שלמה מופז: על ישראל להיענות לאתגר המדיני של ביירות, כי אינה יכולה להכניע את חיזבאללה בלי כיבוש לבנון כולה

בכל דור ודור, מאז ששלוות יחסי לבנון עם ישראל הופרה בעקבות מלחמת ששת הימים, צצות בירושלים ובתל אביב הצעות לאכיפת שקט בגבול הצפוני. האויבים מתחלפים - פלסטינים, סורים, שיעים - והבעייה שורדת כל גלגול.

לשלמה מופז, אלוף-משנה במילואים ויוצא מערכי השטח, המחקר והקישור (נספחות צה״ל בוושינגטון) באמ״ן, אין אשליות. מופז, אחיו הצעיר - ב-11 שנים - של הרמטכ״ל ושר הבטחון לשעבר, אינו זקוק לריענון זכרונו ובקיאותו. הוא היה שם, בלבנון, בהרפתקה הקודמת והמתמשכת, ומפוכח מכדי להאמין שפתרון העימות עם חיזבאללה מותנה בהחלטה ישראלית לשחרר את ניצרת חילות האוויר והיבשה.

בשיחה שנייה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״, שנה וחצי לאחר קודמתה בסתיו 2024, מדבר מופז - כיום מנהל מכון (אלוף מאיר) עמית למחקר טרור ומודיעין - על יעדים מציאותיים לעומת מחירים מופקעים בהתלבטויות הממשלה והמטכ״ל לנוכח הצלחת חיזבאללה להתאושש ולהוות איום שמימושו תלוי גם בטהרן ובוושינגטון ולא רק בקרייה ובביירות.

מבצע צבאי שתכליתו פירוק מושלם של חיזבאללה מנשקו, מזהיר מופז, אינו יכול להסתיים בדרום לבנון. הוא בהכרח יתרחב צפונה ומזרחה מגיזרת הליטני, לכיבוש ביירות ובקעת הלבנון ולמעשה המדינה כולה. למהלך כזה, שמחירו הפנימי והבין-לאומי בלתי-נסבל, אין היתכנות. נצחונות מוחלטים יפים רק כסיסמת כובעים של חסידים שוטים. בלי היענות ישראלית לפתיחות התקדימית של ההנהגה הפוליטית בלבנון להסדר מדיני, גם פרק זה במסכת המופקת שוב ושוב מאז שנות ה-70׳ יסתיים בבכי.

אולפן: אמנון האס
עריכה: יעל בדרשי