יקיר חג׳אג׳ על כלבים ואנשים, אופי והכשרה, ״עוקץ״ ומלחמה

יום חם אחד בקיץ 1969 החליט קצין חי״ר וצנחנים ראשי, תת-אלוף רפול איתן, לצאת לגבול לבנון כדי לבדוק מקרוב איך צה״ל ומשמר-הגבול מפעילים שם כלבים. רפול חיפש מעקפים לשמרנותו של הצבא הכבד והמשוריין. הכלב, כאמצעי-לחימה, היה מעקף כזה. הרמטכ״ל חיים בר-לב, לא התלהב, לא מהכלבים ולא מרפול. החיה הארבע-רגלית של בר-לב היתה סוס.

חזונו של רפול התגשם רק בהגיע גל פיגועי המיקוח בשנים שלאחר מלחמת יום הכיפורים ואיתם, זה יובל, גם ההכרה ביכולות הייחודיות של הכלב, אפו ואופיו. יקיר חג׳אג׳, מקצוען כלבים כלוחם, מפקד ומאלף ב״עוקץ״, חד ורהוט, תיעד יחד עם ליה להבי, גם היא מלוחמות היחידה, את דרכם של כלבי צה״ל ומפעיליהם אל חוד הפעילות הצבאית בספרם ״ההולכים בראש״. הולכים, משמע כל צמד בשש רגליים וזנב אחד.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מבהיר חגאג׳ שההצלחה לא שינתה את סדרי העולם: עדיין מותר האדם מהכלב. חג׳אג׳ מדבר על כלבי ״עוקץ״ ברגישות אך לא ברגשנות. כשהפעלת כלב חוסכת חיי אדם במחיר חיי הכלב, שמחתו גוברת על צערו. 35 כלבים נהרגו במלחמת עזה. 

ב״עוקץ״ לוחמות - משתתפות במבצעים עם סיירת מטכ״ל ושלדג - לצד לוחמים וכלבות לצד כלבים. ביחידה, הוא מספר, נערכים לאיום האמברגו: אם מדינות כבלגיה יאסרו על ייצוא כלבים לצה״ל, יאפשר מאגר הידע שנצבר ב״עוקץ״ לספק אמצעי-לחימה מהסוג הנובח - או לא, החרישי - מתוצרת הארץ.

אולפן: אמנון האס
עריכה: יעל בדרשי