אפרכסת

עוזי מוסקוביץ: ״לא רציתי להיות קצין, חתמתי על ויתור בבה״ד 1 וחזרתי לגדוד כסמ״ר ותיק. המג״ד לפת את צווארי בחדר האוכל, קילל והיכה אותי. ברחתי משם בחזרה לקורס הקצינים ולעוד יותר מ-30 שנה בקבע״

אמיר אורן

האלוף במילואים עוזי מוסקוביץ בלט תמיד בתובנותיו השנונות והרהוטות על הסביבה הצבאית. ידיעותיו אינן תחומות לבטחון ולסייבר; כשהוא מדבר על מועמדים פוליטיים, עולם הדימויים שלו מרחיק עד צ׳ונסי גרדינר מ״להיות שם״ הספרותי והקולנועי. 

הוא לחם בשריון בלבנון בשנת גיוסו 1982 והיה מפקד ממחלקה ועד אוגדה (שלוש אוגדות, למעשה, 340, 252 ו-162), קצין אג״ם בפיקוד המרכז כשהאלוף היה משה (קפלן) קפלינסקי, חניך במכללה למלחמה של זרוע-היבשה האמריקאית ולבסוף ראש אגף התקשוב במטכ״ל שבפיקוד בני גנץ ולקראת סיום גדי איזנקוט.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר מוסקוביץ על דרכו מילדות ברמת גן לחיל השריון, על סרבנות קצונתו שהובסה בכוח הזרוע ועל תפקידיו הצבאיים, ביניהם מח״ט בחומת מגן ומפקד אחת משתי האוגדות - לצד גרשון הכהן וקציני המשטרה - בפינוי עזה, שהשאיר בו ״כוויה״.

זאת היתה פקודה חוקית, הוא משחזר כחלוף שני עשורים את שיקוליו אז, והיא נשענה על הכשר של הצבעת רוב מוצק בכנסת. הוא ממאן להצטרף למשרטטי קשר סיבתי בין פינוי עזה - שבעקבותיו השתלט חמאס בשני מהלכים (בחירות ואלימות) על הרצועה והפך אותה לבסיס טרור ופלישה - לבין 7 באוקטובר. זאת ממלכת ה״אילו״, ויש הרבה אילו. למשל, אילו היו בגבול עזה שמונה גדודים, סדר-הכוחות היה מלא גם בחגי תשרי וכוננות השחר בשיאה.

לאחר לימודיו בקרלייל, פנסילווניה, ביקש ממנו הרמטכ״ל הטרי בני גנץ לעמוד בראש אגף התקשוב במטכ״ל ולהביא לשם שילוב של מהנדס בוגר הטכניון ומפקד קרבי היודע את נפש צרכני התקשוב. זאת היתה תקופת צמיחתו של מערך הסייבר, הגנתי כהתקפי, מודיעיני כתקשובי, ולמוסקוביץ נותרו רשמים מעניינים מיחסיו עם מקביליו באמ״ן, רוב הזמן כוכבי ולבסוף הרצי הלוי.

11 רבי-אלופים, מרפול עד איזנקוט, פיקדו על צה״ל בשנותיו של מוסקוביץ מטוראי עד אלוף. מכולם הזדקר בעיניו, כ״מגדלור״ של שכל ישר ויציבות, שאול מופז. באותו תואר, מגדלור, הוא מזכה עכשיו את רעו מהשריון איל זמיר, שעליו הוא סומך בתקופה קשה לצבא ולמדינה.

אולפן: אמנון האס