עכשיו בפרשה אנחנו עַם.
אבל התורה מזכירה: "גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם"
למה זה חשוב?
Summary: The experience of being foreigners in Egypt imposes obligations of responsibility.
En bref: L'expérience d'être des étrangers en Égypte impose des obligations de responsabilité.
הַשָּׁבוּעַ אֲנַחְנוּ קוֹרְאִים אֶת פָּרָשַׁת מִשְׁפָּטִים. זֶה מִיָּד אַחֲרֵי עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת בְּהַר סִינַי. כָּל מָה שֶׁקָּרָאנוּ בַּפָּרָשָׁה הַקּוֹדֶמֶת, הַכֹּל הָיָה גָּדוֹל וּדְרָמָטִי, וַאֲנָשִׁים הִרְגִּישׁוּ וְרָאוּ אֶת אֱלֹהִים... וְעַכְשָׁו, בַּפָּרָשָׁה שֶׁלָּנוּ, בּוּם! יֵשׁ הַרְבֵּה הַרְבֵּה חֻקִּים. יֵשׁ כָּל מִינֵי חֻקִּים עַל אֵיךְ לִחְיוֹת בְּתוֹר עַם, אֵיךְ לַעֲזֹר אֶחָד לַשֵּׁנִי, מָה קוֹרֶה אִם מִישֶׁהוּ עוֹשֶׂה מַשֶּׁהוּ לֹא טוֹב, אִם מִישֶׁהוּ גּוֹנֵב, אִם מִישֶׁהוּ שׁוֹבֵר דְּבָרִים שֶׁל אֲנָשִׁים אֲחֵרִים. וּבְתוֹךְ כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה (יֵשׁ 53 חֻוקִּים בַּפָּרָשָׁה שֶׁלָּנוּ) יֵשׁ מַשֶּׁהוּ מְעַנְיֵן. יֵשׁ מִצְוָה כָּזֹאת "וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם." אַל תַּעֲשֶׂה מַשֶּׁהוּ רַע לַגֵּר, כִּי אַתֶּם הֱיִיתֶם גֵּרִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם.
מָה זֶה גֵּר? אָז בְּעִבְרִית הַיּוֹם אֲנַחְנוּ אוֹמְרִים "גֵּר" עַל מִישֶׁהוּ שֶׁהִתְגַּיֵּר, מִישֶׁהוּ שֶׁהָפַךְ לִהְיוֹת יְהוּדִי - שֶׁלֹּא הָיָה יְהוּדִי וְהִתְגַּיֵּר, וְעַכְשָׁו הוּא גֵּר, יְהוּדִי חָדָשׁ. אֲבָל בַּתּוֹרָה זֶה לֹא כָּכָה, זֶה לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת כָּכָה, כִּי כָּתוּב "גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" - הַיְּהוּדִים הָיוּ גֵּרִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם. גֵּר זֶה מִישֶׁהוּ שֶׁגָּר בְּמָקוֹם.אֲנִי גָּר בְּצָרְפַת, אֲנִי גָּר בְּבֶרְלִין, זֶה הַמָּקוֹם שֶׁאֲנִי חַי בּוֹ. זֹאת נוֹכְחוּת בְּתוֹךְ מָקוֹם. וּמָה הַמַּשְׁמָעוּת? לָמָּה אֲנַחְנוּ אוֹמְרִים שֶׁמִּישֶׁהוּ "גֵּר"? כִּי מִישֶׁהוּ שֶׁגָּר בַּמָּקוֹם הוּא לֹא תָּמִיד כְּמוֹ מִי שֶׁהִגִּיעַ מֵהַמָּקוֹם הַזֶּה.
בַּתּוֹרָה כְּשֶׁאוֹמְרִים "גֵּר" זֶה מִישֶׁהוּ שֶׁהִגִּיעַ לְמָקוֹם וְגָר שָׁם עַכְשָׁו, אֲבָל הוּא לֹא מִשָּׁם בַּהַתְחָלָה, הוּא חָדָשׁ. וּבְדֶרֶךְ כְּלָל הוּא בְּמַצָּב פָּחוֹת חָזָק מֵאֲנָשִׁים שֶׁנּוֹלְדוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה. הַגֵּרִים הֵם יוֹתֵר חַלָּשִׁים כִּי אֲחֵרִים יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת לָהֶם רַע, חוֹשְׁבִים שֶׁהֵם יוֹתֵר טוֹבִים מֵהַגֵּרִים שֶׁהִגִּיעוּ. וְהַתּוֹרָה אוֹמֶרֶת לֹא! אָסוּר לַעֲשׂוֹת שׁוּם דָּבָר רַע לַגֵּר, לְמִישֶׁהוּ חָדָשׁ שֶׁהִגִּיעַ לָגוּר בָּאָרֶץ שֶׁלְּךָ. לָמָּה? כִּי אַתֶּם הֱיִיתֶם גֵּרִים.הַחֲוָיָה שֶׁל מִצְרַיִם יוֹצֶרֶת חוֹבָה לַעֲזֹר לַאֲנָשִׁים אֲחֵרִים שֶׁבְּמַצָּב דּוֹמֶה. אֲנִי אַגִּיד אֶת זֶה שׁוּב: הַסִּפּוּר שֶׁל הַיְּהוּדִים, הַסִּפּוּר שֶׁל יְצִיאַת מִצְרַיִם, הִיא יוֹצֶרֶת חוֹבָה לִדְאֹג לַאֲנָשִׁים אֲחֵרִים. זֶה לֹא טִבְעִי. הַטֶּבַע שֶׁל הָאָדָם הוּא לֹא לַעֲזֹר לַאֲחֵרִים, אֲנִי חוֹשֵׁב. אֲבָל הַתּוֹרָה אוֹמֶרֶת לָנוּ שֶׁיֵּשׁ לָנוּ אַחְרָיוּת, בִּגְלַל הַסִּפּוּר שֶׁלָּנוּ. זֶה דָּבָר גָּדוֹל, וְזֶה דָּבָר קָשֶׁה, וְזֶה דָּבָר יָפֶה וְקָדוֹשׁ. אָז אֲנִי מְאַחֵל לְכֻלָּם שַׁבָּת שָׁלוֹם, שַׁבָּת שֶׁל אַחְרָיוּת!