פילוסופיקס #28 - פסימיות מול אופטימיות

בפרק הזה נשוחח על מה זה אומר להיות פסימי מול אופיטימי. ננתח את ההגדרות של המושגים וננסה להבין את הסתירה הפנימית שמצויה אינהרנטית בכל אחד מהם ככל שהדבר נוגע לזמן. כל אחד משני המושגים בנוי על שתי הגדרות דומות: אם אדם הוא פסימי בהוווה ורואה את המציאות העכשווית שבה הוא חי בצורה שלילית, מתקבל על הדעת שהוא יראה את העתיד בצורה שלילית גם כן. אותו הדבר לגבי אופטימיות רק מהכיוון ההפוך, אדם שרואה המציאות שסביבו בצורה חיובית, באופן טבעי יהיה אפשר לחשוב שהוא גם יחשוב על העתיד בצורה כזאת. 
נצביע על הסתירה שמצויה בכל מושג, מכיוון שכל אחד מהם מכיל לכאורה שתי הנחות שהן מסקנות בשקילות אחת לשנייה, אבל הן לא בהכרח עומדות במבחן המציאות. כידוע אדם יכול להיות אופטימי ולראות את הוויתו כחיובית, אבל את עתידו בצורה שלילית. עצם זה שהוא רואה את האופן שבו הוא רואה הווה לא מהווה תנאי הכרחי או מספיק לכך שהוא יראה את העתיד. אז נשאלת השאלה מה הוא לכאורה במצב כזה, אדם שכזה ייחשב בתור פסימי. מכאן שהראייה העתידית היא זאת שקובעת, אבל אנחנו בכל זאת נתעמת עם השאלה הזאת וננסה להבין אותה לעומק. 
וגם נדבר על ההשלכות החברתיות קהילתיות של החשיבה הפסימית מול החשיבה האופטימית, ונשאל האם עדיף לחיות  בחברה שחבריה הם פסימיים או אופטימיים?