹב אֲנִי מְאַחֵל לְכֻלָּם לֶאֱכֹל הַרְבֵּה לְשַׁבָּת, וְלֵהָנוֹת מִכָּל דָּבָר, מִכָּל רֶגַע בַּחַיִּים שֶׁלָּנוּ. וְהַדְּבָרִים הָאֲסוּרִים - הֵם לֹא מַפְחִידִים אוֹתָנוּ, פָּשׁוּט לֹא עוֹשִׂים אוֹתָם. אֲבָל הַדְּבָרִים הַמֻּתָּרִים - אֵיזֶה כֵּיף ! שַׁבָּת שָׁלוֹם לְכֻלָּם !