עמוס ערן על אנטבה, רבין, פרס, אלון, מוטה גור, ניקסון וקיסינג׳ר

יצחק רבין ושמעון פרס, היריבים במערכת הבטחון (אלוף ורמטכ״ל מול סגן השר) ובמפלגת העבודה (יוצא אחדות העבודה שהיה עם פרישת גולדה לבחיר מפא״י מול האיש המרכזי ברפ״י) ובממשלה (ראש הממשלה מול שר הבטחון ולימים להיפך ואז ראש הממשלה ושר הבטחון מול שר החוץ), נולדו לפני יותר מ-100 שנה.

מעטים, מבין מי שראו אותם מקרוב, שרדו ואוגרים במוחם אוצר גדול של חוויות, זכרונות ומסקנות כמו עמוס ערן. בשנתו ה-90, שהיא גם שנת ה-50 למבצע אנטבה, מתארח מנכ״ל משרד ראש הממשלה בתקופת רבין לשיחה שלישית על עובדות ורגשות שהשפיעו על מדינת ישראל בשנים גורליות.

ערן מספר לאמיר אורן ב״אפרכסת״ על הרמטכ״ל רבין, שהניח תשתית אישית לקשרים מיוחדים בין השגריר לעתיד רבין והנשיא לעתיד ניקסון; על מאמצי יהודים אמריקאים שהיו מקורבי הנשיא ג׳ונסון לשמור בידיהם מונופול של מתווכים על המגעים בין הבית הלבן והשגרירות; על החשוב בידידי ישראל בסנאט, ״סקופ״ ג׳קסון ומרכזיותו בהפעלת השפעתו של הקונגרס על מהלכי המימשל מול ישראל; ועל עלבונו של קיסינג׳ר, ממושיעי ישראל, לשמע קריאות הנאצה של מפגיני הימין.

בזירה הפוליטית מתאר ערן את יחסי רבין עם אלון, מפקדו-לשעבר בפלמ״ח ובנגב שהיה לשר החוץ בממשלתו; עם אבן, שר החוץ בממשלת גולדה - ויריב גאוותן של השגריר רבין - שהתאכזב כשתיק החוץ נלקח ממנו; עם הרמטכ״ל מוטה גור, ראש מחלקת המבצעים במטכ״ל שבראשות רבין אך בעל-בריתו של פרס ומי שאיים להתפטר אם יקוצץ תקציב הבטחון; ופרס.

למרות מתחים אלה, עבודת-המטה הבטחונית והמדינית בניצוח רבין התנהלה היטב, לדברי ערן. דוגמה בולטת: אנטבה. לא מפתיע היכן עומד ערן במחלוקת רבין-פרס מי אמר מה ומתי, באותו שבוע הפכפך, שבסופו הצליח ההימור על המבצע הצבאי, במחיר חמישה חללים; ושבסוף כל הסופים המיט על ישראל את בנימין נתניהו.

זכרונות ערן, בעל-פה וכמקווה גם בכתב, הם נתונים חיוניים לכל מי שמבקש להתחקות אחר יחסי ירושלים-וושינגטון (וגם עמאן, קהיר ועוד) מאז אמצע המאה הקודמת ועוללות רבין, כשגריר וראש ממשלה בשירות מסור למדינת ישראל.

אולפן: אמנון האס
עריכה: יעל בדרשי