המרחב הבריא
המרחב הבריא
יער מאכל - מה זה בכלל? מיכל אלדר ליברייך מקבוצת Reforest על סביבות אקולוגיות מעשה ידי אדם
Use Left/Right to seek, Home/End to jump to start or end. Hold shift to jump forward or backward.
מיכל אלדר ליברייך מקבוצת Reforest הגיעה אל הפודקאסט שלנו היישר מיער המאכל במושב קדרון.
שוחחנו על יערות מאכל, על הנזק של החקלאות הקונבנציונאלית, על הכוח שיכול לחזור לידינו אם נדע לטפח מרחבים מזינים ותומכי חיים ועל פרוייקטים מעניינים של יערות מאכל שנעשו בישראל.
פרק ירוק ובריא במיוחד.
איל יוסינגר אדריכל
.לך שלום לך ברוכים הבאים וברכות הבאות למרחב הבריא הפודקאסט שעוסק בקשר בין הבריאות שלנו לבין המרחבים שבהם אנחנו חיים. שמי אדריכל אייל יוסינגר אני מלווה בשנים האחרונות משפחות בתכנון ובנייה של ביתן כדי להגיע איתן לבית בריא. נקים רעלים חסכוני עם קשר חזק אל הטבע וקשרים חזקים בתוך המשפחה. יש לי ניסיון של 17 שנים בעולם האדריכלות. מאות בתים, מבנים תכנוניים ובעיקר הרבה מאוד משפחות שמחות. אנחנו מתמחים במשרד שלי במומחיות בתכנון אקלימי, מומחיות בהתאמה רגשית של המרחב למשתמש ותכנון יעיל ושיטתי וואן סטופ שופ שלם, תכנון עיצוב פנים, עיצוב נוף הכל אצלנו במשרד. והיום בפודקאסט שלנו אני מאוד מאוד שמח ומתרגש לארח את מיכל אלדר ליברריך ליבריך את רואה רשמתי את זה ובסוף
מיכל אלדר ליברייך
.קראתי לזה
איל יוסינגר אדריכל
.אוסטר. אז איזה כיף שאת כאן מיכל קודם כל מיכל היא. אשת משפחה, אמא. אגרונומית, סמנכלית שותפה בריפורסט שהגדרת את זה כילד השלישי שלך
מיכל אלדר ליברייך
.כן. וכן, יש בזה אלמנטים רבים של זה
איל יוסינגר אדריכל
.אז נראה לי שהולך להיות ממש ממש מרתק ומעניין. לא הכנו כלום. הכול הולך להיות ספונטני בלייב, ישירות לתוך השיחה פתיח ומתחיל. הבריאות שלכם מושפעת מהמקומות בהם אתם נמצאים. נשמע מפתיע 90% מזמננו, אנחנו נמצאים בתוך מבנים אפילו כשאנחנו יוצאים החוצה מבעד לדלת. אנחנו נמצאים בסביבות מתוכננות מעשה ידי אדם, העיר, הפארק השכונתי ואפילו החורשה הקרובה כולם החלו כרעיון במוחו של מתכנן. למקומות למקומות אלה השפעה ישירה על הבריאות הפיזית. נפשית שהן כמובן שני צדדים של אותו המטבע. באמצעות מחקרים פורצי דרך בתחומי הפסיכולוגיה, מדעי המוח והאדריכלות, ניתן לאפיין מרחבים בריאים. מקומות אלה מעצימים את הנפש, מעוררים השראה, מחברים אותנו לקהילה, משפרים את מצב הרוח שלנו וגורמים לנו אושר. איך עושים את זה? בואו נגלה יחד. אז שלום מיכל
מיכל אלדר ליברייך
.אהלן, תודה על ההזמנה המשמחת
איל יוסינגר אדריכל
.אני ממש שמח בד קצת מוקדם והסתובבת בהוד השרון אמרתי איזה משפט כשנכנס שיש פה איזה אימוניות אחרת. עכשיו אני ילידוד השרון אז ממש בא לי לשמוע מה זה כשאת מגיעה מגדרה
מיכל אלדר ליברייך
.כן, כן, מקור
איל יוסינגר אדריכל
.שזה דווקא גם מושבה כזאת
מיכל אלדר ליברייך
.כאילו, נכון
איל יוסינגר אדריכל
?מה חווית ככה בשרון
מיכל אלדר ליברייך
.אז קודם כל יש את את חוויית הרחוב זה שסגור ביום שלישי אחרי צהריים ויש שם את החנות בגדים לילדים. אתה יודע, בתור ילידת אינטי, זה משהו שהוא מאוד עוצמתי עבורנו. אתה יודע, רחובות גם הייתה איזה שהיא עיר. ויש פה באמת כאילו מעבר לבניינים הגדולים שצצים. יש פה כזה רחוב קלאסי ישראלי. גינון, גם לא רע. בין לבין יש היום גם יום מאוד מאוד חינני. אבל. משהו בזה הוא יותר. ביתי נוסטלגי ניסיתי כזה להסתכל על האנשים ועל אז זה גם לא נראה לי שהוא חתך. אתה יודע יתר על המידה הסוציו אקונומי גבוה. זאת אומרת משהו. קצת מן מזל לחיות פה כזה מין נישה כזאת. גם עבדנו ואנחנו עובדים פה, אתה יודע, בשטחים חקלאיים ליד וזה ממש השילוב הזה שפתאום אתה עובר ברחוב אתה רואה את הפרדס הזה שאתה קולט שהוא ותיק אז יש פה כאלה שאריות של מי שמחפש רואה אותם
איל יוסינגר אדריכל
?זרקת אותי לגעגועים הילדות שלי, כי אני, בתור מי שחייתי בו בהוד השרון. הילדות שלי הייתה בפרדסים ובשדות ומצאנו פה כל מיני כלבים והיינו עושים כל מיני מחבואים ומחנות וכל מיני. הכל בטבע מבחוץ ומה לדעתך זה עושה? מה ההבדל בין אנשים שחיים? נניח בעירוניות כזאת כמו שתיארת עכשיו של הוד השרון לבין עירוניות של מגדלים ומגדלי זכוכית ורחובות מנותקים כאלה של רק רכבים וכולי? מה זה עושה לבני אדם
מיכל אלדר ליברייך
.תראה, אני יכולה לדבר בחוויה האישית שלי שאני גדלתי די דומה לך בגדרה לפני שהייתה את גדרה החדשה. זה היה פרדסים וכלבים והסתובבו. ואני באופן אישי היה לי את המזל לא לגור אף פעם בעירוניות קיצונית. אני פשוט סובלת בגוף אחרי שאני קמה נגיד אני מאוד אוהבת את תל אביב, את ההתרחשות יש שם באופן פיתוח עירוני מעניין ואחרי כמה שעות אני צריכה איזה גרם זירו. כאילו רגע להיתאפס. והאמת שאני לא מכירה ילדים מרוני מאד קור כאילו הילדים שלי גם הם סוף היסודי הם יושבים במסכים אבל יש להם 40 דונם יער מאכל בחצר. אז כאילו. זה זה אלמנט אחר, כאילו יש משהו במרחב החיצוני שהוא גם. הדבר הראשון שעולה לימת זה חיבור לעונות כאילו להיות חלק מאיזשהו ריטמוס של כדור של העולם, להבין שאתה חלק מאיזה שהוא מארג מאוד מאוד מאוד גדול. אני חושבת שמשהו בנטו בתום מעשה בני אדם, הוא מנתק אותנו מזה וזה. זה פואר בורות שאנשים לא מודעים לעומק שלהם באיזשהו מקום
איל יוסינגר אדריכל
?שמה זה העונות האלה מה מה הבשורה הזאת שהעונות מביאות איתנו
מיכל אלדר ליברייך
.אני יכולה לזרוק אותך כאילו קצת מה זה עבורי פוסט השביל אוקטובר, שזה איזשהו. בזמן שבילי שינוי בחיים, שהוא כאילו קצת לפני ואחרי. אז אני די זוכרת את הסתיו והחורף האחרון כאילו של בן 23. 24. שזה מן כאילו כאילו אדמה עוד לא סיימה לספוג את הדם וכאילו והנשירים נושרים ואחר כך הם בורחים, ואחר כך הם מניבים ואחר כך כאילו
איל יוסינגר אדריכל
.איזה שהיא וודאות איזה שהיא מחזור של הטבע, ששמת דברים קצת בפרופורציה, את מעשה האדם הקטנים והקטנוניים
מיכל אלדר ליברייך
.פה את ההטבה הזאת. זה מגיע אחר כך אולי נצלול לזה יותר בשיחה שלנו. באמת? אני לוקחת את החוויות האישיות שלי ואת החוויות של המשפחה שלי ואחר כך לוקחת החוויות של אנשים שאני רואה שנכנסים למרחבים האלה. גם כאילו זה זורק אותי לעבודה שאנחנו עושים בהר מאכל קהילתי באשדוד. שאשדוד עיר מאוד הטרוגנית, סוציו אקונומית, גם הטרוגנית. בעצם ניכנס לתוך מרחב ציבורי שהוא של כולם. לא צריך להיות מבין גדול. לא צריך להיות באקולוגיה. לא צריך להבין באקולוגיה ושיתוף פעולה אל מול העירייה, שלקחת את האנשים. וואלה, להגיע למצב שישי בבוקר. 3 נשים בנות 65+ עומדות וגוזנות רימון די לבד כי הן כבר שנה שלישית עושות את זה אחרי שהחשבנו אותן ועיוונו אותן. אז יש בזה משהו מאוד. שלא לדבר על הודעות בזמן הקורונה, אני 100 מ' מהיה אני יכול ללכת לנשום אז הרקע שלי הוא מאוד מדעי מחקרי וגם אגרונומיה בעיקרון או מחקר חקלאות אתה בדרך כלל עסוק בלשנות או בלהמציא כל מיני מערכות כאילו ידי אדם והיכולת הזאת דווקא להתבונן בדפוסים טבעיים ודווקא ללכת צעד אחורה. ולא ישר לשנות ופרוטוקולים וסטטיסטיקות, אלא כאילו רגע לספוג. וזה מחזיר אותי לסיפור של הריטמוס של השנה. זאת אומרת, יש בזה משהו שהוא מאוד אתה יודע. נגיד אני חיה בים מאכל שלי, הר המקום לצמוח שנה חמישית. אז עוד שנה+ שנה כאילו אתה ממש רואה את היער צומח ואת המערכת האקולוגית והאנושית. מתפתחות זה גם מקום שיש בו אנשים שמתמודדי נפש, אז כאילו המתמודדים שעובדים שם הם חלק משינוי תשתית היער. זאת אומרת יש פה איזה משהו שהוא הוא לא חוויה מנותקת. עכשיו. לגבי הניתוק אפשר גם למצוא חוויה לא מאוד מחוברת. אני אקח לך לפארק האקולוגי בהוד השרון. שמבחינתי זה פרויקט מאוד מסקרן ואהוב ומעניין, אבל היום כשהלכתי שם. היה חסר לי האינטראקטיבי, כאילו יש שם איזשהי שכבה שיש בה משהו טיפי טיפ היסטרילי עבורי יכול להיות שצריך מרחב גדול, סטרילי+ מרחבים אחרים להתנסות. אבל מה שלדעתי הוא איזשהו קלף שאנחנו כל פעם רואים החוצץ ועולה שזה שאני יכולה ללכת ולקטוף ולהכניס את הפה ואחר כך לראות וכאילו לעקוב ולכסות בשקית ולחכות בקוצר רוח עד שזה יבשיל ואני יוצאים מהשקית ולא כאילו. משהו בתהליכים הזאת הוא. מאוד מקרקע, בעיקר בעידן של מסכים והילדים אין סבלנות והכל צריך להיות מהיר
איל יוסינגר אדריכל
.מעניין, מאוד מעניין. יש תראי אני גדלתי בהוד השרון אז בתור ילד. מרכז העיר היה פה 100 מ' מאחורינו שאנחנו יושבים פה עכשיו במכללה לבנייה ירוקה איכור בן גמלה. ומה זה היה? זה בעצם הייתה רחבת הכדורסל של בית הספר הממלכתי 1000 שזה בית ספר שאני גדלתי בו היום. מבנה בית הספר הוסף הוסב לעיריית הוד השרון, אבל אז. רחבת הכדורסל של בית הספר העירוני היחיד פה בעיר, היה בעצם המקום שבו חגגו את יום העצמאות. זה היה המקום שבו עשו את שבוע הספר כי זה היה המרכז של העיר, אז תמיד שאת שואלת את עצמך איפה המרכז העירוני אז תראה איפה עושים את יום העצמאות ואת שבוע הספר. אבל מה קרה העיר גדלה מספר התושבים גדל, המקום הזה כבר לא יכול להכיל גם את הזיקוקים שהיו מתחילים ליפול פה על שיער של כל מיני בנות וגם את מאשינה או גינדיגוף שהיו מופיעים כאן בימי העצמאות והכל נהיה ככה קצת יותר גדול ואז מיקמו פארק עירוני שנקרא פארק 4 עונות. אפרופו, אנחנו מדברים על עונות. קרוב לפ קצתם בפארק האקולוגי זה רחוק ממרכז העיר, מאוד רחוק עד כדי כך שהעירייה הייתה צריכה כל שנה לממן אותו. כדי להסיע אנשים למרכז העיר אלה יום העצמאות שאנשים יוכלו להגיע עם מכוניות שהם זה סיות כי זה הופך להיות מלכודת חניה ותחבורתית ביום העצמאות ובעצם מרכז העיר נאבד מרכז העיר נעלם זאת אומרת היא כאילו עיר שאין בה יותר מרכז. + יותר הפארק האקולוגי הוא עוד יותר רחוק. הוא בכלל לא
מיכל אלדר ליברייך
.ובאזור
איל יוסינגר אדריכל
?תעשיה האחורי האחרון בהר הזבל של הוד השרון, בעצם לשעבר שמבחינה אקולוגית זה תהליך מאוד יפה אבל הוא מנותק לחלוטין מהעירוניות הוא מעין איזה שהוא מקום לוויין כזה כמו מרכזי הביג קניונים שאנחנו חייבים את הרכב כדי לנסוע לשם להנות שם. איזה חוויה. לא משנה שקניות של טבע, של קאייש לא משנה מה ואז חוזרים בחזרה ברכב הפרטי ואין את ההמשכיות העירונית הזאת של בעצם. אני נגיד כמו שאת קצת מתארת נגיד אני יכול לטייל בעיר אולי אני קונה בגד וקונה פלאפל אבל אני גם קוטע רימון. פתאום אני בתוך העיר מקבל איזושהי חוויה שהיא חוויה מחוברת לטבע, ודווקא בהוד השרון יש לזה הזדמנות כי יש פה הרבה מאוד ריאות ירוקות כאלה קטנות שזכורות וזה היה יכול לצמוח לכיוון הזה, אבל לצערי פה זה עדיין לא צמח. אז זה יפה שאת מתבוננת רגע לעיר שלי כזה קצת מבחוץ ואז זה מחבר אותי להרבה דברים ולאמירות שאת אמרת ואני רוצה רגע לזרוק פה איזה פצצה כי את אמרת לי קודם משהו שבוא נשים אותו עכשיו על השולחן ואז נעבד את כל הנתונים ביחד. איך אמרת את זה חקלאות
מיכל אלדר ליברייך
.לא מעודדת חיים
איל יוסינגר אדריכל
.חקלאות קונבנציונלית לא מעודדת חיים וואו מטורף
מיכל אלדר ליברייך
.כן אני עוד פעם אני כזה, אתה יודע, מתפתלת בכיסא, אבל. נרחיב על זה בשביל לא. אבל גם אני אומרת מאחורי זה. נרחיב על זה בשביל לא לצאת השמצה לשם ההשמצה. זאת אומרת, יש משהו בחקלאות קונבנציונלית עם הכלים הדחוסים עם המון קולטורה בין מאות לאלפי דונמים. שזה פשוט עושה סלקציה פיזית כימיקלית על חיים, החל מהקרקע שאם ניכנס אחר כך נדבר על העבודה שלנו עם קרקע אז החל מהקרקע וכלה גם במגוון הביולוגי, גם במה שמגדלים, אתה יודע, כל הפוליטיקה של ייצור המזון שאני זוכרת, אתה יודע, כל אחד מאיתנו עושה את הדרך המקצועית, ובתחילת דרכי, אתה יודע, הייתי עובד בחברת זרעים במחקר ופיתוח. אני שכירה צעירה, ילדים קטנים, יש לי מנהלים. אני לאט לאט הסתכלתי על העולם הזה. זה בעצם הבנתי שיש מאחוריו המון המון המון פוליטיקה שהיא לא הארגונומיה, שהיכולת של האנושות לרתום את הצמחים והבעלי חיים וליצור מזון היא באמת יכולת מופלאה וגם אינסופית באיזשהו מקום. אבל הפנייה הזאת, איפשהו בשנות החמישים של המאה העשרים של החקלאות התעשייתית ששוב. המנוע שלה היה חוסר ברירה כי צריך להזין את העולם. וזה אותו למקומות מחוזות מאוד מאוד רחוקים מכל מיני בחינות. דבר אחד אתה חושב על כל המגוון הביולוגי של המזון הוא פשוט טיק טיק טיק טיק טיק טיק טיק טיק טיק הצטמצם מה יש לנו תירס, חיטה, אורז? לא יודעת סויה אדמה כאילו אתה יודע, יש את הפאי הזה שידוע יש לך ירקות חממה. אבל ככל שמעמיקים. בגידול מזון במהות של גידול מזון וגם להפנים את זה שאנחנו נמצאים במקום שהוא הרס החקלאות, זאת אומרת השר הפורה ומשפטמיה ישראל הזנים והחיטה וארון אתה מרגיש באדמה. אתה מרגיש באגרונו באמת כאילו יש פה משהו שאומר נגדל, נגדל ונצליח לגדל. ותחשוב החל מהגולן עד לערבה ולנגב. יש לך המון בתי גידול כאילו ברמה הגרונומית והגידולית יש פה פוטנציאל מטורף. יש פה מוסדות מחקר, יש פה, זאת אומרת, ואז פתאום אני מוצאת את עצמי בת 35 מסתכלת. יש פה את כל היכולת הזאת, ובעצם שולטים איזה כמה בעלי הון בחברות הזרעים שהם מונופולים די רציניים, כמו חברות לדני, כמו חברות המזון. ומשהו בי לא הסכים להיות חלק מהמערכת הזאת, כי כמערכת עכשיו יש בזה איזה אלמנט פריווילגי ואני או קיי אני אבולמית אבל זה לא מתאים לי לעבוד בחברות זרעים כי מפתחים. אבל אני חושבת שבעשור האחרון מאז שהתחלתי את הדרך הזאת וכאילו פרברקט של חקלאות בת קיימא, ואתה יודע, אנחנו התחלנו את דרכנו עוד לפני שבכלל דיברו בחקלאות משקמת רגנרטיבית, כאילו כל הסיפור הזה של רגנרטיב אגרי קאלטר זה 4 6 שנים לא? לא יותר מידי. אז, אתה יודע, הם יושבים, אני יושבת עם איזשהי מישהי שאני מכירה באחת מחברות הדשנים הכבדות שנקנו על ידי סינים, והיא אומרת לי תראי, אנחנו מחפשים את הפתרונות, כי אנחנו יודעים שפשוט לא נוכל למכור את הדברים האלה יותר. זאת אומרת, יש איזושהי הבנה שכמו שבשנות החמישים הייתה פנייה לחקלאות תעשייתית, יש הבנה שהחקלאות התעשייתית, איך שהיא חייבת להשתנות. עכשיו זה ששחקנים גדולים אני אומרת בוא נסתכל רגע עוד יותר, עוד יותר עוד יותר פנימה. ונבין שאנחנו חיים במדינה שיש בה את הפוטנציאל המטורף לגדל פה ערימות של דברים מכל הסוגים כולל להקלם דברים שלא קשורים לפה. עם הטכנולוגיות והידע. ולהיות הרבה יותר עצמאי ממה שאנחנו. עכשיו לא. לא הכי בא לי לקחת את השיחה הזאת. מקום פוליטי ורמי לוי והמדינה וביטחון מזון. אבל כן הייתי רוצה לשים את הזרקור על הסיפור הזה של יצרנות זעירה ויצרונות מקומית. וזה שמבחינתי כל החורף העדרים הם מהשכן אם לא מהשכן. מהשכן. זאת אומרת, יש בזה משהו שהיום הוא גם כלכלי בעידן של יוקר המחיה. לצערי הוא לא תמיד כלכלי. אני מודה כי לפעמים יש מין דוכנים כאלה וזה לא מצליח להיות כלכלי כי מי שמבין יודע כמה משלם על התאילנדי וכמה הוא יכול להשאיר את זה מחוץ לקירור וכאלה. ולהחזיר כאילו באמת בלי שעה להחזיר לאנשים את הכוח. כי גם אם מישהו שגר ברעננה ויש לו מרפסת ובחורף יש לו כוסברה ופטרוזיליה ואולי אפילו שריר יצליח התחושת ערך שלו. ניסינו לדברחים תזונתי כאילו באמת זה לא משנה שם את הדשא שם את הקומפוס עשית את זה לבד, הילדים שלך ראו. זה קצת עולם ומלואו, וזה דווקא- בתכניות גרנדיוזיות. זה דווקא יותר כאילו. כאילו קטן מקומי מתאים אם אני עושה תפוזים אז שהשכן שלי ימכור זיתים כאלה
איל יוסינגר אדריכל
.זה לוקח אותי לזה שהמאה 20. הרי באמת דיברת קודם על ניתוק אז עם 100 שניתקע אותנו בהמון דברים מהקהילה, מהחברה, מהקרקע, מהטבע. אחד הדברים שניתקה אותנו זה מהידע הרחב. כלומר הפכנו להיות אנשים שנורא נורא מתמחים כל אחד בתחום ההתמחות המאוד צר שלו. עד כדי כך שאתה רופא ואז אני הרופא רק של לב ורק של החדר השמאלי העליון של אנשים בני 80+ והיא נורא התמחויות התמחויות אבל איבדנו את הידע הרחב. למשל רוב האנשים האדם הממוצע לא יודע לגדל לעצמו מזון, לא יודע לגדל לעצמו פלפל או מלפפון או עגבניות שזה ידע בסיסי שמשחר ההיסטוריה לכל אדם היה אני מאוד אוהב כשאני מטייל במדינות בעיקר במדינות שאנחנו קוראים להם- מפותחות של העולם השלישי וכאלה אז את רואה של כל בן אדם? יש ידע- או יותר בכל דבר יומיומי למשל הוא יודע לתקן את הנעליים, הוא יודע לתקן את הרכב, הוא יודע לגדל קצת אוכל, הוא יודע כאילו יש לו את היכולת להסתדר לבד בלי לעשות איזה סוג של אאוטסורסינג לכל השירותים שאנחנו צורכים כבני אדם. ופה בעצם את אומרת אנחנו גם כבני אדם פרטיים יכולים קצת להחזיר לעצמנו את הכוח על ידי זה שנשוב ונרכוש ידע שקצת נעלם מאיתנו, כאילו הלוואי שזה היה, את יודעת במערכת החינוך, אז זה בייסיק שכל ילד
מיכל אלדר ליברייך
.ההורים שלי ושלך גידלו את זה בחינוך
איל יוסינגר אדריכל
.גם אני קצת נכון היה חקלאות אני קצת היה לנו איזשהו חקלאות כזה, נכון, אבל זה נעלם היום לילדים שלי זה
מיכל אלדר ליברייך
.נעלם, אבל זה יחזור כי אתה יודע, עוד פעם אני לא חוכמה להסתכל על מערכות חינוך קצת אלטרנטיביות כמו דמוקרטיה אנתרופוס יכול אין כמעט בתי ספר מהזרם מהזרמים האלה שאתה לא תמצא בהם חקלאות ואקולוגיה וגינה בתוך בית ספר. מבינים את הערך של זה
איל יוסינגר אדריכל
?נכון ואז השאלה הבאה אוקיי, אם יש לי ידע כזה זה נחמד, אבל איפה הקרקע? הקרקע היום היא יקרה מאוד ולא לא נמצאת. אז איך אני בכל זאת בתור אדם פרטי, גר בדירה נגיד סטנדרטית וחולי? איך אני יכול בכל זאת לגשת לקרקע ולממש את הידע הזה שלי
מיכל אלדר ליברייך
.זה שאלה באמת מעולה ואני חושבת. הפתרון הוא לא יכול להיות רק בידיים של אנשים ומאוד תלוי ברשויות. ואני יכולה להגיד לך מניסיון של השנים של עבודה. שזה מסובך כדי לירקות בצורה קהילתית. ואני חושבת ששם היה הרבה כשלים לאורך השנים, זאת אומרת
איל יוסינגר אדריכל
.הנושא הזה בצורה קהילתית, קהילתיות
מיכל אלדר ליברייך
.כן, נגיד. אחת מתוך 10, 15 פעילים במידה סבירה בגינה קהילתית הסיכוי שזה יצליח לאורך זמן עם גידול ערכות שהוא מאוד מאוד אינטנסיבי הוא לא גבוה
איל יוסינגר אדריכל
.כי זה מודל הוא נוסע
מיכל אלדר ליברייך
.והוא מאוד אינטנסיבי גידול ירקות ואני באמת באה מהעולם הזה. זאת אומרת המחקר שעשיתי בחברת זרעים היה" ירקות גדלים מהר, ירקות ישבייה ירקות זה קצב יום ראש יומיומי זה או במרפסת או בגינה קטנה. ברגע שזה הולך לאלמנטים קהילתיים, אני אגיד לך משהו, בלי ששמע רדיקלי לך תקנה מחקלאי טוב את הירקות. ולך לעירייה שתעשה חייר מאכל קהילתי, ואז ברגע שזה הציב. ויש שם תחזוקה שהיא יותר שנתית מאשר יומית, יותר חודשית, יותר שבועית. יש שם משהו שהוא יותר סביר לתחזוקה. נכון, יש ונדליזם. נכון, לפעמים זה לא מצליח, אבל עדיין כמו שאנחנו רואים באשדוד יש דברים לקטוף. אפשר אחר כך להחליט, הם רוצים לקחת את זה. אתה יודע, אני מכירה פרויקט מדהים, קהילתי ברעננה. גינת הפעמונים
איל יוסינגר אדריכל
?ברעננה איפה זה תזכיר
מיכל אלדר ליברייך
.לי זה אני לא זוכרת למפות את זה אבל זה יחסית במערב של רעננה גינת הפעמונים שאגב שם גם הכוח המניע העיקרי של הפעילות הקהילתית זה הגיל השלישי. כן, אבל זה לא צמוד לפאר ושם יש צפיפות גידול מאוד גבוהה וגם חלק מגודר ויש שם פעילים מאוד חזקים ולדעתי הם יוצאים משם סכיר. כן. אבל הסיפור הזה של בין ההקמה לתחזוקה הוא סופר סופר קריטי. כאילו נכון זה אומנות אומנות מאוד שגורה לגדל מזון, אבל צריך לראות שמתחזקים את זה ושהציפיות והם בהתאם
איל יוסינגר אדריכל
.קהילתית וזה מודל שאת אומרת שדורש לא מעט תחזוקה ומעורבות, אולי מעורבות גם של הרשויות
מיכל אלדר ליברייך
.כן, וגם הסיכוי שלראות מוזנח ברגע היא הוא נורא גבוה ואז כל המומניטין. כן, זאת אומרת, אני חושבת שמשהו בחלק מהעבודה שלנו, שהתחילה בתור אקטיביסטים, כל אחד מהשותפים ומה שהוא יותר פרוע ויותר כזה. היום אנחנו גם מבינים שהדברים צריכים להיות לאורך זמן, הדברים צריכים, הם צריכים להיות ברקע. האם גם ברמה הכלכלית, גם אם זה לא מניב כסף, אז שזה ייראה טוב שאנשים העירייה תרצה להמשיך לתמוך בזה
איל יוסינגר אדריכל
?נכון
מיכל אלדר ליברייך
.נכון וזה מחזיר אותי נגיד למה שאמרתי בחקלאות. הרי החקלאות הקונבנציונלית מחפשת פתרונות בגלל עלויות. יותר כואב לחקלאי הגדול המחיר של הדשן מאשר החלחול של עולמי התהום ואני לא מאשימה אותו כי הוא צריך לסגור בשבילו זה מאות אלפי שקלים להרים עונה והוא חייב למכור את כל כאילו זה מתחים מאוד גבוהים של חיים בשביל חקלאים. אז. אפשר להבין את
איל יוסינגר אדריכל
.את הלחץ הזה תכף אנחנו נדבר יערות מאכל כי כבר רמזת וצריך להסביר רגע, מה זה בכלל רוב האנשים לא יודעים. אבל הנושא הזה של המחירים, של החקלאים ושל הרי כל המגמה הירוקה שאנחנו עדים אולי לאיזה שהוא רנסנס שלה, התחילה בשנות השישים של המאה הקודמת עם רייט' של קרסון, עם הספר שנקרא האביב הדומם. ששמעת על זה את מכירה זה? בעצם מה היא באה ואמרה במאה הקודמת, בשנות החמישים של המאה הקודמת היה שימוש מאוד מאוד נרחב בדי די טי מאוד נרחב ברמה של הפרסומות על על גבי תחנות האוטובוס והפרסומות, והרכבת התחתית והפרסומות בעיתונים היה תינוק חמוד עם איזה זבוב נורא ואיום והאמא מגיעה עם ספריי כזה של די טי והיה רשום בעשור פליי אז לא תפגעי בזבוב אז כאילו ברור חייבים להשמיד את הזבוב הזה כי חס וחלילה שהוא לא יגע בתינוק החמוד והמסכן. וכל חיות החווה היו מצוירות בציור מאוד מאוד פסטורלי ויפה של די טיז גודפור מי? ואז הן עושות מעין איזה קולקס של מי כמו איזה פראו איזה. ורייצ'ל קרסון בא ואמרה להם חברים. הדיגיטלי הוא מסוכן, וכמובן שעטו עליה הכל סוללות עורכי הדין וחברות הדי די טי, כי כמו הדשנים, זה כמובן ייצור של חומרי הדברה. היו חברות ענק שהרוויחו מזה מיליונים. ואמרו מה פתאום מדברת שטויות והיא אמרה תקשיבו, אני לא מדבר על שטויות, כי במקום שריססו בדי די טי בשדות חקלאים שנסו בדי הציפורים מתו. לא היו ציפורים. יכול להיות. יש לנו שיר כזה עליון כמו שסלומון שאיפה שהם ציפורים אלה חיים. אז גם שם היא אמרה אין ציפורים במקומות של ריססטה בדי אי טי ואמרו לה את מדברת שטויות לקחו ציפור ריססו אותה בדי טי והציפור חיה לקחו ציפור טבלו אותה באמבטיה של דייטי והציפור חיה לקחו ציפור הזריקו לה די טי והציפור חיה המדענים של חברות היצרנים אבל היא הייתה קצת יותר חכמה מהם רייצ'ל והיא באה ואמרה תקשיבו. לייצור שחי כרגע זה לא מזיק אבל הביצה שהציפור הזאת תטיל קליפת הביצה תהיה דקיקה באיזה מילימטר היא תתקע בעת הטלה והדור הבא של הציפורים ימות כולו. והיא צדקה כמובן והיא הוכיחה את זה ומאז בעצם הבינו שיש חומרים וכימיקלים שההשפעה שלהם היא לא נראית מיד לעין. אז זה זול וזה נחמד. והנה אתברת את כל המזיקים בשדה אבל אתה יש לזה כל מיני השפעות על האקולוגיה ועל כדור הארץ וזה בכלל פתח את כל השיח הזה לרגע אולי יש עוד חומרים מתועשים. אם יש היום הרי לתעשייה היום גורם לזה 10,000 ומשהו חומרים כימיקלים שונים, תעשייתיים. אולי יש עוד חומרים תעשייתיים שאנחנו לא יודעים מה ההשפעה שלהם. היום כבר ידוע שיש הרבה שהם מסרטנים, לא עלינו שעושים כל מיני נזקים כאלה ואחרים לאקולוגיה ולאדם, אבל אז לא ידעו, אמרו טוב הציבור חייה, זה חומר בסדר, הוא לא רעיל, אבל רגע יש השפעה ארוכת טווח. וזה באמת אולי חלק מהידע ומהשיח שהיום החקלאות הקונבנציונאלית אולי גם כן כמו שאת אומרת זה זול לי זה נחמד אני עכשיו עושה על ייעוץ הכל רוצה להוזיל את מחיר הפלפל הכוונה. כוונות טובות אז אני משתמש במה שיש ואני לא יודע רגע, איזה נזק כרוך טווח ועושה לקרקע למים. מה יהיה בעונה הבאה? מה יהיה בעוד 10 שנים בעצם הקרקע שופכת להיות יותר ויותר ענייה, צריכה יותר ויותר שנים כדי להפיק את אותה התוצרת, לפעמים תוצרת הרבה יותר ענייה, לפעמים תוצרת ענייה בויטמינים ומינרלים, כי בירקות שלנו יהיה נורא אנמיים מהאדמה שהיא כל הזמן חיוקה וכימיקלים. ועכשיו היא המחל
מיכל אלדר ליברייך
.טוב. אני שנייה כאילו תחתכו את זה אני חייבת לנג את האף כי אני פה לא מרגישה שזה דבר. אני לא מתרכזת במה שצריך דקה
איל יוסינגר אדריכל
.פתח כזה שתבינו אולי
מיכל אלדר ליברייך
.באמת זה יותר ישים. זהו, אוקיי. יש
איל יוסינגר אדריכל
.אזירה
מיכל אלדר ליברייך
.טוב אז אז אנחנו סך הכל את איש תכנון. אני אמנם אגרונומית אבל ים מאכל זה שיטת תכנון. זאת אומרת זה שיטה להגיע לשטח ולהתייחס אליו. ובעצם בשיטת תכנון הזאת, אנחנו מחכים דפוסים טבעיים. ומכניסים אותם לתוך התכנון. וכל ים מאכל הוא בעצם עומד על 3 רגליים עיקריות שזה הפעולה של השיקום האקולוגי. הפעולה של גידול המזון. והפעולה של לקבל בני אדם, זאת אומרת, השטח הוא תמיד. עבור בני אדם שימושים הם מאוד מאוד שונים, ניכנס אחר כך. וכל פרויקט שונה בתמהילים של הרגליים האלה. כשהמילה הבאה שעולה לי היא שכבות, זאת אומרת יש איזושהי שכבותיות בהתייחסות אם אנחנו מחזירים את עצמנו לדפוסים טבעיים כשאתה הולך בשטח טבעי, גם אם הוא על אדמה מופרת, גם אם הוא רק עשביה, אז תמיד יהיו לך שכבות, יהיו לך שמחה יותר, גבוהה יותר מאוחר. זאת אומרת יש איזה שהוא משהו מאוד הטרוגני בעיצוב. ואת הסיפור הזה של השכבות, אני לוקחת אותנו רגע לדמיין. את כל השכבה הלא נראית את כל הסיפור של מה שקורה באדמה. סליחה, ובעצם כל פרויקט שאנחנו מתחילים אותו אנחנו מתחילים כאילו בגדול, מאדמה חשופה. בסדר, נכון, נשים בצד פרויקטים שמשתלבים בתוך צמחייה כעת, אבל תמיד יש לנו את האדמה שבניגוד. חקלאות קונבנציונלית מסחרית שרואה את האדמה אך ורק כאיזשהו, מצע גידול ולא כאלמנט חי. אז מבחינתנו השכבה הזאת היא שכבת החיים הראשונה של של כל יצירה שאנחנו עושים. ואז באמת אתה מגיע למצב שאתה קודם כל רוצה לעשות מה שנקרא אנליזה של מצב 1000. מצב בסיסי מצב אפס. כשהרבה מאוד מהשטחים שאתה מגיע אליהם אחרי חקלאות אינטנסיבית. אני עם דחוסים וכשאני אומרת אני עם זה גם בחומרי הזנה, אבל זה גם במה שנקרא ביולוגיה של הקרקע, שזה באופן כללי תחום שתופס תאוצה מטורפת בכל השנים האחרונות החל ממחקר של כמו שיש את. מיקרוביום של הבטן שלנו, אז יש גם את המיקרוביום של הקרקע. בעצם כל הביולוגיה של הקרקע היא סוג של דבק דבק ביולוגי, זאת אומרת, הנוכחות של המיקורגניזמים בקרקע, בין אם הם חיידקים או פטריות או בעלי חיים קצת יותר גדולים. הפעולות המטבוליות שלהם בעצם מפרישות כל מיני חומרים שעוזרים למרקם של הקרקע. להיות יותר גמיש לשינויים. לשפוך מים יותר טוב, לשפוך תזונה יותר טוב. וזה באמת השלב הראשון של לבחון את הקרקע ולהחזיר לחיים. עכשיו הכותרת הזאת להחזיר חיים יש מתחתי המון המון המון סוגים של פרקטיקות. שהן באמת תלויות במצב הבסיסי של השטח. עכשיו, ככל שאנחנו מעמיקים בעבודה ובשנות והיערות הולכים וגדלים, אז אנחנו מבינים כמה המחקר המקדים הזה הוא קרדינלי. אתן לך דוגמה שהיא מאוד רלוונטית לשרון. אתה בתור אדריכל בטוח מכיר את הסיפור של השכבות של הנז
איל יוסינגר אדריכל
.לא דווקא לא מכיר
מיכל אלדר ליברייך
.אז בסופו של דבר אנחנו פה בשרון יש אדמות חם וחולית איפה שהוא חולית יותר- כאילו עמק חפר זה כבר נהיה אדמות כבדות אבל אתה עושה איזה שהיא חפירה יחסית שטחית. אתה רואה אדמה קלה זאת אומרת אפילו הצלחתי ממקורי ואתה מוציא וזה נראה אחלה. יוצאים לדרך הפרויקט מתחיל, שותלים עצים עוברת חצי שנה, עוברת שנה משהו בעצים לא. לא טוב להם, לא טוב להם, החלפנו לא טוב להם. מסתבר שיש תופעה מאוד. כאילו אם אתה תלך ותבדוק כל מיני חקלאים כאלה עתיקים פה עם הפרדסים. יש חוות עומק של לפעמים הם מטר 20, לפעמים מטר וחצי שיש שם איזשהי שכבה. יש לזה קשר לכך סיטיות אבל גם אור וחקלאות קונבנציונלית. יש שם איזה שהיא אספות של מינרלים שפשוט גורמים לשכבות אטומות ואז בעצם השורשים של העצים יושבים במין אמבטיה כזאת לא מאווררת עם מים עכשיו היא לא בפני השטח היה גשם הוא חילחל דרך החמרה יושב שם במין בריכת תת קרקעית. השורשים של העצים נדפקים. אז מה? מה הייתה הפואנטה של כל הסיפור הזה? להגיד שכשאתה בא לשטח אתה צריך ממש להכיר אותו? זה עדיין לא מחסן אותך, כי הרי זה לא שאני אבוא עם בוב כי לעומק מטר וחצי על כל החלקה אז אתה יש לך
איל יוסינגר אדריכל
.איזה קיפוח קידוח ניסיון אני יכול. שעשינו פה קידוח בהוד השרון לפני איזה חודשיים 3. באמת ראו את הלמעלה קצת אדמת מילוי וחווה ואחר כך אחר כך החול ממש חול ים וקצת בעומק קצת אדמה רסיתית ואחר כך עוד במרחב הרפורמה. יש ממש חוות מאוד יפות. בקלות ולקבל ממש את
מיכל אלדר ליברייך
.השכבות נכון ויש פרופילים מאוד משתנים+ פעם תלוי מה אתה רוצה לגדל. נגיד אם בשטח הזה שסיפרתי לך עליו כשהייתה שם חקלאות היה שם בטטות. אוקיי, בטטות מגיעות לעומק 40 סנטים. אז אתה לא מגלה שיש לך שם בעיה. אז כל הסיפור הזה של להשביח את הקרקע, אני אתן לך דוגמה אחרת על עוד פרויקט בשורה. מגיעים ויש את הסיפור של עשבייה עכשיו בסדר, אני כבר לא מפקולטה לחקלאות, אני כבר לא קוראת להם עשבים רעים, אבל אתה צריך לנהל אותם, הם באים על חשבון השיחים ששתלת הם לא תמיד טובים, הם נהיים קוצים כבר באפריל. אז לפעמים כשאנחנו מגיעים לשטחים שיש בהם כמות מאוד מאתגרת של הסבירה. אך לא נרצה לרסס זה לא זה פרקטיקות שאנחנו שומרים ממש לסיטואציות חריגות מאד. אז יש. יש מקומות שאנחנו נותנים פתרונות מכניים אומרים או קי. אנחנו יודעים שלעלות עם כלים כבדים זה דוחס את האדמה וזה לא משהו. אבל בכל אופן בעלות תועלת אנחנו מבינים שאם נגרד את ההסרה סנטים של האדמה עם כל הבנק, זרעים של הצמחייה שאנחנו לא רוצים ואפילו לרכז אותם במקום אחד בחלקה ממש ניקח את המשאב הזה, נעשה ממנו כמו הר הזבל, אר הצמחים וננהל אותם רק שם. ואז אתה ניקית את השטח, אחר כך מוסיפים את החומר האורגני בצורת רסגיזם כן או לא. גם עם רסג התפתחנו הוא לא תמיד מתאים. שיש לך מערכת מאוד יצרנית זה לא מתאים בדיוק. לפעמים זה יותר נראות מאשר באמת עבודה אקולוגית. עדיף אולי להשתמש בצמחיית כיסוי מנוהלת. אז כל הדברים האלה אתה, אתה פשוט לומד אותם עם השנים. שיש. זה מצחיק אותי קצת בתחילת הדרך זה היה מין המודל, הביא אותו ממדינות, גם טרופיות ועם הרבה גשם או תנאים אחרים. אז היה מינים רע כזאת היה מנהל את עצמו כמו בטבע, אז היום התפקיד הוא לקרקע את הדבר ולהגיד אוקיי, אם אנחנו מדברים על אבוקדויים ומשמישים, אנחנו רוצים לקבל תוצרת. זה לא יכול לגדול לו פר ואם אנחנו רוצים חורשת ברופן, ארץ ישראל או חולשת בר באפיון אחר מדברי אז אז שם נצטרך- תחזוקה. זאת אומרת, אי אפשר לצפות לקבל משהו אחד אם אתה לא כאילו יש דברים מסוימים שדורשים משאבים וזה חלק מהאתגר. כי אתה יודע, בתחילת הדרך זה היה נשמע סופר רומנטי שאתה הולך ביער ואתה קוטף וזה עדיין אפשר לעשות את זה, אבל אם מישהו בא ואומר לי התזונה שלי אך ורק על פירות, אני צריך שהשטח יניב לי ברמה גבוהה ובפרקטיקות טבעיות, אז אפילו בתוך היה המאכל זה כבר זה כבר לא היה מאכל זה זה בוסתן אקולוגי עם מרווחי שתילה יותר חקלאיים עם משקיה נפרדת שהיא חקלאית. אז אז אם אתה שואל אותי, אגב התחלנו מיירות מאכל ואני ככה יותר מרחיבה את העירייה. מה אנחנו עושים אז? מבחינתי היום אנחנו עושים עיצוב נוףולוגי זאת אומרת שזה באמת השלוש רגליים האלה שדיברנו עליהם כיר מאכל זה אחד הביטויים היותר פראי, היותר קסום, יותר טבעי, יותר חווייתי. הסיפור של הענווה צריך לחדד שם. עכשיו יהיה לך המון ירוקים ללקט. הפירות אולי נעשה מקום יותר חשוף? לא הכול אפשר לערבב עם מקום זה למדנו. וגם הרמה העיצובית היום זה יותר נכון. אני לא יודעת אם הייתה ביררון אתה מכיר אותו
איל יוסינגר אדריכל
.הייתירון. הליכוד ואכילה וכל מיני דברים מעניינים ואני חייב להגיד שהחוויה היא באמת הדבר שהכי מתקרב לטיול בגן העדן, ואני חושב שמשם זה נובע. זאת אומרת יש איזשהו געגוע לגן העדן האבוד ולקחו לפחות ברמה, גם ברמה הערכית וגם ברמה של התרשימים. הרי אנחנו סיפור מילים והרבה אומנים במהלך השנים. אחר כך לקחו מתוך הסיפור הזה וניסו לרשום. לצייר את זה ולדמיין איך זה היה נראה, ואני חושב שזה מאוד קרוב לחלק מהתאמורים הויזואלים של גן עדן כמו שהוא מתפרש בתרבות המערבית ובכלל באמת קצת כמו הבוסתן שהוא גם איזה שהוא ביטוי כזה לגן עדן האבוד. להחזיר רגע את הנושא הזה, אבל ביתר שאת, כלומר יותר יותר
מיכל אלדר ליברייך
.שכבות
איל יוסינגר אדריכל
.בדיוק יותר אתה ממש מרגיש ביער כי אתה בעצם הולך למקום שהוא יחסית מוצל יחסית, לא חשוף לשם שהיא שירה בין עצים. בין כל מיני סוגים של שיחים, כל מיני סוגים של פטריות ממש מגוון בשבילים כאלה שהם שבילי יער, החוויה היא קודם כל זה חוויה מרפאת בפני עצמה. ההליכה הזאת ביער שוב ביער מאחת בקדרון שבו הייתי ההליכה הזאתי. הליכה כזאת מרפאת אתה ממש אתה עם מרסט כאילו אתה טבול בתוך יער אתה טבול בתוך טבע שזה כבר חוויה מהממת מבחינת אוכל לא יצאתי 7 אבל אבל זה זה באמת ברמה של טעימות מכל מיני דברים מעניינים. שחלקם לא ידעו שבכלל אפשר לאכול ופתאום. בכל מיני גינות טבעוניות. זה אין כובע נזיב הוא טעים אפשר לאכול אותו וכל מיני כאלה. וכן, וזה באמת. זאת אומרת, זאת אומרת, זה לא רק ליצור מזון, כלומר יש פה עוד דברים, אנחנו
מיכל אלדר ליברייך
.בטח חלק אינטגרלי, ואתה יודע, זה זה אפילו לא לפתוח) זה נושא בפני עצמו. האדם, זאת אומרת, אני יכולה להגיד לך כאילו אני כי בהתגלגלות שלי באתי ממחקר, באתי מהגורנומיה, אני לא בן אדם טיפולי ולא. ורך השנים יש משהו בחוויה הזאת של. פשוט לגור ליד השטח הזה, לעבור מלחמה בשטח הזה. אנקדוטה משעשעת במתקפה האיראנית של אוקטובר 24 אז היה לנו את המזל הטוב שייפול לנו ממש טיל. לא חלקים במושב, במטר רימונים הקונבנציונלי, היערות היו מוגנים. קצת קצת סיפור מצחיק, אבל. יש משהו. קצת מציל חיים ברמה הנפשית ואני גם מרחיב ואומר שבאמת אני גרה ובחצר יש את הפרויקט של יערה, מקום לצמוח שחשוב לי להגיד גם את השם שלו, שזה פרויקט שכבר שנה רביעית או חמישית בעצם מקבל אנשים. אתה יודע, אני מצטטת בלי בלי להגיד שמות. אני בן אדם שאומר לי תראי, 10 שנים לא יצאתי מהבית. ועכשיו אני במקום שאני במוצש מחכה שיגיע יום ראשון אתה יודע הוא אומר לי את זה כי אני השכנה והלכתי לטיול. לא באתי אליו עם כובע של פורשת. הוא לא כן
איל יוסינגר אדריכל
.בעצם שם ביערה בפרויקט
מיכל אלדר ליברייך
.הזה הם מגיעים בין 4 לחמישה ימים בשבוע, יש להם שם פלטפורמה מאוד רחבה של סוגי פעילויות שזה גם באמת יש משהו בפלטפורמה של ים מאכל שהוא נורא נורא מאפשר. אתה יכול לא לעבוד במשתלה ולהכין את הצמחים, משהו למישהו שצריך משהו יותר מכונס. אתה יכול לקחת משור ולהתחיל, אתה יכול להיכנס בראבק. ולהסב, ואתה יכול, אם אתה- בחקלאות, להכין כולם את הצהריים. באיזשהו מרחב. שהוא קודם כל זה שהוא מרחב פתוח, יש אנשים מסוימים בעולמנו. אני אולי גם חלק מהם. אתה כבר מרגיש יותר. ואני אקח אותך אפילו, אתה יודע, יותר אישי ועמוק, זאת אומרת, יש לי שני ילדים עם שני מסופי יסודי. הבכור הוא על הרצף. הוא העולם מורכב לכולנו, אבל העולם מורכב לו במיוחד באספקטים מסוימים. והליכות ביער הם ממש כאילו איזשהו אבן מאוד מוכחת בחיים שלו. בקירקוע שלו במה שהוא צריך. וגם בשביל הילדים שלי, אתה יודע, לראות אנשים שהם לא. הדבר הכי מיושר בחברה שהם מגיעים ואתה יודע, ולפעמים יש גם סיטואציות לא הכי טריוויאליות עם המתמודדים. אתה יודע, זה לא ממש על הבית, אבל הם עוברים הם עוברים והם מכירים אותנו. יש בזה משהו שמחלחל מאוד עמוק. וגם כשאתה יודע כשאנשים מתעניינים בהערות מאחז, אנחנו תמיד אומרים להם שזה דרך מאוד ארוכה, כאילו גם זה אנשים פרטיים, וגם אם זה רשויות. אתה יודע, הצגת את עצמך גם אנחנו בעצם כאילו לוקחים את זה מעל תף אנחנו מתכננים ומקימים ומתחזקים ואם מישהו צריך את העצמאות אז נלמד אותו איך להחזיק את זה לבד. ואני אוהבת לקחת את האנשים ולהגיד להם כן, פה אני כאילו פה יש לי את הזכות לגור. אני גרה בשכירות אומנם כאילו דווקא זה יותר נוח, כאילו אין לי את האחריות. שטח חקלאי זה חתיכת דבר. וואלה אני הולכת למודלים הציבוריים ואני אומרת זה זה לא זה לא שהוא פריבילגים, אתה יודע. אני אומרת פרויקט בשרון בסדר ויש פרויקט גם באשדוד ואני מקווה שיהיו פרויקטים גם באופקים בקרית 8. זאת אומרת
איל יוסינגר אדריכל
?מאכל. נכון
מיכל אלדר ליברייך
.אני חושבת. אבל אגב שאנחנו מדברים על רשויות אז אז חלק מהדברים שאנחנו ככה. מבשלים ועובדים עליהם. זה הבנה שהמרחבים האלה הם יכולים וצריכים להיות כלכליים בחלק מהמקרים ולא רק נשענים על פילנתרופיה ולא רק נשענים על כסף נטו מרשויות. תחשוב לך שבין מרחב כזה כמו ים מאכל באשדוד ספציפית שם עם התכנון- אבל זה בערים מסוימות במיקומים מסוימים יכול להיות האבלי הייטק זה יכול להיות מקום לחינוך פורמלי ובלתי פורמלי. זאת אומרת התשתית הזאת של הטבע, הגידול, מזון וההתייחסות לצרכים של מי השתמש במרחב. אתה יודע, לא בא לי לדבר בקלישות, אבל זה נותן כמעט אין ספור אפשרויות כי אתה יודע, בתא שטח מתאים אני יכולה אפילו לעשות מיזם שיקומי כמו יערה. מגודר עוד פעם לא חייב בגדרות מגודר צמחי ואחרת יהיה מקום שהוא בכלל יותר תיירותי. קהל רחב. כולנו צריכים את זה וכמובן שצריכה עבודת עומק ובנייה של כל פרויקט. זאת אומרת ביער מאכל קהילתי שאנחנו מתכננים בשכונה חדשה בגדרה. לא יהיה לי עד להייטק אני מבינה וגם לצערי ככל המקרה מקרה לא יהיה שם שוק היכרים. אבל אם אני אקח את אותו פרויקט ליישוב קצת יותר נקרא לו באנגלית ויגברנט או משהו יותר במרכז הארץ או אתה יודע שרון שיש שם אפשרויות אז פתאום יש לך שוק איכרים, ויש לך פתאום יצרנים זעירים, ופתאום זאת אומרת הכוונה היא שהמרחב יכניס אליו כמה שיותר קהלים
איל יוסינגר אדריכל
.אני כזה. יודעת שהרופא צריך לרשום במקום פרוזה קורטלים צריך לרשום 20 דקות ביר מאכל ליום
מיכל אלדר ליברייך
.עד
איל יוסינגר אדריכל
.כמה שזה נותן לנו מענה רגשי נפשי שנוסף גם פיזי. והמודל הזה שאת מציעה שזה הופך להיות איזה לב עירוני כזה. אני דווקא תמיד חושב לא על הרשויות. אני יותר מאמין ביוזמה הפרטית בנושא הזה והיוזמה הפרטית, אגב, יכולה להיות נתוגמא של חברת הייטק למשל חברה שלוקחת על עצמה לפתח מרחב אקולוגי כזה. את יודעת מה? בוא נלך על כיוון אחר כיוון המסחר. קניון בניתי כבר קניון, בניתי כבר את גוש הבטון הזה שמתי כל מיני טלוויזיות וכל מיני דברים בחוץ ובפנים שמאירות לי את כל העיר, אולי חלק ממרחב. הקניינות הזה הוא פתאום מרחב אקולוגי. מאכל שמכיל בתוכו כל מיני פעילויות אנושיות, חלקן כמובן גם מסחריות, כי בסוף זה זכות הקיום של אותו הקניון, אבל מציע איזשהו מרחב עירוני פרטי אחר שנותן עוד הרבה מאוד ערכים, כנל שוק חברת הייטק שיוצרת לעובדים שלה ואז אולי זה גם מזמין לא רק את העובדים שלה. אולי זה גם מזמין מזמין תלמידים באיזה בית ספר. אולי זה לא מזמין תחילת טיפולית, אולי זה גם מזמין. פנסיונרים או סתם אנשים שרוצים רגע לעשות איזה שהוא טיול בפארק במהלך היום והמפגשים האלה יוצרים כל מיני הזדמנויות, גם כלכליות. אני אומר את זה כי פשוט, את יודעת, אני הקמתי את זה בילדה במכללה לבנייה ירוקה שהיא בילדה היא מתחילה מלמטה למעלה. אנחנו לא מחכים לרגולציה, לא מחכים לתקנים. אנחנו בונים את הדברים במו ידינו. אני חושב שאני פורסט, הם גם קצת בהוויה כאלה, כלומר מביאים על זה בשורה מהשטח, מגובה האדמה, מגובה העיניים. והתחלתי בנושא של איך האדם מתייחס לטבע. היום אני חושב שחסר לנו קצת להסתכל על הטבע בגובה העיניים. אנחנו כל הזמן מסתכלים עליו מלמעלה וכאילו שאנחנו שולטים בטבע ומנהלים אותו, ואז מותר לנו כל מיני. אנחנו שותים, אז מותר לנו גם להכריח מה להחריב אותו. הנה טראמפ אמר לפני כמה ימים דיגט דיג נכון, תחברו תחרות, תחזרו בנאום והכתרה שלו. כי האדם הוא מעל האדם אמריקאי האדם האלו למעלה, אדם מתחת ומתחת זה הטבע ובעלי חיים אז מותר לנו לרדוט בהם ולעשות כל מה שאנחנו רוצים. אבל מה שאת מציעה זה גישה קצת אחרת, שאנחנו מסתכלים בגובה העיניים. כלומר אנחנו והטבע זה שווים, כולנו שווים, ואז אנחנו בעצם מנהלים איזה שיח קצת יותר שוויוני, קצת יותר עשיר. היה תורם לנו, אנחנו תורמים לו ויש פה איזה שהוא מעגל שהוא לא לא נקטע. לא נשבר
מיכל אלדר ליברייך
.הוא גם מלמד אותך צניעות
איל יוסינגר אדריכל
.בדיוק
מיכל אלדר ליברייך
.יש הרבה, כאילו בלגדל יש הרבה צניעות כאילו אתה יודע, יש לך תוכניות גרנדיוזיות ואז דברים לא מצליחים אפילו. קח דוגמה אתה יכול להרים לפעמים חלקה. נגיד להשתמש היום בנשירים זה סיכון מקצועי לפעמים, כי אתה יודע יש פלאימנט שינג' והם לא כולם מקבלים את הם צריכים איזשהי כמות של קור אז צריך לבחור את הזן המתאים. ולפעמים הם פשוט לא לא מניבים. כאילו משהו בתנאים השתנה ככה שהם לא פורחים ולא נותנים פירות. אז אנחנו חייבים לעבוד עם העולם המשתנה הזה
איל יוסינגר אדריכל
.אמרת שיש איזשהי יציבות בטבע ובעונות אבל מצד שני באמת אנחנו גם עדים לשינויי האקלים ולשינויים. ובאמת, את יודעת נגיד אצל ההורים שלי בחצר נתן כל שנה, כל שנה, כל שנה מנגו ופתאום שנה אין מנגו זאת אומרת יש דברים שקורים למשתנים. העונות אגב, את יודעת העשרים וארבע. 5 אז את מכירה את זה זה בעצם הזווית. שכדור הארץ נוטה מצירו כלפי השמש של זווית של 24.5 וזה מה שקובע את העונות זאת אומרת הזווית הקטנה הזאת שאגב אם היא הייתה 21 או 17 או 35 היה לנו עולם אחר לגמרי. אבל העשרים וארבע. 5. הזווית המדויקת הזאת היא זאת שגורמת לזה שיש בכלל 4 עונות באזור שלנו מעבר לקו המשווה וארבע עונות האלה הם איזה סוג של של. תרבות שלנו למעשה החורף
מיכל אלדר ליברייך
.קל. הולכת ומטשטשת אם אתה שם לב
איל יוסינגר אדריכל
.נכון כי יש התחממות והכלי משתנה ואנחנו בעצם פה. הנה נגיד היום פה אנחנו בא בסוף בפברואר כבר כמה גשמים היו השנה
מיכל אלדר ליברייך
?מה היה שנה בצהריים
איל יוסינגר אדריכל
.ממש היום היה פתאום איזה מבול טרופי כזה. נכון פה בהוד השרון לפני שבאת איזה מבול תרפי ופתאום יצא השמש כאילו אין פה באמת חורף כבר
מיכל אלדר ליברייך
.כן, שזה אגב זורק אותי אתה יודע לעוד משהו שאנחנו עושים בצורה מאוד מאוד. בסיסית. בפרויקט זה בעצם דיברתי על קרקע וקרקע וקרקע כמו שיש בפקולטה חוג יש קרקע ומים והיום אנחנו שנים של בצורת או ירידה במשקעים, ואז מגיעים משקעים בצורה בבום. אז אין שטח שאנחנו לא עושים איזושהי התייחסות לנגב. זאת אומרת אני במילה מאזינינו כאילו מגיע גשם. אז יש גם נגר ישיר ויש גם נגר שמגיע מהחלקה לפי הגן הניקוז. ואנחנו רוצים להשתמש במים האלה, אנחנו רוצים להכניס אותם או לברכות חורף אקולוגיות או לסיילים שקשורים כאילו מין שיחים כאלה שעליהם אנחנו שותלים עצים. עוד פעם במדינה שלנו אסור לאגור מים, אז אנחנו לא נלך לשם, אבל אנחנו יכולים לבצע הרבה מאוד פעולות אחרות שקשורות למשק המים, ואני אפילו אומר לך עוד יותר אנחנו הרבה פעמים לא מעט פעמים מזמינים אותם לפרויקטים שמתחילים מהבעיות של הנגב, שכאילו אתה יודע איזה קיבוץ, שזה סיבוב. יש שם איזה מין איזה נגר וסקף אומרים בואו תעשו. ונשה את הנגר אז גם לציבור וגם לטפל בנגב. כן, אנחנו צריכים לעבוד בעולם משתנה כאילו ובהקשר למה שאמרת על בילדאפ. אז גם רי פורש אתה יודע אנחנו באיזה שהוא מקום יוצרים שוק שהוא לא קיים כי אתה יודע אגרונומיים תמצא ואדריכל נוף תמצא ואנשי קהילה תמצא. אבל מישהו שבאותו מקום מתעקש לעשות גם את זה וגם את זה וגם את זה, זה בסופו של דבר. יצא משהו שהוא כזה שלנו. זאת אומרת השותפים שלי, כל אחד לוקח צד אחר. נימרוד הוא איש חינוך, הוא עשה המון עבודה. עם גם עם נוער וגם עם קהל רחב בתוך המרחבים האלה. וזה פשוט חלק אינטגרלי מהעבודה שלנו שזה מאוד מאוד מבדיל אותך מאקולוג נטו ומאגרונום נטו
איל יוסינגר אדריכל
.זאת אומרת, בעצם מדברים על הכנוסים אדומים והכנסים כחולים, שהכנס האדום זה איפה שכל התחרות נמצאת, אבל די כולם כבר שמוכלים את כולם וזה משחק סכום אפס אחד מרוויח שאני מפסיד אז בעצם יצרתם איזה שהוא סוג של יצאתם מהתחרות בעצם באתם ויצאתם איזה שהוא. אז אפשר לקרוא לזה נישה, אבל זה יותר מנישה. זה קהל חדש של לקוחות, של הזדמנויות שירות אחר שאף אחד אחר לא נותן. אז זה באמת איזה שהוא שירות חדש. הקושי בזה בהתחלה הוא באמת קצת לחנך את השוק קצת להסביר שהדבר הזה הוא קיים הוא אפשרי, ואז משם לייצר באמת את כמות המזמינים וכמות חברות החדשים. נותנים עוד אני מכיר. הוא איש מקסים. ומיטל. נכון באמת לפרוס ספרי קצת זה את מידע ונמרץ זה בגדול
מיכל אלדר ליברייך
.אנחנו 3. השותפים. התחלנו כקבוצה יותר גדולה ככה אקטיביסטים ונלהבים. אבל אתה יודע, גם בעסקים יש איזה שהיא איזה שהיא אבולוציה של הקבוצה, אז כיום זה שלושתנו ועובד איתנו גם אלון כשהיית איתו בקשר שהוא בכלל בא מעולם התיירות וכזה הגיע אלינו וכזה מין דרך כזאת מיוחדת של פשוט לראות מה אנחנו עושים ולהתעניין
איל יוסינגר אדריכל
.בתשוקה הזאת
מיכל אלדר ליברייך
.כן, ואתה יודע, אנחנו כזה עסק של הלב זה לא תמיד קל, גם עם החינוך, שוק וגם עם זה שאנחנו עושים המון סוגים של דברים. אבל אתה יודע, זה כזה לשחקני נשמה אין מה לעשות כאילו אנחנו. הולכים בדרך הזאת ומתגלים כל מיני דברים מאוד מרתקים. כאילו ואת הסיפור הזה של כאילו לחיות את לחיות את היער, לחיות מה שאנחנו עושים אז באמת כל אחד מאיתנו עשה ועושה בדרכים מסוימות. מיטל פשוט גר ביער מאכל המון שנים כאילו היא הקימה אותו ואם אני חושבת שריפורס זה הילד השלישי שלי אז אפשר להגיד שער מאכל קדרון זה ככה. מיטלי ככה. אמא שלה באיזשהו מקום. וככה אנחנו אנחנו פועלים. זה באמת לא, לא תמיד פשוט. לבוא עם איזה משהו שאולי מתויג כניס טו הב א ואולי מתויג של אנשים. אקטיביסטים מידי, אבל אני חושבת שהפתרונות שאנחנו מציעים הם מאוד של העולם החדש. זאת אומרת מי? שיו. בין את. זה שזה יכול להיות פתרון באמת לכולם אפשר לבנות את זה. אתה יודע שטחים לא חסר מימון זה משהו שצריך לדעת איך איך להסתכל עליו. כלכליות זה משהו משתנה. ולהבין שאנשים זקוקים לזה, פשוט זקוקים לזה. באמת. החזית הטיפולית לצערנו. כן, לצערנו אנחנו. מדינה עם הרבה אנשים, פגועים במידה מסוימת כל אחד מאיתנו. וכן, אני חושבת ששיקום הדם והאדמה זה ממש דברים שכאילו שלובים זה בזה. וזה זה וזה סיפור של האוכל שאני חושבת עלים אתה מדבר איתי על. שתי אבני סוד של דברים שלי. אותי מיניים זה באמת. לחבר את האנשים לאוכל שלהם ולחבר את האנשים ללקוח המרפא של האבד הזה, כן
איל יוסינגר אדריכל
.ספרי לנו רגע לאיזה פרויקט מסך מעניין אני גילוי נאות עשינו ביחד איזה שני פרויקטים, כאילו אפילו שזה לא היה כל כך בתכנון משותף, אבל זה מתאים שאני תכננתי ואתם עשינו במם את ים המאכל. ושניהם הייתי כן הייתי אחרי הקמה. זה מהמם שונה מגדעון כהיקף אחר
מיכל אלדר ליברייך
.כן היא הסתכלות
איל יוסינגר אדריכל
.אחרת אבל מהמם. פרויקט מיוחד שאת זוכרת שעניין אותך שמשהו שבפורסט עשו בתחום הזה
מיכל אלדר ליברייך
.אז אני חושבת שנבחר לדבר על אחד הלקוחות שלנו. במושב בשפלה כי אני, אני באמת כאילו תוהה כמה הוא רוצה להיחשף, אבל זה מישהו פרטי. דווקא לא, כי כי החברה משותפים שלנו. נגיד עם נעמה אני בקשר. אז זה לא מהשותפים כי באמת הלקוחות המשותפים שלנו, חוץ מזה שהם שניהם מקסימים. זה לביתם, זאת אומרת, אנחנו מדברים על איזה שהוא גן עדן פרטי, גם הוא בממדים שונים מקידרון זה פרויקטים מקסימים, אבל דווקא אני בוחרת לספר פרויקט אחר שהוא גם פרטי. כן
איל יוסינגר אדריכל
.אני אגיד משהו לגבי הבית הזה שחוזר בהרבה מאוד תכנונים שלי. הרבה פעמים אנשים יש להם נטיה להרים את הבתים נורא גבוה כדי למרכז את המים מהבית והילך. הרבה אדריכלים זאת גם הנטייה שלהם רואים טוב, הבית תהיה הכי גבוה במגרש כדי שהמים יכלו לצדדים ושם אני נורא נורא התעסקתי במלחמתי שהבית יהיה בגובה הקרקע. למה? כי ההתאמה שלו הייתה אדמה יחסית טובה, ואמרתי בוא נתחבר רגע כמו שאת אמרת לאורגניזם הזה שנקרא אדמה, לא נכסה אותו עכשיו בהמון מצבים שזה אדמה. מאוד ענייה וזולה. איזה כמה כזאת שאין בה כלום כי אז אנחנו נאבד את כל הדבר הזה ואתם לנצח תדשנו את הקרקע הזאת כשמתחברים לקרקע עם כל התפטיר וכל הבקטר וכל אורי כדורי כל הדברים הנפלאים שיש בקרקע מתחברים אליה ונופל זרע של תפוח אז גדל יצטפוח כאילו זה פתאום
מיכל אלדר ליברייך
.בעיקר אצל נעמה, שלא היה שום כלום. מה זה? כלום לא היה שום חקלאות אינטנסיבית. המון שנים זה היה מן איזור וילד כזה. אני זוכרת איך הוא היה נראה לפני. הייתי באתי לראות את הבית
איל יוסינגר אדריכל
.בדיוק. חברה, הם כל הזמן אמרו לי למה ולמה שאתה לא מגביה את הבית שלא תהיה בעיה עם מים והכל. 1000 אני מתנצל בפני נעליים, יש להם בעיות של מים לדעתי אין הם לא
מיכל אלדר ליברייך
.מעולם כי אני חושבת שמיטל המשיך את הקו שלך אל תוך השטח בדיוק וגם שם יש טיפול בנגב ושתילה על סוולים
איל יוסינגר אדריכל
.בעזה באמת היה מחדש והוא מקסים. זהו סוף צהריים שלי
מיכל אלדר ליברייך
.אז תראה, זה מעניין כי בעצם זה הנקודות מפגש בינינו. אז פרויקט שאני רוצה לספר עליו ליד רחובות. אז למה אני מספרת את זה אחד? כי יש שם בן אדם שאחרי שהיו לו שתי קריירות מפוארות. הוא הפך להיות היערן ואפשר לראות אותו זה גלעד, הלקוח שלנו. אפשר לראות את זה ביוטיוב אז רק הטרנספורמציה הזאת היא פשוט מרתקת בשבילנו, כי כי אנחנו גם אנחנו ממשיכים להיות בקשר עם הלקוחות שלנו. יש לנו מועדון, אנחנו נפגשים ועושים למינה משותפת. אז רק לראות את השינוי שעושה את זה דבר אחד ודבר שני, גלעד החליט שהוא הופך את היער הזה ליער תיירותי כחזון ארוך טווח. והוא לא ויתר והוא גם עשה את זה אל מול המינהל כל הדרך ובעצם הוא לקח את השטח החקלאי והגדיר אותו כשטח לתיירות חקלאית. והאמת שבת הזוג שלו היא אדריכלית והם הולכים להרים שם מרכז מבקרים של איזה 100 20 מ' הכל נקי אל מול המנהל וממש לקבל קבוצות בתוך היער. מאכל המקסים הזה שהוא בין שנתיים. וואלה= לבקר או לראות סרטים כי באמת גלעד הוא איש צבא לשעבר. יש שם 97 עצים, הוא יודע בדיוק מה המצב שלהם, מתי צריך לחזור מצב. עם גינת ירק מהממת עם יש שם. כן כן גלעד מסטריה רואים אותו בסרטים. אני חושבת שהוא עוד לא עוד לא פתוח לקהל. אבל. = לעקוב כי אתה יודע, רוב האנשים שאנחנו פוגשים בסקטור הפרטי. הם קודם עושים תייר ואחר כך את הבית. דווקא נעמה היא קצת יוצאת דופן
איל יוסינגר אדריכל
.כן, למרות שזה היה בראש, אנחנו הקמנו את הבית עם היער בראש. אני ידעתי מראש שהוא יהיה כלפי דרום ושהבית יפתח במפתח גדול שלו כלפי היער והיה לנו ברור אז שמו את המיקום של היער ואז תכננו את הבית, אבל עוד לא ידענו בדיוק מה יש שם
מיכל אלדר ליברייך
.אז אז כן, ההתייחסות הזאת יוצא לנו לא מעט פרויקטים, באמת גם שיכולים להגיע דרך האדריכלים וגם השיתוף פעולה הזה כי. כי אנחנו רוצים שהיער ידבר עם הבית, מן הסתם אתה לא רוצה שזה יהיה איזשהו אורגניזם נפרד. אז ביקשת שאני באמת אספר על פרויקטים, אז הפרויקט הנוסף שעולה לי שהוא ככה הוא מאוד נוגע לליבי. זה עוד פרויקט פרטי, אבל הוא פרויקט פרטי למיטראז הכי גבוה שעשינו זה 15 דונם. ושם באמת יש את השילוב. אלמנטים זאת אומרת שם יש לקוחה שצריכה. מהפירות האלה ואז זה כבר מכניס אותנו להרפתקאה השונה לגמרי כי בעצם אנחנו נכנסים לפרקטיקה של חקלאות טבעית, חקלאות בת קיימא שצריכה להיות יצרנית, צריך לשמור לה על הפירות. צריך לשמור לה על העצים, זה כבר לא רק החוויה הזאת של טבע. ומה שאני אקטוף לאכתוב, זאת אומרת יש לך פה עוד לבל מקצועי אחר. וממש אתה יודע, אני חושבת על הלקוחות האלה מההיכרות הראשונה ביער עם אחד ואז אחר כך להסתובב אצלם בשטח, אתה יודע, אני באה להרבה שטחים שהם כאילו מופרים ומין אדמת מחלה כזה סתם. וולה. אחרי כמה חודשים של תכנון והקמה כאילו ואחר כך עוד כמה חודשים וזה. ואז בחורף כאילו ממש החיים חוזרים מהר. חרקים חוזרים מהר בפרויקט הזה, ליד הבוסתן המניב. יש גם כאילו עוד אזור עם גינרים שהוא זה נראה. וחוויה, אז אתה אתה הולך במקום ורק שמת את רסק גזם רק שמת את השיחים, רק שמת את עצים אין הם פשוט באים הם פשוט באים. וזה מחזיר אותי לעוצמה של הטבע
איל יוסינגר אדריכל
.ממש וואו אז אני חושב בעוצמה של הטבע. אנחנו ככה נתכנס. לסיום התחלנו דווקא בעיר בהוד השרון, אבל דיברנו על כמה שטבע יכול לתרום גם לעירוניות. ואז דיברנו גם על חקלאות קונבנציונאלית והנזק שלה, וזה החזיר אותנו בעצם למחקר המאוד מאוד מקיף ועמוק שצריך לעשות בשבילי המאכל שהוא מחקר על הקרקע, במחקר על המים ומחקר על האדם ועל השימושים ועל הצרכים ממש
מיכל אלדר ליברייך
.אפשר לגדל שם חקלאית וכל חלקה
איל יוסינגר אדריכל
.בדיוק וארונות אפילו סתם משבר האקלים. אני חושב שבפודקאסט של מדבר על בריאות למרחב זה ממש נתנו פה מגוון של אפשרויות לרווחה ולבריאות. דרך המרחב הזה שנקרא ים מאכל או בכלל מרחבים אקולוגיים כאלה בריאות פיזית, בריאות מנטלית, פעילות נפשית, בריאות קהילתית, כל מיני סוגים של בריאות
מיכל אלדר ליברייך
.ורווחה. ביטחון
איל יוסינגר אדריכל
.מזון בדיוק דרך. היצירה הזאת, דרך היצירה הזאת של נייר מאכל, נתנו גם כמה דוגמאות מרתקות. מרתק. זה באמת שיחה שאפשר להמשיך אותה. אני חושב עוד הרבה הרבה ואנחנו נמשיך לעשות בתחום הזה גם ריפורט וגם אנחנו במשרד. זהו, אני רק אגיד שלמאזינים של הפודקאסט יש לנו תמיד אנחנו צריכים לקבל מכם תגובות אז אם מישהו רוצה לרשום. משהו על הפרק הזה לשאול משהו יהיה גם בתיאור של הפרק את הפרטים של רי פורסט וגם את הפרטים שלנו הם רוצים להגיד משהו נוסף אז אנחנו תמיד תמיד שמחים לשמוע את המשוב הזה ואת ההתייחסות שלכם. הפרק אנחנו, אני אומר גם למאזינים כי הבטחנו לקהילה שאנחנו נקליט פרק בנושא של בתים מעור פסאי אנרגיה, אז אנחנו עובדים עליו. לא שכחנו. בקרוב פשוט עשינו אותו קצת יותר מתוחכם ממה שחשבנו בהתחלה. הוא כולל עוד עוד דמות מאוד מאוד מעניינת בתחום הזה. אז בקרוב הוא גם כן יצא לשידור. מתאים לו פסי אנרגיה, שזה בעצם היכולות שלנו לבנות בתים שהם אפס עם חברת החשמל, אפילו שמייצרים יותר חשמל ממה שהם צורכים. יש לנו פה אחד כזה בהוד השרון ואנחנו בדרך לוד אז זה ככה אחד הפרקים הבאים וזה הזמן להגיד בכלל וואו תודה רבה איזה כיף שבאת
מיכל אלדר ליברייך
.בשמחה רבה
איל יוסינגר אדריכל
.מרגיש שזה מעיין בלתי נדלה של ידע, של דברים שעוד אפשר
מיכל אלדר ליברייך
.להעמיק בזה, אבל נגענו בהחלט
איל יוסינגר אדריכל
.כן איזה כיף תודה רבה
מיכל אלדר ליברייך
.המון תודה גם איזה יופי להתראות ביי להתראות
