אבא סיפור
אבא סיפור
הסכת על ספרי ילדים, לא לילדים.
שני אבות לילדים קטנים, שמוצאים את עצמם מדי לילה מקריאים סיפור לפני השינה, מקיימים בכל פרק שיחה ערה, ביקורתית והומוריסטית על ספר ילדים אחר.
שאלות כמו, האם "טרופותי" הוא למעשה ספר תעמולה טבעוני או סיפור על סכיזופרניה? הן בשגרה שלנו... אמנם אנחנו לא מומחים לספרות ילדים ולא לפסיכולוגיה התפתחותית, אבל קראנו את אותם ספרים עשרות, אם לא מאות פעמים. הקריאה החוזרת עלולה להיות מייגעת, אך היא גם מייצרת נקודות מבט חדשות ומרתקות על ספרים שבמקרים רבים מתגלים כהרבה יותר מ"ספרי ילדים" בלבד.
מי אנחנו?
מתן סיני (35) ועמנואל אמי נחימובסקי (37), חברים, שותפים ליצירה, תסריטאים, במאים ובעיקר אבות.
יצרנו יחד את סדרת הרשת "ערכים מוויקיפדיה מומחזים על ידי גרביים" (כאן), לצד יצירות נוספות במדיום הקולנועי והטלוויזיוני. כיום אנחנו פועלים בתעשייה.
הרעיון להסכת נולד מתוך שיחות אמיתיות (לעיתים סוערות) שהתפתחו בינינו לאורך השנים על ספרי ילדים שונים. מתוך רצון לקחת את השיחות הללו צעד אחד קדימה ולפתוח אותן לדיון רחב יותר, התחלנו להקליט את ההסכת הזה.
מפיק ועורך: עומרי גולדמן.
איור לוגו: אביאל בסיל.
אבא סיפור
(פיילוט) פרק 1: טרופותי
אמי ומתן פותחים את הספר האלמותי של ג׳וליה דונלדסון, ומנסים להבין מה הסוד שלו. מה הקשר בין רעב למיניות? האם זה סיפור על פחדים וסכיזופרניה או בכלל תעמולה טבעונית ממש מתוחכמת?
התחלנו. היי מתן. היי אמי. מה קורה? וואלה. טוב, אז מה, פרק ראשון.
SPEAKER_02:פרק ראשון.
SPEAKER_03:בוא נסביר קצת, כאילו, על מה מבובר. פרק פיילוט. אז נראה לי כדאי שנתחיל מזה ששני, כאילו, שנינו אבות. כן. נכון? לי יש שני ילדים, אחד בן כמעט שבע, אביב, והשני קטן, אדר, הוא כמעט בן שלוש.
SPEAKER_02:ולי יש תמר הגדול, אבט חמש, יונתן קטן, בן שלוש. ושנינו קוראים להם, קראנו אולי אצלך, אבל קוראים כל ערב לפני השינה סיפורים, ואנחנו גם חברים ושותפים לעשייה, שנינו גם למדנו כל נועה. נכון. עשינו גם ביחד קצת דברים, עושים עדיין. פה ושם. כן, וראינו שאנחנו, יש בינינו שיח R נקרא לזה, על ספרי ילדים, ניתוזים. נכון. נכון. דברים, פרשנויות, שיחות ממש, היה לנו דיונים סוערים, ומתי שעולה לנו על הרעיון? מזמן. בוא נעשה פודקאסט, בוא נדבר על זה.
SPEAKER_03:תכלס הבנו שאנחנו אמנם לא מומחים לזה, אין לנו פה איזה, אנחנו לא מגיעים, לא חקרנו את עולם ספרי הילדים, אבל אנחנו דווקא מזה שאנחנו יושבים וקוראים, את הספרים האלה, עוד פעם ועוד פעם, בטח כשלילדים יש את הקטע הזה שהם מתאהבים באיזה ספר, ואתה יכול למצוא את עצמך ערב אחרי ערב, קורא את אותו ספר עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם.
SPEAKER_02:זה
SPEAKER_03:נורא. זה נורא.
SPEAKER_02:זה נורא. זה נורא. זה נורא. אבל אז גם... זאת הייתה נקודת מבט שלנו, אנחנו לא מומחים לספרות, לא מומחים לכל נועה, לא לתסרטות, לא לכלום, לא לספר סיפור. אנחנו לא מומחים, לא אנשים מומחים. לא מומחים, לא מומחים. לא טיפוס מומחה. אבל מה שונה, מה אנחנו שונים מאחרים... אנחנו קראנו את זה לפחות 200
SPEAKER_03:פעמים. אני לא יודע אם אנחנו שונים, אני חושב שיש עוד אנשים שנתקלו בזה. אבל אנחנו פשוט אמרנו, בוא נדבר על זה.
SPEAKER_02:ואז פתאום אתה שם לב למשהו, אתה אומר, את זה עוד לא ראיתי. אז כן, זה הרעיון. וגם, אין הרבה פודקאסטים. נכון, לא לפשוט נתקלנו.
SPEAKER_03:בטח שלמה, נקודת מבט... לא, אין הרבה פודקאסטים בכלל. האמת שכן, זה עולם קטן. אמרנו כאילו, בואו נתפוס את זה. כל עוד זה עוד לא תפס, בואו נעשה. אנחנו שני גברים,
SPEAKER_02:כאילו סטרייטים, אתרוסקסואלים. אין כזה.
SPEAKER_03:אין פודקאסט של שני גברים.
SPEAKER_02:לא רואים את הצבע האור שלנו, זה טוב. אז זהו, אז זה אחלה. אז בואו נתחיל. אז אנחנו היום, לכבוד פרק ראשון, אמרנו בואו נעשה פרק ראשון ספר כאילו טוב מצד אחד, מצד שני... לא, אין לנו צד שני. קיצור, תרוף אותי. תרוף אותי, יפה. רגע, יאל, פתיח ומתחילים? כן, בוא נעשה פתיח. פתיח ומתחילים.
SPEAKER_01:אבא סיפור. נסקט על ספרי ילדים, לא לילדים.
SPEAKER_03:וואו,
SPEAKER_01:פתיח,
SPEAKER_03:מדהים. וואו. אצמר מורות. אני עדיין לא, אני מקווה כאילו, נראה לי תתחיל לדבר ואני אתרושש בינתיים. אוקיי,
SPEAKER_02:אז תראה, אז תרוף אותי. בואו, בתור התחלה. זה כאילו עכשיו אנחנו גם יוצרים את הפורמט תוך כדי, נכון? אז בהתחלה בואו כל אחד יספר איפה הוא, איך טרופוטי פגש אותו ואת ילדיו. אז אני אספר עליי קודם כל, טרופוטי זה ספר לא חדש. זאת אומרת שהיינו ילדים במידה מסוימת, לא אמרנו בני כמה, אני בן 35. אני 37. אז טרופוטי, היה שהיינו ילדים אני לפחות אבל לא גדלתי עליו ואני חושב שהוא יצא אחרי זה בדקתי גם שנים הוא יצא בשנת 2000 בישראל הייתי ילד עדיין אבל לא ילד שקורא ספרי ילדים אני כן זוכר באיזה מאופל קצת סרטים עניינים. ואצלנו בבית, טרופותי, בעיקר עם הגדולה שלי, קראתי אותו המון פעמים, היום יונתן בן שלוש מפחד מהספר הזה. קראנו אותו כמה פעמים, הוא מפחד מהספר הזה, ואני יכול להבין אותו, ונדבר על
SPEAKER_03:זה. לא, יש בו, יש בו אלמט מפחיד, אני יכול
SPEAKER_02:להבין, אבל זה קטע. קודם ספר על כמה פעמים קראתי את טרופותי, אתה מראה, אז כמה פעמים, בוא דבר במספרים.
SPEAKER_03:אז כמה פעמים קראתי אותו, קראתי אותו המון. זאת אומרת, אני זוכר שקראנו בהתחלה, אחד הספרים שאבי וכי אהב היה, לקופש בעיה, שזה גם של ג'וניאל דונלד סון, ספר מדהים, יותר כליל מזה, יותר כליל מתרוף אותי, ברמת, זאת אומרת אין שם אלמדים מפחידים כל כך וכאלה, ואז הבנו לתרוף אותי והוא ממש התלהב מתרוף
SPEAKER_02:אותי, זה הספר שמומשה. זה לא המצב, יש אני ואתה, אנחנו מתייחסים אליהם, אנחנו מבקרים קשוחים. נכון. שיש חרא מול העיניים שלנו. ויש. ויש חרא. או, יפה.
SPEAKER_03:ואנחנו נגיע לזה גם, אנחנו נדבר על הספרי חרא, כי מגיע להם גם מקום. לגמרי. מגיע שמישהו ידבר עליהם. לגמרי,
SPEAKER_02:כי לא כל אחד יכול להגיד, בוא נכתוב ספר ילדים, בוא יאללה, בוא נפליץ משהו על דף, ילדים
SPEAKER_03:יאהבו את זה. יש אפילו, אני סנתי לב, יש ספרי ילדים שאין עליהם את השם של מי שכתב את זה. וואו מעניין יש כאלה שזה בדרך כלל כאילו ספרים עם איזה פעילות או משהו כזה אבל יש שם סיפור וזה בדרך כלל פח
SPEAKER_02:אה יש לי כזה בת הים כן שזה נורא נורא נורא ואתה רואה שמי
SPEAKER_03:שכתב
SPEAKER_02:אפילו
SPEAKER_03:מתבייש שהשם שלו יופי אני רואה טעויות בעברית טעויות בעברית זה כאילו מישהו תרגם באמת הילד של מישהו תרגם והוציא פח אבל תרוף אותי הוא לא כזה
SPEAKER_02:בוא נתחיל בניתוח דיברנו על מספרים כמה פעמים אני מערך שקראתי תרוף אותי לא כזה הרבה, לעומת ספרים אחרים, אבל לזהורה לפחות, 150 פעמים, בסדר? קטנה, כן, זה לא מה... בוא נצא חישוב, כאילו, כמה שנים חיים, איזה, איזה, כל יום, כל יום יש לך זה, יש לי ימים שאתה, אתה גמור, ויאללה, לישון, שם לי משהו בטלפון, יאללה, בוא ניתן תקציר שנייה, תקציר מהיר, תרוף אותי,
SPEAKER_03:בסדר? אז יש אכבר, שהוא קטן, והוא הולך ביער, והוא פוגש כל מיני חיות, שאנחנו מבינים, בצורה שלא נאמרת באופן ישיר, אבל אנחנו ממש מבינים שהן רוצות לאכול אותו, וכל אחת מציעה לו לבוא אליה למאורה, או למקום, או לאיזשהו מקום אכבור, ששם ברור שהיא הולכת לעשות בו את זממו, והאכבר, במקום לברוח, הוא אומר, שנייה, אני אגיד להם, הוא אומר שהוא לא יכול, כי הוא הולך להיפגש עם טרופוטי.
SPEAKER_02:טרופוטי? מי זה טרופוטי?
SPEAKER_03:והוא יוצר מפלצת, הוא פשוט יוצר מפלצת, הוא ממציא מפלצת, שבמקרה כל פעם, לא כל חיה, הוא אומר שהמאכל האהוב על המפלצת הזאת, זה אותה חיה באיזושהי קונסטלציה. ואז הטוויסט שקורה, זה שפתאום, האחבר פוגש את רוף אותי, את החיה שהמציא. ממש. הוא אומר, רגע, זה זה, זה מה שאני המצאתי, איך יכול להיות? כל הדימוי הזה שהוא הביא, פשוט מתגלם בטרוף אותי אחד, ואז טרוף אותי אומר לו, אתה אוכל
SPEAKER_02:אהוב עליי, זה לא רק שהוא פוגש את המפלצת הזאת שהוא יצר, הוא גם רואה איזה איזה כאילו סיעה זיה, הוא רוצה לאכול, ואז האחמר, התותח, הוא לא
SPEAKER_03:נלחץ, הוא מנצה את הסיטואציה, ואומר לו, תקשיב שנייה, אתה לא יכול לאכול אותי, אני הכי מסוכן ביער, כולם פוחדים ממני, והוא לוקח אותו, והם עוברים חיה חיה,
SPEAKER_02:כל הדרך חזרה, את כל הדרך חזרה.
SPEAKER_03:והחיות רואות את רופוטי, נבלות, ורופוטי חושב שהן נבלות מהאחבר. וככה
SPEAKER_02:האחבר ניצל. כי הוא אומר, אני צד ראשון, אתה צד שני. זאת אומרת, האחבר מוביל, וטרופוטי לא מבין שהן מפחדות ממנו, הוא חושב שהן מפחדות מהאחבר, והוא צורק להם איזה, היי אנשופי מה קורה, מה הולך אחי? הוא רואה מטרופוטי נבנים. אז זה עד פה, עד כאן התקציר של הסיפור.
SPEAKER_03:ובסוף יש קטע נורא יפה, שאנחנו נגיע אליו, אבל בסוף האחבר פשוט הולך הצידה, ואוכל אגוז.
SPEAKER_02:איפה, אני יודע שהגוז הזה מאוד מדבר אליך. מאוד מדבר אליי, יש לי משהו להגיד, אנחנו נגיע לזה. אוקיי, אז בואו נתחיל מהסיפור, רגע, בואו נקרא את ההתחלה. תביא רגע ברשותך, יש לך פה. רגע, אני רק
SPEAKER_03:הולך להרוק את הכלב שלי, שנייה, כי הוא פשוט נובח, אני לא יודע אם אתם שומעים את זה, אם תשמעו.
SPEAKER_02:אנחנו נחתוך את זה החוצה, לא נעשה בן בן ברוך כזה, שהם יוצאים להשתין תוך כדי וכזה. הלאה אחי, בוא נו, בוא.
SPEAKER_03:זה
SPEAKER_02:תוכן מטופל. זה תוכן מטופל. אוקיי. אז אוקיי, עד כאן התקציר של הטרופוטי. והספר נפתח באחבר דיאל בייר, שמח וטוב לב. ראה אותו שואל ונהיה פתאום רעב. לאן אתה הולך? פתח שואל בשאלה. אולי תבוא אליי לארוחה במכילה. תודה שואל, אך לא שואל, אל תעכב אותי. אני כבר מאחר לארוחה עם טרופוטי. ואז זה ממשיך, תרוף אותי, מה אתה לא יודע מי זה, תרוף אותי, אתה מתחיל לתאר. מה אני רוצה להתעכב? עכבר שמח וטוב לב. עכבר תהיל בייר שמח וטוב לב. מה היופי? יש ימים, שאתה יודע שיש ימים, שאתה שמח וטוב לב על הבוקר, ואתה יודע, כלום לא יכול להרוס לך את היום הזה. זה מה שקורה לעכבר. קודם כל, זה הסוד שלו. אני חושב שהעכבר, הוא גיבור מדהים קודם כל. הוא כל כך חלש. נכון. זה בכללי אתה יודע סיפורי ילדים תמיד האחבר הוא חלש וזה והוא מאוד בוא נגיד יהודי גם כן. החוכמה זה הראש שלו כן זה השנינות שהוא שולף הקור רוח שהוא שולף וממציא את הטרופותי מראה עד כמה הוא חריף מחשבה ואתה חייב. להיות שמח וטוב לב, כדי להיות כזה חד ושנון. זה אני חושב, יש ימים כאלה שאני מרגיש, שאני קם, אתה יודע, לאבדיל ימים שאתה קם מהרוך, והכל הולך לך רע, והיום הזה הולך ומדרדר מרגע לרגע. פה זה הפוך, אתה רואה שהחבר שמח, וכלום לא הולך להרוס לו, הוא מאלתר, שולף לך מהמותן.
SPEAKER_03:תשמע, הוא שמח, לגבי הטוב לב, יש פה שאלה. נכון. הוא קצת בין זונה. נכון. הוא מציל את עצמו, וזה אחלה, אבל יש בו קצת מי שישים לב. נכון. הוא קצת בנזונה יש לו אלמנטים בקטע טוב בקטע טוב
SPEAKER_02:אבל הוא לא פרייר הוא לא פרייר הוא לא כאילו הוא לא מתוק איתמים הוא לא רק שרד נכון הוא נהנה מזה אתה רואה שיש פה ענה בדיוק יש פה ענה הוא נהנה לראות את השועל המניה קרץ ואת הנחש מזדחל הוא נהנה הוא לא סתם ומה עוד יב מראה שהוא נהנה מזה שזה עוד מה שבאתי להגיד שהוא כל פעם, אתה יודע, אם הוא היה מפוחד ללכת ביער, הוא היה אומר, אוקיי, תרוף אותי, יש לו גבשושית של רעל על קצה הפה, הוא היה משנן כמו מנטרה, תרוף אותי וישלוף את זה, כמו איזה תפילת הדרך כזאת של פחדנים. אבל לא כל פעם מחדש, הוא משתעמם מהתיאורים שהוא בעצמו, אז כל פעם מחדש הוא מביא לך עוד דברים ועוד פרטים. עכשיו מבחינת מה שקורה, החוויית הקריאה לילדים, פה יש אימה לא קטנה, שזה מוביל אותי.
SPEAKER_03:לא, הוא מייצר
SPEAKER_02:מפלצת, הוא ממש מייצר מפלצת. אז רגע, אוקיי, אז מה עוד אתה, יש לך להגיד על ההתחלה, או
SPEAKER_03:שבהמשך? לא, אני חושב שההתחלה, תראה, זה מה ש... פשוט אני מכיר את הגרסה האנגלית גם, ויש כאילו קצת את העניין של איך תרגמו את זה, וזה...
SPEAKER_02:איפה אתה מכיר את הגרסה האנגלית? עכשיו אתה מערבב את החצי השני של התחקיר שלנו. לא, זה לא תחקיר, קראתי את הספר באנגלית, אני מכיר אותו. אוקיי. שגדלת בניו המפשר,
SPEAKER_03:לא? ליד, עשר דקות נסיעה, לא, אבל מה שרצית להגיד, זה שהשואה, הם אומרים כאילו, השואה נהיה פתאום רעב, וזה כל החיות, הם פתאום נהיו רעבות, שזה גם קטע, כי כאילו, זה לא שהם היו רעבות, והם חימסו אוכל, יש פה משהו מאוד מאוד, בכלל כל החיות מאוד מאוד מאוד אנשות, זה הרי לא באמת עובד ככה, זאת אומרת, חיה יוצאת לצייד, היא רעבה. ועל מה קורה שם? עם האוכל? באה תאהבון? בדיוק. פתאום האחבר מגיע. בדיוק, ויש פה משהו מאוד מאוד אנושי כזה, שאנחנו רואים משהו מפתה, ואנחנו פתאום נהיים רעבים, והרעב תוקף אותנו, ואנחנו מתחילים לדבר איתו. עכשיו מה שרציתי להגיד על הגרס אנגלית, ששם הם לא אומרים שהחיה נהייתה רעבה, אלא הם אומרים, האחבר נראה, looked really good.
SPEAKER_02:כן, עכשיו בוא, אתה יודע מה, בוא ניתן לך ציטוט שנייה מהינשוף, שזה כבר אזורים שהספר מתחיל, אז הקטע אולי זה לא לילדים, מתחילה להדד בראש, אתה שומע שהוא בא על הינשוף, ואז הינשוף אומר לו, אחבר חמוד ויפהפה, אולי אתה עולה אליי הביתה לקפה, הוא אחבר חמוד ויפהפה, עכשיו אני מבין שהיה פה חרוז בין יפהפה לקפה, אבל זה לא סתם, זה לא סתם, בדיוק, יש פה משהו שהוא מתחנף אליו, הוא קצת סוטה, חרומני. סליסי, נכון. עכשיו בואו, שמה, תאבון ותשוקה, זה מותה המשפחה. נכון.
SPEAKER_03:כן, כן. לא, יש פה בהחלט, כל החיות, הן באמת מגלות סוג של תשוקה להכפר. עכשיו, גם תמיד, כאילו, אתה יודע, אנחנו אומרים, הם רוצים לאכול אותו, אבל בסוף... הם רוצים לקחת אותו הצידה לאיזושהי מכילה אני לא יודע מה הם יעשו איתו אני לא רוצה לחשוב על זה אני רוצה באמת לחשוב שהם רק רוצים לאכול אותו אבל אני לא יודע הוא רוצה לקחת אותו למכילה שלו הם לא הרי חיה בסוף אם היא רוצה היא תאכל אותו במקום נכון היא תגיד לו משהו ותנביס לא היא רוצה לקחת אותו הצידה להכבי אותו להכניס אותו לאיזשהו מקום כזה, ושם לעשות את זממה, שזה, כולם נורא נורא נורא תחמנים, וזה עולם די מלחיץ.
SPEAKER_02:כן, שלושת החיות האלה, השואל, הינשוף והנחש, נראה כאילו, הן רוצות לאכול את האחבר, מהנאה, מרוע, אתה רואה שהן רעות, וגם, כאילו, יש נגיד בספר הג'ונגל, כזה יש את נו, בדיוק היינו במחזמר, אז השיר בהתחלה, שבלו שר את חוקי היער, כלומר, מה זאת אומרת? אז יש כזה, שלא צדים בלי שום ספר, סיבה נכון יש כזה משוואה ופה כאילו אומרים וואלה יש את אתה יודע מעגל לך זה זה לא
SPEAKER_03:לשם זה זה
SPEAKER_02:באמת שם הנאה וזה גם תמיד בה רעים בדיסני כן סקר ולא יודע מה זה תמיד זה ופה אתה רואה שיש פה שלושה נוכלים. תיאורי המאכלים עוד דבר שנייה דיברנו על תשוקה על אוכל על איזה. קודם כל, רימונה דינור, תרגמה את זה, מדבר אולי על התרגום והכל, אבל התרגום של המאכלים שלה, בסוף כל שיחה, קודם כל יש את העניין, שזה אני בטוח שיש הורים, במיוחד כזה, הורים של ה-New Age כזה, שאומרים, טיפש ומטופש, נכון? שואל טיפש ומטופש, בטוח יש כזה הורים של... זה לא סבבה להגיד טיפש הוא מטופש, אתה מרגיש את זה לרעב, אתה אומר כן, זה לא כל כך, כי לא היית רוצה לשמוע היום למחרת הילד שלך, טיפש הוא מטופש, בוא לפה, צועק על איזה ילד, נכון? אבל זה על הגבול, זה עוד חמוד, כן? זה לא אריה שעבדות, ששם יש, תפסיק להיות אפס, שהאמא אומרת לאריה, תפסיק לאכול איזה קוקסינל, שאתה אוכל מרג ואוף וקציצות, אז לא, זה לא שם, אבל זה על הגבול, מה? אפרופו ספר נורא. אפרופו ספר שאני אוהב. אני לא אוהב. אני אוהב ואנחנו דיברנו על זה גם. ובטוח נעשה פרק על הרגש העבדות. אבל בקיצור אז טיפה שהוא מטופש. זה זה. אז מה שאתה יגיד על המאכלים. נחש חמוץ מתוק קודם כל נשמע כמו אחלה מנה במסעדה אסיאטית בקניון, נכון? זה כזה, אתה רוצה נחש חמוץ מתוק עם אוף בסום סום, זה בא ביחד. אורז מתוגן או נודל? מה בעליך? זה שועל על גיחלים, גם נשמע מפתה, עכשיו דיברנו על האנגלית, הצטקלתי באנגלית, אתה יודע איך כתוב שם? רווסטד אני חושב. רווסטד פוקס. נכון. רווסטד נשמע יבש. יבש לא יודע לא יודע חסר שם רוטב. זה צלוי. צלוי כמו הטרקיש שאתה רואה בטנקס גיבינג כזה. תמיד נראה יבש. זאת אומרת זה לא טעים. אני רואה שהאוכל לא טעים. אני לא רוצה להיות בארוחה הזאת. אותו דבר שואל. לעומת שואל על גחלים. שואל על גחלים. תביא לי בקשה עכשיו לשולחן. פתח לי שולחן בשיפודי התקווה. אני רוצה שולחן. שואל על גחלים. זה תיאורים. אז ממש יש תיאורים יפים של אוכל.
SPEAKER_03:לא הסוף אדם ממש טוב. אני חייב מאוד להכמיל התרגום בעברית. יש לי כאילו קצת חשגות לגבי דברים שאולי קצת יתפספסו בתרגום.
SPEAKER_02:קודם כל בוא נתחיל שנייה מהשם אבל איך קוראים לזה באגנית? נכון. מה זה גרפלו?
SPEAKER_03:האמנילוטו זה אומצה זה מילה שאומצה.
SPEAKER_02:זה אומצה. לעומת טרופוטי שטרופוטי זה שם מדהים. כאילו יפה. שם חזק מאוד. אברקה. בקיצור טרופוטי היא מפלצת. עכשיו יש משהו במפלצות. בסרטי אימה, בסרטי מפלצות, שאם אתה רואה אותם על ההתחלה, זה לא מפחיד. נכון. אני זוכר שפעם עשיתי איזו עבודה בלימודים, בלימוד הקולנוע על זה, וממש ניתחתי את זה, ואתה רואה, בכללי, אלמנט של אימה, אנחנו מפחדים מהלא נודע. בגלל זה חושך מפחיד.
SPEAKER_03:כלשהו ללא תמונה, זאת אומרת, כל... נכון.
SPEAKER_02:אגב חושך היער הוא מאוד מאוד אפל אם תשים לב לאיורים האיורים מאוד אפלים יש נגיד משהו קודם כל בוא נדבר על איורים כן אקסל שפלר הגרמני.
SPEAKER_03:הם תמיד עובדים ביחד איך אגב זה איורים גאוניים אני
SPEAKER_02:מת על הסגנון הזה ואם תשים לב כל האיורים פה. אני שמתי לב לזה, מראים לך יער אפל, גם היצורים פה הם אפלים, זה מקום לא סימפרטי, גם הנחש ליד נער, וגם נראה לא נער כיפי, לא הייתי רוצה כאילו להיות כאן,
SPEAKER_03:למרות ששוב, זה לא אפל, זאת אומרת כן, אור יום, ומאוד כזה,
SPEAKER_02:תראה, פה זה כבר לא אור יום, סתכל, זה כאילו כל כך סבוך, יש יערות, אתה יודע, שאת יער המתאבדים ביפן, שאומרים שיש שם כאילו חושך באזורים מסוימים, הרוב שסבוך עצים וכאלה, יער זה דבר אפל, ותראה איזה שקר גם מוכרים לך בקר שייקנו את זה, הקריחה זה כזה, שמיים כחולים, איזה יום יפה, וטרופוטי מחייך, וטרופוטי מחייך, עכשיו בואו נסתכל פה, פעם ראשונה שרואים את טרופוטי,
SPEAKER_03:הוא מסתכל
SPEAKER_02:על המצלמה, תראה את הפרצוף שלו פה, תראה את הפרצוף שלו, העיניים שלו כועסות, נכון, אוקיי, הלשון יוצא את החוצה, הוא נראה כמו, הלשון איך שהוא, זה איזה טל שעושה אותו אהבל, אוקיי, מה שמטרים לבוא פה, אבל, נסתכל לעומת פה, תראה בקריחה איזה חמוד, נכון, ובזה, אז זה כ האימה הזאת זה משהו שהוא אלמנט שהוא מאוד קיים שעובד מאוד יפה שזה משהו שנבנה עכשיו זה באמת ספר לא סתם הילד הקטן שלי מפחד מהספר הזה יש פה הוא מדבר על פחדים יש פה משהו פחדים והמיינד פאק הכי גדול שהיצור הזה שהחבר המציא לגמרי פתאום קיים זה הם כל הפחדים אתה המצאת משהו את הדבר הכי מתאים שאתה יכול לחשוב עליו ואתה פתאום רואה את זה מול העיניים וזה הפעם היחידה שהאחבר משנה הבד פנים לא משנה מה באו שלושה תורפים ניסו לאכול אותו והוא ממשיך בייזי בפעם השלישית שהוא רואה את הנחש הוא גם תראה מה כתוב שהוא פוגש אותו המשיך אכבר ביער, אולי טיפה עייף. הוא בעצמו את העייף כבר, וגם אתה, זה חוויית הקריאה שלך בתורם, אתה כזה, די, עוד נעבור הרבה חיות. עוד חיות כאלה? תרוף אותי, יש לו זה ויש לו ככה, יש לו זה ויש
SPEAKER_03:לו
SPEAKER_02:כך. אז אתה גם כבר עייף, יאללה, בוא נתקדם, אבל אתה מבין, בסדר, חוק השילוש, צריך שלוש פעמים, כמו בדיחות כזה. אבל, בקיצור, כן, זה קטע.
SPEAKER_03:אני גם, כשאני חושב את זה עכשיו, כל הקטע, הוא עובר את כל המסע הזה. הוא עובר את כל החיות. ואז הוא פוגש תרופותי ואז הוא חוזר אחורה את כל המסע אז הוא לא
SPEAKER_02:הגיע לשום מקום זה אגב אני מעריך מאוד את העניין הזה שהיא עשתה לנו את המסעול הזה מאוד ליניארי אתה ממש רואה את המסעול ביער והוא חוזר דרך החיה האחרונה זה אני אוהב את זה שכאילו זה היה שואל, ינשוף, נחש, נחש, ינשוף, שואל, יפה. אתה ממש רואה... לא, זה
SPEAKER_03:כתוב מאוד יפה. זה ספר... יש פה המון המון דברים חכמים, אבל ברמת האכבר אני קצת כאילו טיפה סבבה שרדת, אבל גם לא הגעת לשום מקום. חזרת חזרה לא אותה נקודה שהתחלת.
SPEAKER_02:נכון. הוא גם סתם הסתובב ביער, עבר את המסע הזה, אתה חושב שהוא לא למד כלום
SPEAKER_03:לא הוא גם למד והוא גם הרוויח
SPEAKER_02:הוא השתנה בוא נשאל ככה אתה יודע מה זה מה שעושה יצירה טובה אם הוא השתנה אני חייב
SPEAKER_03:להודות שאני חושב שהוא לא השתנה לא הוא לא השתנה כי בסוף אתה יודע הוא חרטט את כולם זה עבד לו ואז הוא חשב שהקצת הלך עליו אבל אז הוא חרטט עוד פעם וזה עדיין עבד לו אז כאילו מבחינתו טריג החרטוט עובד מדהים
SPEAKER_02:כן אבל זה שהדבר שהוא המציא קם לחיים זה אני חושב מעורם מחולל בחיים שלו
SPEAKER_03:יכול
SPEAKER_02:להיות
SPEAKER_03:זה חד חד דבר אם נשאל אותו היום יש מצב שהוא זוכר את
SPEAKER_02:היום הזה בוא בוא תראה לי איך אתה מקריא את זה אגב את החלק המעורם המחולל שהוא פוגש אותו תקריא לי את הנחש טיפה שהוא מטופש
SPEAKER_03:רגע נחש טיפה שהוא מטופש אין שום סיבה לפחוד, תרוף אותי, נו באמת, אין חיה כזו, אך
SPEAKER_02:מי זה היצור, זה מה שרדתי לחפש, את המעבר, את המעבר עמוד הזה, בוודאי, אין חיה כזו, אז היום אני עושה את זה יותר ברמתי, בקטע של לא זו, אני עושה את זה כזו, זה הפעם הראשונה שהאכבר כאילו נגבל, ומשהו קורה, אז של מי זה, של מי הציפורניים, אחד לאחד, משהו תיאר כולל ה... גבושושית של רעל, אגב, גבושושית של רעל זה מעולה. נכון. זה כאילו לא חצ'קון מגעיל. לא, זה גבושושית של רעל. לשון שחורה, עיניים כתומות, זה מפחיד. בוא נגיד ככה, מכל הצבעים של עיניים שהייתי יכול לחשוב עליהם, נכון. כתום, הצבע הכי מפחיד שאני יכול לחשוב עליו. אז זה באמת, הם כל הפחדים. הכל מתממש לנגד עיניו, ואז, תראה לי, הוא ממשיך בכל רוח.
SPEAKER_03:נכון, אבל כשהם הולכים ביחד, אז טרופוטי נראה מה זה חמוד.
SPEAKER_02:נכון. אבל שנייה, לפני הטרופוטי ח זה הנקודה, את אומר, עד אותו רגע הוא אומר, אחבר רגיל, זה עוד יום, עוד יום במשרד, קם, הולך ביער וזה, אבל נקודה שהוא ראה, תרוף אותי, זה הפעם הראשונה, אוקיי? זה הפעם הראשונה שקורה משהו חדש בחיים שלו. ואז, זה הרגעים שאתה נבחן, זה הרגעים שיש סרט, זה הרגעים שיש סיפור. ומה האחבר עושה?
SPEAKER_03:הוא אומר, והוא יתקוף אותי, ירדוף אותי, הצילו,
SPEAKER_02:זה הוא תרוף אותי. רגע, ואז זה לא נגמר שם, זה לא הצילו, זה הוא תרוף אותי, האוכל האהוב עליי, נכון? זה קצת כבר שטרופו טיונלו. בלחמניה או פיטה תהיה ממש טעים. כל הכל מטה ללחמניה או פיטה, מעולה. אין סיכוי שבאנגלית היה כתוב בלחמניה או פיטה. מה שיפה, אם אתה שים לב. רגע, מה כתוב בלחמניה או פיטה באנגלית? או פיס אוף ברד, משהו כזה.
SPEAKER_03:כן, כן, זה משהו, אבל מה שכן, זה פעם ראשונה שהיצור אומר לו בפירוש, אני רוצה לאכול אותך. כי בכל אחרים זה תמיד, נכון, זה נהיה פתאום רעב, כי הוא היה נראה לו טעים. נכון, נקודה יפה. אנחנו שומעים את המחשבות של החלט. בפעם ראשונה, טרופתי אומר לו, אני רוצה לאכול אותך, אתה תהיה טעים.
SPEAKER_02:כן, בלחמניה אופית, אתה תהיה ממש
SPEAKER_03:טעים. ואז הוא צריך לעשות את הסוויץ'
SPEAKER_02:הזה, ורגע, לחשוב איך אני מחרטט אותו. עכשיו, טרופתי גם ברברי, בוא, כאילו, עכבר, אתה יודע, חושב על מנות יפות, או הוא שם עכבר בלחמניה, זהו, העכבר חי. זה היה מערכה לאהוב עליו. זה נקודה יפ הוא לא שייך למעגל חיות הזה הוא מעל כולם. אין לו משחקות איזה משחק פיתוי מעוות כזה של בוא אלי הביתה בוא זה הוא בא אני הולך לאכול אותך. או הבריון של הזה. ואז רגע זאת הנקודה היפה ומה אכבר עונה לו תקריא תקריא זה מילה במילה. טעים אני טעים אמר אכבר בצער תראה תראה איזה יופי אמר אכבר בצער נכון. טעים, אני טעים, זה לא אומר, אני לא טעים, הוא לא מפחד, הוא אומר, לא, לא, אני לא טעים, הוא אומר, אני טעים, הוא כל כך כזה מלך, תוך שנייה, הוא יוצא מהאלם, שהוא נכנס אליו לפני רגע, הוא צעק, אין חיה כזו, צעק, יוצא מהאלם, מתעשט, חוזר לעצמו, ואני, מה פתאום, אני לא טעים, אני זה, ואז הוא מתחיל במסע הזה שלו, שהוא הולך, של הגאונות, שהוא אומר לו, תלך מה... איזה מאיר מחשבה, איזה תותח, ואז כאילו... אני מת על הנחשי, מה נשמע? נכון. ינשופי, מה נשמע? לכל אחד יש תוספת של יוד. וזה ששלחת את הגרסה, ששלחת את הגרסה, אני אמרתי, זה הכי
SPEAKER_03:עניין
SPEAKER_02:אותי. לראות אם יש את הדבר הזה או שלא. אין את זה. אין את זה. פן הקטנה, הוא לא מקטין אותם. לא מקטין. כן, פה
SPEAKER_03:זה ממש, היי,
SPEAKER_02:נחשי, מה קורה? עכשיו, מה יפה, שכל החלק הזה, בכללי, כל ההתנהלות של האחבר והספר, אבל... זה מאוד קולנועי, למה? כי אתה לא רואה, לא כותבים לך איך הוא הרגיש, ומה הוא עשה, אתה פשוט רואה את זה, יש לך אך ורק תיאור של מה שקורה, ואת הטקסט שלו, והטקסט שלו, ין שופי, מה נשמע, אחברי, מה קורה, ואתה רואה איזה מלך הוא, איך הוא שולף את זה, וכמה הוא קול. אתה ממש מרגיש את התחושות שלו.
SPEAKER_03:עכשיו, אני רוצה לתת לך איזה, אנחנו כבר דיברנו על זה לא פעם, אבל יש לי איזה תיאוריה כללית מעניינת על מה שקורה פה. כי בכללים, אם תשימו לב, אז האחבר פה הוא היחיד שלא מעוניין לטרוף אף אחד. הוא ספציפית היחיד פה שלא מחפש לאכול משהו חי. והוא הכי חכם. כי אין לו את התאווה הזאת לטרוף מישהו. הוא רוצה
SPEAKER_02:לסרוף. זה לא רק שהוא הכי
SPEAKER_03:חכם, הוא היחיד שלא טיפש. נכון. הם כולם טיפשים. הם כולם טיפשים, נופלים בפח, והם כולם מונעים מאיזה רצון, מאיזושהי תאווה, פשוט לטרוף משהו, לאכול
SPEAKER_02:משהו. מהבטן.
SPEAKER_03:בדיוק, וזה דופק אותם, והוא חושב מהראש. ואני חושב שיש פה תעמולה טבעונית.
SPEAKER_02:אוקיי.
SPEAKER_03:אוקיי?
SPEAKER_02:הנה אמרת את זה.
SPEAKER_03:אמרתי, הטלתי את הפצצה. עכשיו, אני לא טוען שזה, לא יודע אם זה מכוון או לא מכוון, אני לא יודע. ו... בסוף, כאילו אפשר לראות משהו מגניב, הוא היחיד שלא אוכל בשר. הוא לא רוצה לטרוף. והוא שורד, שורד, שורד, שורד, שורד. ואז בסוף, בסוף, בסוף הספר, וזה למה אני כל כך אוהב את הקטע הזה. אחרי שהוא ניצח את כולם, וניצח את טרוף אותי, ושרד והכל, בין עצי היער... הירוק והשלב, מצא עכבר אגוז, ונהיה פתאום רעב. אוקיי? יפה. עכשיו, הנהיה פתאום רעב זה בדיוק, מה? שכל החיות חוו ברגע שהם ראו אותו. ופתאום התחיל לפעול מהבטן. אבל האגוז, אין לו אלמנטים אנושיים, הוא אגוז, הוא אוכל אותו. פשוט לקח
SPEAKER_02:אותו, וגמרי בתמונה הוא יושב ואוכל אותו. בלי, הוא לא צריך לעשות שום מניפולציה, הוא מוצא
SPEAKER_03:אותו, הוא אוכל. ולמה? כי הוא טבעוני. נכון. אז אולי צמחוני? אולי הוא צמחוני. אני לא יודע, אגוז עונה על הגדרה של טבעוני, אבל זה שאלה
SPEAKER_02:טובה. וגם, אגב, אני זכרתי, זו אחת השיחות הראשוניות שלנו לספר הזה, שאתה אמרת לי, כל הסטרופות, טרוף אותי אותה עמולה טבעונית. אז אני קלטתי שבאמת יש, כאילו, בנוסף ליער המפחיד והאפל, אם תשים לב כמעט בכל עמוד, יש לך איזו אלטרנטיבה טבעונית, יש פטריות. נכון. יש פטריות, יש דברים כאילו, למרות כל האפלה, אתה שם לב, יש מבחר.
SPEAKER_03:יש מה
SPEAKER_02:לאכול, נכון. אבל זה יפה ממש מה שאתה אומר, שכאילו נהיה פתאום רעב זה גם הוא לא שונה מאחריות בקטע של יש פה איזה רעב ספונטני שכאילו
SPEAKER_03:פתאום הוא ראה את האגוז נהיה פתאום רעב ואחר כך גם בתרגום בספר המקורי זה אותו דבר הוא רואה את האגוז
SPEAKER_02:ואומר עכשיו איזה אגוז זה אגב זה אגוז לוז כי אם זה היה אגוז מלך זה אגוז מלך בבקשה מה שבאתי להגיד לך תראה תביא רגע תראה. זה אגוז מלך. אגוז מלך טוב. האם אתה יודע. זה אגוז מלך. וואי זה גבולי. זה לא לו זה לא האלה. תגידו לנו בתגובות איזה אגוז. יש פה. בוא נגיד שזה אגוז מלך. אבל נגיד וזה אגוז מלך. אתה יודע מה אומרים. לפי נראה לי. שזה מוח. שזה מוח לפי זה הסיני. אגב סיני. נכון. אז בוא בוא זה מוביל אותנו לחלק השני. של הפודקאסט, החלק שעשינו תחקיר מעמיק. יש אתר, אני לא יודע אם שם אתה גוגל, כתבתי בגוגל, אתה כותב דברים, זה AI? עדיין לא AI, ועשינו תחקיר גוגל, מאוד מעמיק, תראו, קודם כל ויקיפדיה. בשנת 95' במהלך חיפוש רעיונות לסדרה חינוכית של מחזרות מבוססים לסיפורים מסורתיים נתקלה דונלסון וגרסה של סיפור סיני בקיצור היא התפססה על משל סיני קלאסי בואו נספר את הקציר של השואל המאמצת אימת הנמר בואו נשים מוזיקה סינית בבקשה נמר צד שואל וכשהנמר עמד לאכול אותו אמר לו השואל אתה לא יכול לאכול אותי תק תק תק
SPEAKER_03:אז קודם כל, תראה, האמת שכשקראתי את זה, כאילו טיפה התבאסתי, כי אמרתי, כאילו, בוא'נה, את החלק הכי מגניב בספר, היא לא המציאה. כאילו זה משם. מצד שני, היא עשתה מזה משהו באמת מדהים.
SPEAKER_02:כן, רק אני, למי שאני אתבלבל, בוויגיפדיה כתוב שיש פה ילדה, ובסיפור הקלאסי זה השועל והנמר, כן? נכון. לא יודע מי טעה ואיפה. שמה, זה אדפתציה יפה. נכון, בדיוק. זה לקחת את הדבר הזה, ובוא, בוא נדבר שנייה על פחד, כן?
UNKNOWN:נכון.
SPEAKER_02:פחד זה דבר שהוא אני רק עכשיו גם באמת שיש לי ילדים ואני מספר להם סיפורים ואני רואה אני מבין כמה. לצערנו כן זה חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו וכמה סיפור בלי פחד ובלי קונפליקט אין לו זכות קיום נכון זה קטע היה לא מזמן זה לא ספרתי לך היה שהיה ממולדת לתמרה ממולדת חמש הזמנו את דודה שלי פרסומת גילוי נאות בובה של תיאטרון איך שלא קוראים לה יפה יפה כן היא עושה הצגות תיאטרון בובות לילדים אז תמרה יש לה כל מיני הצגות היא הזמינה את הצגה בתיהם הקטנה ואתה יודע וזה ילדים יושבים מול תיאטרון בובות לא קורע יותר מדי וכאלה. ואלה רגילים ליוטיוב להעביר כל שנייה דברים ופריימים מתחלפים. ואתה רואה את הילדים יושבים ואני מרגיש צד זוזה מתחילה הצגת זוזה של חוסר ריכוז וכאלה. ופתאום מגיעה מחשפת הים אורסולה. וכולם, מאופנטים, לא זזים, ואתה גם מפחד, אומרות שיהיה בכי של ילדים, וכאלה, וזה מדהים, וזה גרם לי להבין, עד כמה פחד, אימה, זה קודם כל מגנט לסיפורים, ואין מה לעשות, זה חלק בלתי נפרד. זה יוצר מתח פשוט. וזה מדבר על זה, זה לא סתם, הוא ממציא מהראש שלו. עכשיו יש את העניין, כל הזמן את העניין הטיפה שהוא מטופה, שאין שום סיבה לפחות, דרוף אותי, זה כאילו גם נאמר לילדים, אל תפחדו, זה לא אמיתי, אבל אז פאקין הם רואים את זה, וזה אמיתי, את היצור המפחיד הזה.
SPEAKER_03:נכון. לך אגב, דרוף אותי, בארץ זה כאילו, אתה, הספר מאוד מצליח, אבל הייתי בלונדון לא מזמן, ונכנסתי לחנויות ספרים ותרוף אותי זה עד היום להיט שם ברמה שיש בובות ויש חולצות ויש פיג'מות ויש כאילו בובות של כל הדמויות ממש יש עמדה בכל חנות ספרים גדולה יש סקשן של ג'וליה דונלדסון עם כל הספרים שלה בגרסאות שונות בכל מיני דברים ואתה יכול לקנות כל דבר אפשרי. שקשור לספרים וטרוף אותי בעיקר זאת אומרת זה ממש
SPEAKER_02:ממש מה זה אחלה מרצ'נדייז מרצ'נדייז מדהים וזה
SPEAKER_03:מטורף שעד היום מ-95 זה יצא עד היום זה פשוט תופס
SPEAKER_02:כנראה גם הנה גם זה הסתכל מה הדמות הכי מצליחה מוקר טרוף אותי הדמות של הרע אנחנו אוהבים זה כאילו כן אין מה לעשות זה הג'וקר זה לא נכון יש פה בשאלה יותר מצליח מהג'וקר אוקיי, בקיצור, מה שכתוב בערך ויקיפדיה שלה, מספרים על הבן הבכור שלה, האמיש, האמיש, או האמיש, או האמיש, כן, בן הבכורה, שהוא סבל מבעיות פסיכיאטריות, כולל פסיכוזה קשה, בגיל 17, הוא מספר אפיזודות חוזרות לאחר מכן, והוא התאבד בשנת 2003, כאשר היה בן 25. עכשיו, פסיכוזה...
SPEAKER_03:פסיכוזה, אתה
SPEAKER_02:מייצר מציאות. אי אפשר... להתעלם מהצל בעצם בעבר שלו, שמרחף, שסיפור מאוד קשה באמת. וקשה להימנע, כתוב שקשה להימנע מקריאה נוספת של היסטוריה במיוחד של טרופות, היא כסיפור על מישהו שנלחם בשדים שלו. זאת אומרת, יש פה משהו, שהוא מספר את הדבר הכי מפחיד, האחבר מספר את הדבר הכי מפחיד שהוא יכול לחשוב עליו, ואז הוא פתאום רואה אותו קם לחיים. זה
SPEAKER_03:מה שקורה הרבה פעמים באמת בתוקפים
SPEAKER_02:פסיכוטיים. כן, פסיכוזיס, חיזופרניה, דברים כאלה, זה חלק מעניין, ורציתי לחשוב, רציתי לבדוק אם איכשהו זה קשור, טרופותי קשור איכשהו לסיפור האישי שלה, ועשיתי קצת מתמטיקה של מספרים, בסדר? האפיזודה הקשה, ותרוף אותי, נכתב פחות או יותר באותה שנה. אוקיי? מעניין. היא כנראה ראתה, אני לא יודע אם זה קשור או לא, זה סתם פרשון שלנו, אבל ראתה אותו, יוצר את המציאות המפחידה הזאת, כן? מתאר דברים, מחשבות לא הגיוניות, ואולי ניסתה לכתוב סוף אחר, מהסוף של הבן שלה, שהוא מצליח, עם זאת להביא ולמצוא, להצליח לתמרן, לראות את הפחדים שלו, קמים לתחייה, ועדיין, להצליח לחיות.
SPEAKER_03:תשמע פרשנות יפה. כי יש מצב שאם נשאל אותה היא תגיד לא. אבל גם יכול להיות שכן. תראה אני לא חושב שעורש שהוא חווה דבר כזה זה בוודאות משפיע על היצירה שלו. זאת אומרת בטח עורש הוא גם יוצר והוא חושב מהמקומות האישיים שלו. אין לי ספק שזה השפיע. וזה מסתדר עם הזמנים. כן, אפשר להגיד ש...
SPEAKER_02:בכל מקרה, דונלדסון, כמובן, כאלה ספרי ילדים, דואגת שהסופים יהיו תמיד טובים בכל הספרים שלה. נכון. גם באלה שמיועדים לילדים גדולים יותר, אגב. היא כותבת גם לילדים גדולים יותר. והיא אומרת, ציטוט כזה יפה לסיום, אחרי הכל, את צריכה להיות אופטימית ולכתוב ספרים עם תקווה. אחרת, מה הטעם?
SPEAKER_03:יפה. חמודה.
SPEAKER_02:כן.
SPEAKER_03:אההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה נראה
SPEAKER_02:לי. כן, אבל מה שבאמת חשוב, זה לא אנחנו, זה קהל היעד של הספרים האלה. וזה מה שעכשיו יקרה.
SPEAKER_03:קהל היעד, ילדים. אז טוב, אז היום שאלנו את הבן שלי, אביו, שהוא הראשון.
SPEAKER_02:שהוא כבר לא כל כך קהל היעד, כי הוא בן שבע, אבל הוא היה. נכון. עד לא מזמן.
SPEAKER_03:הוא קרא אותו,
SPEAKER_02:פעם, ויש לו מה להגיד. אז בואו נשמע.
SPEAKER_03:אז בבקשה. מה אתה חושב על הספרות הרופאותית?
SPEAKER_00:הוא קצת בשביל קטנים יותר, אבל אני עדיין אוהב אותו והוא מספיק כיפי. לדעתי הספר הוא שצריך להתזער מכל מיני דברים, ושחיות הן ממש חכמות.
SPEAKER_03:מה מוסר הסקל של הספר?
SPEAKER_00:לא הבנתי מה זה
SPEAKER_03:מוסר הסקל. מה לדעתך אפשר ללמוד מהספר?
SPEAKER_00:מה שאמרתי עכשיו.
SPEAKER_03:טוב אביבי, תודה רבה. אמרת דברים מעולים. זה היה ממש יופי. אתה רוצה עוד להגיד משהו?
SPEAKER_00:כן. זה מעורר השראה וכיף לקרוא את זה. אז אני ממליץ לכם לקרוא. אבל אם אתם אוהבים דברים אחרים, לא משעממים ולא של חיות ולא של אוכל ומפלצות, אני מציע לכם להחליט לקחת דברים אחרים ולא תרוף אותי. אז ביי.
SPEAKER_02:מדהים, מדהים, לא יכולתי לסכב את זה, אנחנו מדברים פה, תוכנים את הסכל, בואו ניתן לו את הפודקאסט, עזוב.
SPEAKER_03:מדהים. לגמרי. אני גאה בו, אני יכול להגיד שאני גאה בו. כן. אני לא הבנתי אם הוא אהב את הספר או לא, כי הוא אומר שכן, לא יודע,
SPEAKER_02:זה לא משנה. הוא בגדול אהב, והוא ממליץ מאוד, אבל אם אתם רוצים לא לקרוא על אחברים, חיות,
SPEAKER_03:ודברים משעממים,
SPEAKER_02:אז תיקחו ספר אשר. מדהים.
SPEAKER_03:אחלה. טוב,
SPEAKER_02:תודה, היה כיף, כמו שאמרנו, אנחנו נתראה בפעם הבאה, עם עוד ספר חדש, תעשו לנו את הדברים שעושים לפודקאסטים, זה לייק? מה זה נקרא לייק היום? לייק, אהבתי, כן, שייר, סאבסקרייב, לדרג אותנו, כמה כוכבים שיש,
SPEAKER_03:פשוט בואו לא נגיד להם מה לעשות, פשוט נסמוך עליהם שהם יהודים, ואם אתם לא בטוחים, אז פשוט תעשו. כל מה שתעשו זה טוב, כדי שנגיע לכמה שיותר קהלים. וחשוב לא פחות, אם בא לכם שנעשה על ספרים מסוימים, גם תכתבו לנו, זה יכול להיות ממש כיף.
SPEAKER_02:ואם יש לכם מה להגיד על ניתוח שלנו, יפה, אז תגידו. אז אל תגידו, כי אנחנו צודקים. וגם
SPEAKER_03:לא רק על דברים שאנחנו אמרנו, אולי יש להם רעיונות משלהם, הם קהל
SPEAKER_02:חושב. כן,
SPEAKER_03:זה היופי. בואו נפתח קהילה, אוקיי? קהילה. קהילה זה חשוב, קהילה זה טוב, וגם ממש מעניין אותי לשמוע מה אנשים אחרים חושבים. אולי יש להם תובנות משלהם.
SPEAKER_02:אני בטוח שאנחנו נשמע את הפרק הזה אנחנו כבר נחשוב על דברים שכן חדשים שטעינו שצדקנו שלמה לא מספיק הרחבנו פה אבל כבר עולה
SPEAKER_03:לי דברים שלא אמרנו אבל
SPEAKER_02:מלא דברים
SPEAKER_03:זה היופי
SPEAKER_02:נעשה פרק ספיישל בסוף של כזה השלמות ודברים שהם כאילו בסדר יאללה טוב
SPEAKER_03:אוקיי
SPEAKER_01:ביי סקט על ספרי ילדים, לא לילדים.