יעקב גרוסמן על שוקולד ומשטרה, איך לפענח רצח באמצעות בנק, זיגל הלא-באמת-איום, דרעי ונאמן, סער ונתניהו.

לתת-ניצב בדימוס יעקב (יענק׳לה, בפי כל) גרוסמן זכורות חוויות מתוקות, אבל לא מ-24 שנותיו במשטרה. כילד, ביקר את אביו בעבודתו במפעל השוקולד שבסמוך לביתם וזכה לחיבת העובדות, שהרעיפו עליו מיני מתיקה.

עו״ד גרוסמן גוייס לתביעה המשטרתית בתקופה הטובה והחשובה ביותר של משטרת ישראל, לאחר מלחמת יום הכיפורים. בניצוחו של המפכ״ל שאול רוזוליו ובדירבון השר שלמה הלל (שהשיג מהאוצר תקציב מוגדל) נמשכו ליורשת הרדומה של המשטרה הבריטית צעירים נמרצים, ביניהם מי שהגיעו בתוך רבע מאה לצמרת המטה הארצי.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר גרוסמן איך היה מתובע לקצין חקירות, מה היה אחוז החוקרים היעילים ביחידתו ואיזה קצה-חוט חיפש חוקר מנוסה לנוכח קרבן אקראי, כביכול, של תאונת דרכים.

גרוסמן התקדם ביחידה הארצית לחקירות הונאה כשהיתה ספינת הדגל של אגף החקירות, עם הקברניט בנימין זיגל ליד ההגה. בניגוד לדימויו, ששבר - יחד עם ריח הליזול - חשודים רכים, זיגל שהכיר גרוסמן היה קפדן ״יותר מכל שופט שלום״ בבקרת ידם הקלה של קציניו על הדק המעצרים.

בין סיפוריו המרתקים של גרוסמן: על חקירות דרעי ומקורביו, תיק יעקב נאמן ופרשת מינוי רוני בר-און ליועץ משפטי לממשלה. בתפקידי אורח: צחי הנגבי וגדעון סער. כשגרוסמן גבה את עדות נתניהו, התקשה הנחקר לזכור פרטים, עוד בסמוך לאירועים. ממש כמו היום, כמעט 30 שנה אחר כך.

אולפן: אמנון האס
עריכה: יעל בדרשי