אופיר לויוס על לחימה ואובדן, פיקוד וחינוך, לבנון ועזה, פציעה וקטיעה

תת-אלוף במילואים אופיר לויוס התגייס לסיירת מטכ״ל, עבר לאגוז ומצא את מקומו הפיקודי בגולני. ללא קשר לאמונות טפלות (שמוצאן בדת אחרת), פ 13, הגדוד, לא היטיב איתו. פעמיים, כמפקד פלוגה וכסמג״ד 13, נפצע - בשריפה בסלוקי, כשניספו חמישה מחייליו, ובמורג שבעזה, שם קטע מטען חבלה את רגלו מעל לברך.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ משדר לויוס מרץ פעיל ולוחמני של מי שנפגע בגופו אך לא ברוחו. הוא לובש מכנסיים קצרים החושפים את ימינו התותבת ומספר על הבדיחות המשפחתיות שתמציתן עסקים כרגיל בלי רגל.

בין המפקדים בגולני שהרשימו אותו הוא מונה את ארז גרשטיין, צ׳יקו תמיר, שמואל זכאי ויואב ירום, קודמו ורעו לנחישות לתפקד ולפקד למרות קטיעה. לויוס היה מציאותי דיו להכיר במגבלותיו כמוביל גדוד חי״ר וכתחליף נאות קיבל פיקוד על יחידת טילי הנ״ט של חיל-התותחנים, מיתר.

כקצין החינוך הראשי התמודד עם שאלות נחיצותם של חיל החינוך וגלי צה״ל ועודו תומך בהמשך קיומם. הוא אינו מגן על תופעות שליליות ואף מגונות בהתנהגות חיילים והרמות שמעליהם מאז 7 באוקטובר, אך מעדיף לציין את החיוב שבהתאוששות הצבא מהמפולת ואת דבקות היחידות והלוחמים במשימותיהם, אף שאינו מכחד, ״המלחמה גם משחיתה״, 

לויוס, הגאה במיזוג שהתממש בו בין לטביה לתימן, פירסם ספר שירה ולאחרונה גם פרקי חיים, צבא, פציעה ואובדן, ״עיוני, השתדלתי: מארג זכרונות, מפגש וקרב״. לצד עיסוקיו האזרחיים הוא ראש מטה האוגדה החדשה 96, המאבטחת את החלק הצפוני של גבול ירדן ונשענת על גילאי חזרה מאוחרת לשירות מבצעי במילואים.




אולפן: דודי דורהם
עריכה: יעל בדרשי