פעולות שמרכיבות את היומיום שלנו, חפצים וחומרים, יכולים למצוא את עצמם מוארים בזרקור של תשומת לב מחשבתית, יצירתית, רגשית ומעשית. כך ממוסגר היומיום כתרבות ותרבות הופכת יומיומית. הדוקטור דני שרירא, מרצה בפקולטה למדעי הרוח בתוכניות חקר פולקלור ולימודי תרבות, מיכל סממה, פרפורמרית ויוצרת עבודות מופע, וכנרת חיה מקס, אומנית פרפורמנס-ארט, מרצה במוסררה ובבית הספר לתיאטרון חזותי, עסקו בשאלה מה עושה פעולת הפניית המבט, הזרקור, למי שמפנה אותו. השלושה שוחחו על ההבדל שבהפניית זרקור ברגע חי ובר חלוף לעומת הפניית זרקור מתועדת, שמקובעת בכתב, בתצלום, בחומר כלשהו, לא בתנועה בלבד. השאלות וההרהורים המשותפים החלו להציף את הקשר שבין מה שישנו - האונטולוגיה, ובין מה שאנו תופסות ותופסים בהכרה - האפיסטמולוגיה.
פעולות שמרכיבות את היומיום שלנו, חפצים וחומרים, יכולים למצוא את עצמם מוארים בזרקור של תשומת לב מחשבתית, יצירתית, רגשית ומעשית. כך ממוסגר היומיום כתרבות ותרבות הופכת יומיומית. הדוקטור דני שרירא, מרצה בפקולטה למדעי הרוח בתוכניות חקר פולקלור ולימודי תרבות, מיכל סממה, פרפורמרית ויוצרת עבודות מופע, וכנרת חיה מקס, אומנית פרפורמנס-ארט, מרצה במוסררה ובבית הספר לתיאטרון חזותי, עסקו בשאלה מה עושה פעולת הפניית המבט, הזרקור, למי שמפנה אותו. השלושה שוחחו על ההבדל שבהפניית זרקור ברגע חי ובר חלוף לעומת הפניית זרקור מתועדת, שמקובעת בכתב, בתצלום, בחומר כלשהו, לא בתנועה בלבד. השאלות וההרהורים המשותפים החלו להציף את הקשר שבין מה שישנו - האונטולוגיה, ובין מה שאנו תופסות ותופסים בהכרה - האפיסטמולוגיה.