דורון מיינרט על מסלולו בשריון, תפקידו כמתכנן מיבצעי במטכ״ל והפקרות המתנחלים בגדה בברכת הפיקוד הצבאי

אלוף-משנה דורון מיינרט קיווה להיות תת-אלוף, מפקד אוגדה. זאת היתה ציפיה סבירה - הוא אהב את חיי הצבא, היטיב לפקד על גדוד וחטיבה ובהיותו סמח״ט 7 אחד המג״דים היה איל זמיר, שהתקדם מאז בארבע דרגות נוספות.

אלא שלמיינרט היתה בעייה רפואית קשה בפיו - הוא לא הצליח, ולא התאמץ, לסגור אותו. הבעת עמדותיו נגד נזקי כיבוש האוכלוסיה הפלסטינית סימנה את מיינרט כמחולל צרות. בכירי הצבא העדיפו אותו דומם, או באזרחות. ״איש עקרונות, מוצק, לא מתגמש,״ מתאר אותו אחד מעמיתיו, המעריך ומחבב אותו אך שתק בדרכו מעלה.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר מיינרט, יליד קיבוץ בן השיטה, איך נקטע שירות הקבע שלו - ובהמשך, שירותו במילואים בחטיבת המבצעים, בהוראת אהרן חליווה - כשהתמיד בהתבטאויתיו, אף שלא חילחלו לעבודתו המקצועית בתכנון מהלכים מלחמתיים בחזיתות איבה. 

ליבת השיחה היא המציאות המקוממת בגדה, שם מנסה מיינרט לסייע לפלסטינים המותקפים בידי פורעים, כשפיקוד המרכז, משטרת מחוז ש״י והשב״כ מסייעים למתנכלים, במעשה ובמח