אבא סיפור

פרק 2: חנן הגנן

• Matan & Emy • Season 1 • Episode 2

Share episode

הוא מוכר פירות באסימון, נוסע עם עגלה צבעונית וכולם קוראים לו חנן. אבל מי הוא באמת? בפרק הזה אנחנו מפרקים לגורמים את אחד מספרי הילדים הכי מדוברים, חנן הגנן של רינת הופר, ומגלים שהוא הרבה יותר מגנן עם עץ קסום.

האם מדובר בכלל באיש מכירות מחופש? למה כל ילד בוחר פרי בצבע שלו? ואיך נכנסו לתוך ספר ילדים נושאים כמו קפיטליזם, חינוך וסבלנות?

וגם שיחה מרתקת עם ערן מור, האיש שמגלם את חנן הגנן על המסך. הוא מספר מה קורה מאחורי הקלעים, איך נולדה הסדרה ולמה דווקא הילדים, לא ההורים, הם הקהל הכי קשוח שיש.

ובסוף? ילד אחד מסכם את הכול במשפט אחד ומגלה לנו איפה יש תות.

אמי:

היי בתן.

מתן:

היי אמי. מה

אמי:

קורה?

מתן:

וואו, הכל מעולה. עד כמה שאפשר.

אמי:

לגמרי. כן, כן, אסור היום להתלהב יותר מדי, אבל שמע, אנחנו בעוד פרק, אז זה סופר כיף. כן,

מתן:

אבא סיפור, הסקט על ספרי ילדים לא לילדים. נכון. והיום, חנן הגנן. חנן הגנן. ולא סתם פרק, פרק מיוחד עם אורח מיוחד שנראה אין אותו, לא נגלה לכם מי עדיין, אבל... לא מגלים. שווה, שווה

אמי:

לחכות. שווה. הם בטח כבר ירדים, אבל... מהשם של הפרק. כי אנחנו בטח חוגגים על זה, כי עד שיש לנו סלב, אנחנו עושים עם זה... אני לא יודע אם נכתוב את זה. אתה חושב? אני לא יודע. טוב, נחליט אחר כך. נחליט. אז יאללה, פתיח ונתחיל?

פתיח:

פתיח. אבא סיפור. הסקט על ספרי ילדים, לא לילדים.

מתן:

וואו, איזה

אמי:

פתיח. זה מרגשתי כל פעם מחדש,

מתן:

תשמע? באמת יצא מדהים. אני מעניין עוד כמה פרקים נרכב על הגג הזה. אוקיי, חנן הגנן. בואו נגיד מה הרקע שלנו עם הסיפור הזה. מבחינתי, אני אגיד לך באמת, בלי קשר לזה שהתכוננו לפרק הזה, באמת בתקופה האחרונה הספר שתופס את זה חזק, במיוחד הבני הקטן, יונתן, אוהב אותו. והוא באמת, הוא חזר,

אמי:

חזר לעניינים. אני איתך בזה. בכלל, זה ספר שממש תופס ילדים. הם ממש מתחברים לזה. אני חושב שיש שם בשילוב באמת גם היורים שהם מדהימים, ותכף את אדבר על זה, אבל גם הסיפור. קודם כל, רינת אופר. שהיא מכונת ספרי ילדים ויורים בפני עצמה. מתורפת. הוציאה 35 ספרים.

מתן:

ואת כולם, אם אני לא טועה, היא גם מהערת, וגם כותבת, שזה מדהים, ויש לה, קודם כל, היא מהערת מדהימה, וכותבת מדהימה, אבל מעל הכל, אני חושב שהיא איור, ואתה ממש רואה את הקו שלה, כן? אתם רואים את התביעת האצבע שלה על כל ספר, מספיק שאתה תראה דמות אחת, ואתה תבין, אוקיי, זה עוד ספר של רינת אופר, אז ממש ספר, אני מאוד אוהב אותו, גם האלת מטיילת, בוא,

אמי:

האלת מטיילת, זה מאסטרפיס, יש לה עוד הרבה, אני חושב שאם ואנחנו נתחיל לגלוש לכל הספרים של רינת אופר, אנחנו לא נצא מזה. כן. אבל באמת שיש לה... המון המון המון יצירות מדהימות, ענן על מקל, טוב, אני,

מתן:

נעזוב את זה. בואו נעשה תקציר זריז, למי שלא מכיר. אוקיי. שאני לא יודע למה הוא מאזין לנו. סתם. לא, לא, תאזינו, בדרך. למי שמכיר, בוא, תקציר של הסיפור. מדובר פה על חנן הגנן. גנן, שהוא בהתחלה נראה די גלמוד, בודד. שטל איזה זרע. הזרע נוות והיה לאילן. נכון. מה זה אילן? אבא, מה זה אילן? סוג של עץ. זה עץ. זה עץ. זה בדיוק הקטע. אילן זה עץ, אוקיי? אילן זה עץ כללי? אילן זה עץ. תשחצים, אבאלה, תשחצים. די. תשחץ. אילן, עץ, שתי אותיות, עץ. נפלתי פה. לא, זה לא סוג של עץ, אילן? אילן זה עץ, תוביש, ותגיע חג לאילנות, חג לכל העצים.

אמי:

אתה צודק. אוי, נכון.

מתן:

אז תקציר, אז בקיצור, הוא שוטל עצמו עץ לבד, צומח לו עץ משוגע, עם מלא דברים עליו, לוקח את כל הפירות בעולם בערך, וסוג של פותח, בסטה על גלגלים, נוסע שר

אמי:

לו, מתלהב, ומוכר לילדים פירות, כשלכל ילד הוא מתאים את הפרי שלו. אנחנו רע רואים לאט לאט לאט איך כל ילד מקבל את הפרי שמתאים לו. יש לו מבחר, הילד בוחר. כל ילד בוחר פרי שהוא במקרה בצבע שלו. נכון, אבל גם זה מה שיפה באיורים, הכל תמיד תמיד מסתדר ומתאים עם מה שקורה שם. זאת אומרת, לכל ילד הוא מגיע עם עגלה בצבע שמתאים לו, וזה גם תמיד השם מתחרז עם הפרי שילד בוחר. ילד הכוכבה לוקחת, גוי אהבה. הילד אדר,

מתן:

לוקח, תמר. אחר רגע, בואו נסיים את התקציר הזרים. נכון, נכון. עובר אצל כל הילדים והוא מוכר להם, הרי מה משפט המחד שלו? בכל פרי שתקנו, יש מתמון, אוקיי? בתוכם חווי מתמון. הם קונים, מתלהבים, זה ביצה של קינדר, כן? מה, אני רוצה לראות את ההפתעה. כל הילדים, עובר חמישה ילדים, כל אחד עם האופי שלו והפריש שלו שהוא בחר, ובסוף הם אוכלים את הפירות, ואיפה איפה איפה המתמון? מה זה? עבדת לנוכנן. אתה גנן או ליצן? משפט אמיתי, ציטוט אחד לאחד. והוא אומר להם, חברים, ממש לא עבדתי עליכם. חמודים, תראו, הגלעין הוא המתמון, תשתלו אותו, תראו מה יהיה. הם שוטלים את הילדים. הם לא שוטלים את הילדים. הם שוטלים את הזרעים. ואחרי כמה זמן... גדלים להם חמישה עצים, אילנים. אילנות. איפלנות. מופלאים.

אמי:

כי אילן זה עץ, אתה יודע? אילן זה עץ כללי, זה לא רק...

מתן:

כן. אז בקיצור, צומח וסוף טוב הכל. טוב, זה תקציר מהיר. אוקיי, עכשיו בואו נתחיל לצלול לעומק. אז קח את הספר

אמי:

שלך. טוב, אז רגע, אז נתחיל בדיוק. תראינו, כל אחד הביא. עותק של הספר. שבתוך הספר הזה מסתתר לו מפתח, אני לא יודע למה. אתה

מתן:

מתייחס כבר לפרק וידאו שלנו, כבר התחייבת לפורמט, אבל אוקיי. בוא, אני רוצה להתחיל, מאז שהתחלנו את הפודקאסט הזה, ואנחנו באמת יותר, אני צולל יותר לעומק של עולם ספרי הילדים, אני מבין עד כמה יש משמעות למילות הפתיחה, למשפט הפתיחה של ספר. חנן הגנן, הגנן חנן. באדמה תמן, זרע קטן. עכשיו, כבר אתה רואה שהולך להיות לך פה ספר עם חרוזים. אגב, איך אתה

אמי:

עם ספרי חרוזים? אתה אוהב את זה? אני אוהב מאוד. נכון, זה כיף. זה ממש מחליק את הקריאה, אז עושה את זה הרבה יותר כיף, וגם הילדים, אתה מצליח לשכנע אותם, כי גם הם מתחילים להשלים את המילים,

מתן:

וזה כבר מתחיל להיות כיף. אז זה התחלה טובה לספר. נכון. בכלל, יש פה גם, תכף אני אגיע ללחנים, כן? יש פה לחן שאתה מקריא אותו, שיש חרוזים, זה כבר מחייב אותך למשהו.

אמי:

למרות שזה

מתן:

ספר שלא פשוט אני מתלבט לגבי זכויות יוצרים, אם אני אפשר, אבל בסדר. בקיצור, חנן הגנן הגנן חנן, אני רוצה להתמקד בזה. זה סתם משחק מילים, חנן הגנן הגנן חנן? הוא לא סתם משחק

אמי:

מילים. לא, אז יש פה באמת משהו שהוא כאילו, הוא מגדיר את עצמו. מה הוא יותר, חנן הגנן או הגנן חנן? זו שאלה מעניינת בפני עצמה. גם אתה סימנת לך את הנקודה הזאת. כן, אבל בסדר, בראש. עכשיו, זרע קטן, הזרע הקטן באדמה ישן, עברו מעליו שמש ירח ענן. עבר המון זמן, הזרע גדל ושמן, עד שיום אחד נוות והיה לאילן. חשוב לציין, הזרע שהוא תומן נראה כמו לב. נכון. הוא תומן לב באדמה. יפה, יפה.

מתן:

עכשיו בואו נדבר על עניין הצבעים. זה חלק מאוד משמעותי מהסיפור הזה, והוא די... הוא לא, בוא, אם מישהו כאילו מאזין ואומר, אה, הם בטח פיצחו את עניין הצבעים, בוא, אנחנו לא ילדים, זה הילד שלי גם על זה, חנן הגנן מתחיל באפור,

אמי:

ולאט

מתן:

לאט, ולאט לאט כל ילד שמגיע, הוא בעצם הוסיף לו לפלטה, כן? הילד הראשון אוכל הפרסמון, ילד ג'ינג'י, והוא מבקש, ואז הכתום, אנחנו פתאום רואים, וזה אחד הדברים המדהימים, אוקיי? שכבר מתחברים אצלי לאיזה תיאוריית קונספירציה. שחנן ג'ינג'י, אוקיי? נכון. השיער שלו, הוא מקבל צעיף, צעיף כתום, ושיער ג'ינג'י. והשיער שלו נהיה כתום. ואז, מה אתה מבין? למה חנן בהתחלה היה מדוכה ועצוב לבד?

אמי:

לא היה לו צבע בחיים. לא.

מתן:

כי הוא רואה ג'ינג'י וירד גשם, וכידוע, ג'ינג'י מסריכים בגשם. אוקיי? אוקיי? הנה, הנה אמרתי את זה. וואו. אוקיי, הייתה אתה פה פצצה. סתם, סתם. כל הג'ינג'ים שמאזינים, אנחנו יודעים שזה לא נכון. אתה יודע שאני סוג של ג'ינג'י? נווה.

אמי:

אז אני לא מסרח

מתן:

בגשם. אבל אתה

אמי:

קרח.

מתן:

נכון. אולי

אמי:

בתור ילד הייתי מסרח בגשם. אני לא יודע.

מתן:

אוקיי. אז מה אתה רוצה להגיד על

אמי:

עניין

מתן:

הצבעים?

אמי:

אז לא, תראה, קודם כל ברור שיש פה מוטיב חוזר, שהוא עם המון המון משמעות, כל סיפור הצבעים פה, זה גם בסוף מתחבר לאלמה הספר, למרות שאנחנו נגיע לזה קצת יותר מאוחר, אבל בסוף הוא מקבל צבע לחיים, מכל ילד וילד שהוא פוגש ומוכר לו משהו, מתווסף לו עוד צבע, הילדה כוכבה רוצה גויאבה, הוא מקבל צבע צהוב, המכנסיים שלו נהיים צהובים.

מתן:

אגב, גויאבה.

אמי:

מי אוהב גויאבה?

מתן:

אני אוהב. אתה גויאבה? זה מה שראתי להגיד, גויאבה זה פרי מבחינתי, זה כאילו תמיד אומרים או שאתה אוהב או שאתה שונא, אני אוהב גויאבה, אני מת על זה, אני מת על זה שיש לי במקרר גויאבות, שהמקרר מסריח, וניסיתי להחדיר את זה עכשיו לילדים, לא עבד לי, אבל כל הכבוד לרינת, אני בטוח שהוא אוהב את גויאבה, בטוח. אוקיי? אם היא כתבה על גויבה, אתה כנראה מהסקולה הזאת.

אמי:

אני חייב רגע לחזור שנייה אחורה. יש איזשהו נושא ש... קודם כל, חנן, אוקיי? הוא... מה הוא עושה בחיים?

מתן:

גנן. הוא גנן. כן. זאת אומרת... אבל הוא סוג של... הוא בסטיונר

אמי:

נייד. זהו, אבל... הוא גזלן. אז בסוף, אם הוא מישהו שזה... הוא אמור להיות חקלאי. הוא לא גנן. יש הבדל בין חקלאי לגנן. גנן הוא מישהו שמטפח גינות. נכון. וזה כנראה גינה שלו, נכון? כי הוא לא עובד, הוא לא עוסק, הוא תומן את הדבר, והוא הולך לישון, הוא קלירי הולך לישון, בזמן שלוקח טכנית כמה שנים, עד שזה בכלל יוצא וגודל עץ. הבן אדם ישן שנים, לא עובד, הוא גנן, כנראה שזה תחביב שלו, הוא מטפח את הגינה שלו. ואני, אם אתה טוען שהוא ג'ינג'י, אני טוען שהוא משהו אחר לגמרי.

מתן:

מה

אמי:

אתה טוען? אני חושב שמדובר במישהו, שחי ממש ממש טוב, כלכלית. הוא עשה המון

מתן:

כסף. הוא יצא למה שאומרים... או שהוא בפנסיה, אבל אני חושב... פנסיה, אבל פנסיה של צעירים, של משודרים. איך קוראים

אמי:

לזה? אקסיט. עכשיו, הוא עשה המון כסף, והוא מטפח את הגינה שלו בשביל הכיף. אבל כסף זה לא עושר.

מתן:

הבנתי. תראה, אתה נוגע בנקודה שהיא נכונה מבחינתי, לא העניין שלה הוא פרש, כן? אבל העניין עם הכסף פה הוא חתכת דבר, כי לא ציינו את זה הרבה, אבל הוא מוכר פירות באסימון. בדיוק, נכון. אוקיי? ועכשיו, אם אנחנו כבר נכנסים לאיורים ולמה שקורה, אז אני שמתי לב, באחת הקריאות האחרונות שלי רק, כל ילד נותן לו אסימון, והוא מתווסף להגלה. נכון, הוא האגלה. אם אתה קלטת את זה? בוודאי. זה ממש, רואים מכל דף כמה אסימונים יש

אמי:

לו, בסוף הוא

מתן:

מגיע

אמי:

לחמישה אסימונים. ועוד ד הוא מוכר פריט מורת הסימון, הוא מצלצל בפעמון.

מתן:

נכון.

אמי:

ומי מצלצל בפעמון? אנשי מחירות

מתן:

או ברוקרים. אתה יודע, אני גם התייחסתי לנקודות, אבל אני התייחסתי לזה שהוא סוג של 7-Eleven. הוא כאילו מצלצל שבא הלקוח.

אמי:

אבל הוא מצלצל אחרי המחירה. הוא מוכר ודינג דינג דונג בפעמון. עשיתי מחירה, דינג דינג. הוא איש מחירות. הוא לא

מתן:

משתמש בפעמון כדי למשוך את הילדים,

אמי:

הוא משתמש בו אחרי מחירה. כדי להכריז, הנה מכרתי עוד פריט. הבן אדם יש לו גינונים של ברוקר, של איש מחירות, ולדעתי מסתתר פה משהו. וזה מאוד מסתדר עם העובדה שהוא יכול אשכרה לשתולץ, ללכת לישון איזה חצי שנה.

מתן:

אבל תראה, אני גנן חובב, אוקיי? אתה יודע את זה עליי, אני מספר לכולם. זה היופי בצמחים. לצמחים זה חיים. אתה לא צריך הרבה לעבוד כדי לקבל מהם את הדברים, אלא זה באמת איפשהו מסתיים בתהליך השתילה, כן? אתה צריך שיהיה להם אדמה פוריה, אולי קצת דשן, מים בזמנים מסוימים, כמו גם, כמו לגדל ילד במובן מסוים, ואנחנו גם, אנחנו ניגע בזה אחר כך כי זה, כן, אבל אז אני אומר, לא צריך הרבה, רק צריך סבלנות, וזה

אמי:

מה שהייתה, אבל למה הוא הולך לישון?

מתן:

כי מה אתה רוצה שהוא יעשה? אז זה מה שאני אומר, הוא בן אדם לא עובד, בסדר, עוד מעט, תראה איזה עבודה הוא מרביץ, הוא הולך לנסוע בעליות,

אמי:

עניינים, להרביץ, זה לא, לאט לאט. בנושא של הסימון יש לי עוד איזושהי נקודה שחשבתי עליה בהקשר הזה. תראו, קודם כל, הוא קצת תימוני, כאילו בואו נגיד את זה, הוא קצת תימוני, לא בקטע מטריד, אבל הבן אדם ישב מלא זמן, חיכה שיהיה צגדל ויוצא ופוגש ילדים, ומה הדבר שאנחנו תמיד אומרים לילדים שלנו? לא לקחת מתנות מזרים, נכון? כן. וזאת הסיבה

מתן:

לדעתי...

אמי:

זה עדיין קיים. וזאת הסיבה לדעתי שהוא מוכר להם באסימון. הוא לא צריך את הכסף, אבל הוא לא רוצה לתת מתנות. הוא מוכר כדי שזה יהיה לגיטימי לדבר עם ילדים זרים ולתת להם פירות. מורת אסימון, הוא מוכר. תקשיב,

מתן:

זה נקודה אבל נכונה באמת, כי אתה יודע... יש לך ערך הרבה יותר גדול למשהו שאתה רוכש אותו, כן? זה לא, תקבל מתנה, או שילד עכשיו חסך בשביל לקבל משהו, וגם אם חסך שקל וחצי לקנות ביצת קינדר במקולת, היה חסו אחר, אז זה

אמי:

נכון. ושים לב שזה עדיין חזק ממנו, כל גינוני האיש מחירות שלו, והוא עדיין מרגיש צורך לדפוק להם גם משפט כזה שיווקי יפה, יש בכל פרי מתמון, כדאי לכם לקנות, זה חזק ממנו. אוקיי, רגע,

מתן:

קודם כל, אני לא מתחבר לתיאוריה, שחנן הגנן הוא איש מחירות ממולח, נכון, אבל הוא מבחינתי, וזה גם דיברנו על לחנים, על לחן, בוא נעשה לך את הלחן, שאני מקריא לילדים שלי, ואז אתה תבין, נגיד אני ללך לבית של הגוי אהבה, כי אני אוהב גוי אהבה, שים לב, חנן הגנן בעגליים פעמון, נוסע בירידה, ושר לו פזמון, גוי אהבה, טירס ולימון, קנו פירות באסימון, יש לי עוד פירות המון, בטח, תודה רבה אח שלי זה שוק, הוא נוסע עם פירות, מה שיש בעונה הוא מביא, זה הבן אדם, הוא הולך, ומי שבא, והפעמון וזה, עכשיו יש את השאלה בשווקים, אתה מכיר את זה שמקליטים במגאפון, וזה חוזר על עצמו? נכון, נכון. אז לגמרי אני שומע את זה חוזר. כן, הוא כמו ארטיקה. יוותי, רז בלימון, כן. אגב, אתה מכיר את ההוש, מביא לנשים בשוק של גברת! אתה מכיר את זה? לא. זה קורה. הוא מביא לנשים מסכנות, מעבדות שם ימים אצלו בבסטה. בקיצור, אז זה חנן הגרם. וגם שים לב, ואנחנו כאילו מתקרבים כזה לסוף הסיפור. כן, שהחלק המעניין,

אמי:

החלק הכי טוב שיש. נכון. קודם כל, הילדים לוקחים את כל הדבר. יש גם את החתול הזה שמלווה כל הזמן את הילדים, שזה גם קטע חמוד.

מתן:

בכללי, בוא, יש החתול, יש אכבר, יש כאלה איסטר אגס קטנים כאלה, שאני מת על זה בספרי ילדים, שבאמת ילדים מסתכלים, שמים לב לזה, ובעצים, זו חייגה גדולה, בטוח אתה שמת לב לזה, שיש פתאום איזה מגף. כן, יש דברים לא קשורים חשבתי הרבה, שעברתי את הראש, למה? למה יש את זה? כי הרי מגף לא גדל על העצים, ועוד כל מיני דברים פה, ומתי שעברתי, כי זה פשוט כיף, כי זה כיף, כי זה שפע, ובואו, אנחנו בספר ילדים, בסוף צריך לזכור, בספר ילדים. כן, תמשיך, סליחה.

אמי:

לא, אז רציתי להגיד, הילדים בעצם, הם לוקחים את הדברים, אוכלים אותם, ואז אין מתמון. ואנחנו רואים שכל ילד מחזיק את הגלעין, ששוב הגלעין הוא בצורת לב. אבל מבחינתם אין מתמון, הם מרגישים שדפקו אותם. ויש פה שיעור בלעמוד על שלך, שזה נחמד. הם לא מבטרים, הם לא אומרים, טוב, בסדר, עבד עלינו. לא, לא, לא. הם הולכים אליו ואומרים לו, תקשיב לי, חנן הגנן, אתה גננו ליצן, הבטחת מתמון וקיבלנו חרצן. עכשיו, לדעתי, יש לי תחושה שהאסצנה המקורית צונזרה. לא נראה לי שהם אמרו, לא, אתה גננו ליצן. יש מצב שהם דיברו עליו קצת יותר מלוכלך, זה בתחושה שלי.

מתן:

אוקיי, אוקיי. אתה לוקח את זה למקום הומוריסטי, רדוד. לא, לא. סתם, רגע, רגע. יש לי... לא, תשמע, זה תחושה... באים לך חמישה ילדים, כועסים. קודם כל, זה רגע מדהים. זה שבירה מדהימה. זה שבירה מדהימה. עברנו חמישה... אני מסכים. חמש פעמים עברנו את אותו הסרט של העוד ילד ועוד ילד, ופתאום משהו חדש קורה, ועוד דרמה. באמת דרמה, אימות, ואז אתה רואה גם איך חנן מגיב להם, ותוך שניה מצליח לשכנע אותם. אגב, מתח עכשיו הם באים אליו, בונה, השקענו במניות, נדפקנו, הפסקנו את כל הכסף. אתה לפי התגובה שאתה רואה אומר, חברים, חברים, לא הפסקתם שום דבר. הנהירות האלה יהיו שווים עוד הרבה

אמי:

בהמשך. ולא רק זה, מה הוא עושה? קודם כל, יפה שכתוב, חנן הגנן, צחקני וצבעוני. קודם כל, הוא סיים את המסע שלו, הוא מאושר, הוא כולו צבעוני, הוא כולו מבסוט, וצוהל ומגלגל באוויר הסימונים. שיש בזה משהו קצת מתגרה.

מתן:

כאילו... כן, אבל... כן, אבל... אני אגיד את זה בהמשך יותר, אבל הספר הזה הוא אנטי-קפיטליסטי, אוקיי? יש בזה. אז הוא לא משתמש בכסף.

אמי:

נכון. הוא משחק איתו, הוא מבסוט. הוא לא משתמש בכסף. אני טוען שזה דווקא ספר סופר-קפיטליסטי, כי הוא לא צריך את הכסף, כי הוא עושה מלא כסף בבורסה.

מתן:

אה, אוקיי.

אמי:

אבל מה שכן, הוא משחק להם עם הכסף, הוא כולו מבסוט, ואז הוא סיירוגה אומר להם, עזבו אתכם, הכל טוב, החרצן שלכם הוא המתמון, מי שאותו באדמה יתמון, הוא יזכה בפירות המון.

מתן:

כן, אגב, העניין שהילדים כועסים עליו, קודם כל זה באמת הרגע אהוב עליי בספר. אני מסכים. שפתאום גם הכל מאוד מנגינה, וכזה איזה אווירת טבע, גובה ולימון, זה לפחות אצלי בבית, בסדר? השוק, וזה בפתאום שבירה. איפה, איפה המתמון? בוא נחנן הגנן, זה פתאום שבירה מטורפת שהיא מעולה דרמטית, וזה מאוד, אתה יודע מה זה מאוד? אני לא יודע איך אתה לא אמרת את זה עכשיו, זה מאוד תיר הסכמי, אוקיי? זה תיר הסכם, ובתיר הסכם זה נעשה בצורה הרבה יותר... מגעילה, אוקיי? תיר הסכם זה קיצוני, מה שקורה שם. תיר הסכם, הילדים הולכים אחריו, אני זוכר את זה במאורפה, לא יותר נדע, אבל בסוף הילד אומר, יש לי תיר הסכם בבית, חברים, בואו, לאט לאט מתחילה תזמורת, הולכים אחריו, מגיעים אליו בביתה, ואין תיר הסכם, והם עוד שנייה, והם מקללים אותו, אני לא זוכר מה יש, אבל יש שם דברים נאפים. לא, לא, הם ממש עולים עליו. אז הגננה, או

אמי:

ליצן, זה עוד איך שהוא, אתה חושב, ב-awakeness, כן? ורגיש לי שהיא

מתן:

טיפה צונזרה, ב� אני יכול להבין, ואז, אתה יודע, הם ציפו למתמון, הוא מכר להם משהו מסוים, רואים את הלב הזה בפנים. עכשיו אנחנו מגיעים לחלק המעניין, שהוא באמת... על מה הספר מבחינתנו, וזה בדיוק הרגע שאנחנו רוצים, לדבר עם אורח מיוחד, המתבקש זה לדבר עם רינת אופר, הסופרת, אבל... אנחנו עוד לא שם, אנחנו אולי בעלת מטהלת, אנחנו... אנחנו שומרים את זה. אז במקום להביא את מי שכתבה את חנן הגנן, אמרנו למה שלא פשוט נביא את חנן הגנן בכבודו ובעצמו. אז היי, חנן הגנן, מה קורה?

ערן מור:

הלו, מה שלומכם,

מתן:

איך אתם? אנחנו מדברים כרגע עם ערן מור, שאני רוצה שנייה להקריא לכם כמצוץ. מהעדף ויקיפדיה, אוקיי? שחקן בקאמרי, טלוויזיה קולנוע, מדבב מיליון דברים, אוקיי? שרק לנצח, פינייס ופייר, ביוגי אדוב, קונקפו פנדה 2, הדרדסים, סוניקה כיפות, זוטרופוליס, מאווי ממואנה, בייבי בוס, סרט לגו, בובספוג הסרט, מיקי מאוס, כל מיני דברים בסדרות שם, אוקיי? ספיידי וחבריו המופלאים, בלוי שאנחנו מתים על בלוי אצלנו, וזה קמצוץ ממה שכתוב בויקיפדיה, של דברים שאני יודע שהוא מכיר, יש ש מיליון דברים, והיין לנו הפודקאסט כאילו, קצר מדי לזה, אבל בשנת 2020-2022, החל לגלם גם את הדמות הראשית, חנן הגנן, בסדרה חנן הגנן וחברים.

ערן מור:

שלום, אהלן. נכון. שלום, כבוד גדול להיות איתכם.

מתן:

כבוד

אמי:

גדול, כבוד ענק לנו, איזה כיף.

מתן:

רגע, והדובדבן שבקצפת שזה אמרתי להם, הוא היה באלם, גם עוד איזה פנינת ויקיפדיה, נשוי למון עמור אלוהי אלזה אתה נשוי

ערן מור:

אלזה וואו ושיגם יש

מתן:

לנו יחסים קרירים אז בוא תספר לנו קצת על הסדרה הזאת מה זה הסדרה הזאת?

ערן מור:

אוקיי אז הסדרה על פי הספרים של רינת אופר זה תכנים מאוד מאוד מאוד איכותיים זאת אומרת הפרקים כוללים גם את הסיפור שלו בתוך הגינה גם יצירה מסוימת מה שנקרא do it yourself כזה לילדים שזה נחמד מדברים שיש בבית ואחד מהסיפורים שלה שבעצם אנחנו שרים אותו ויצאה סדרה מאוד מאוד מאוד מאוד איכותית והאמת שכן זאת אומרת את החלק מההכרה שלי בתוך הקהל אני מקבל ממש ממש מכנן הגנן וזה היה מפתיע ונעים.

אמי:

קודם כל אז אנחנו נצטרף למוצ'ק, והבאנו לך מלא מלא סופרלטיבי מקודם, והרמנו לך מלא. אז סדרה נחמדה. סדרה נחמדה. סבירה,

מתן:

סבירה. אז בואו באמת נדבר על העשייה של הסדרה. איך ניגשים ועושים... כזה עיבוד לספר ילדים שהוא מאוד מצליח, אני מניח שהוא היה מצליח גם לפני שלס. זה אפילו לא בדיוק עיבוד, זה ספוק של ספינ-אוף

אמי:

של הספר. זאת

ערן מור:

אומרת, ספינ-אוף

אמי:

של הדמות. אני מסכים איתך. לקחו את הדמות של חנן הגנן, ובנו לה עולם שלם, זה עולם שלא קיים

ערן מור:

בספר. אני חושב שזה, רינת, כתבה את זה כל כך טוב, הם כל כך הרבה רבדים, שזה לדעתי לא יכול שלא לעבוד, יש פה עבודה מאוד מאוד טובה בכתיבה. אני בהתחלה קיבלתי את השירים, לעבוד עליהם ולהקליט אותם, ורק אז לדעתי קיבלתי את התכנים, את הדיאלוגים עם דחלילה, ואת שאר הדברים. וככה זה נהיה, זאת אומרת, הקלטנו ואז התחלנו לצלם. אני אציין שמי ש... הבמה של זה זה רני מגר, שעשה המון המון דברים, יש לו גם רזום מאוד ארוך בכלל בערוץו ובתכנים, ואני חושב שחלק מהעובדה שזה יצא כל כך איכותי, זה באמת שאנשים שנוגעים בדבר, יודעים מה הם עושים

מתן:

אז כמה היא באמת הייתה אבל מעורבת בהפקה? רינת,

ערן מור:

אם בכלל. לדעתי מאוד, אני ראיתי אותה, אני חושב שראיתי אותה ביום צילום אחד, אבל הכל עבר דרך השרבית שלה. היא

אמי:

כתבה

ערן מור:

את הפרקים בעצם?

אמי:

את

ערן מור:

התכנים זה היא כתבה? אני חושב שגם, כן, ביחד עם רני לדעתי, אבל זה הכל היה שלה. הכל הכל הכל שלה.

אמי:

לא, גם מרגישים שזה, כל העולם סתם הוויזואלי הוא מאוד מאוד גם כמו הספרים שלה. יש

מתן:

גם איורים שלה משולבים בקליפים, שזה מדהים. העץ שצומח לך זה העץ מה אחד לאחד, מהעיר מהספר.

ערן מור:

נכון, נכון, נכון, זה הזה, נכון, עם הנעל והמפתח והכל. אגב, כל שאר השירים אותו סיפור. זה באמת להשאיר את הצוויון האיכותי שהיא נתנה.

אמי:

זה לגמרי עובר, האמת שזה... והלחנים מעולים, באמת, העיבודים המוזיקליים מטורפים.

מתן:

למרות שלי יש הצעה, אגב, ללחן חלופי, אני אמרתי את זה מקודם לאמי. כן, אני הלכתי יותר על וית של שוק הקרמל כזה. גוי אהבתי, רס ולימון, קנו פירות. כשאני מקריא לילדים,

ערן מור:

זה

מתן:

ככה. מה עשים? הקראת אותו לילדים? זהו, כמה פעמים

ערן מור:

הקראת? בואו, בואו, בואו, בואו, בואו, בואו, בואו, בואו. לא רק אותו, את כל מה שרינת כותבת, אנחנו מאוד אוהבים, את אלף מטענת, ואת החתולה של הילד, וכאלה, אבל אני הכרתי את זה עוד לפני, זאת אומרת, שבאתי וניגשתי לטקסטים, ללמוד אותם, את רובם היה לי כבר, בעל פה. וזה היה לי כיף, לעשות דליברי, למשהו שאני בתור אבא, מאוד אוהב, ומאוד מאמין בו כתוכן. זה כמו להיות שותף בבלוי.

מתן:

בוא תגיד מה אתה עושה בבלוי, כי אני כבר יודע, ואני כבר קיבלתי את הברכה המצולמת, לילדים שלי, אבל... ספר.

ערן מור:

נכון, נכון, נכון. בבלוי אני עושה את סבא שלהם, יש שם פרק נורא מקסימי מהאפליקציה. תעשה, תעשה רגע, תעשה. אני עושה את הבנדון האוסטרלי שם. מה זה אפליקציה זה פרק מעולה הסדרה הזאת בכלל כבודה במקומה מונח במקום

מתן:

מדהימה אז חנן הגנן בוא נגיד ככה אתה עושה כמו שאמרנו מיליון דברים האימפקט של חנן הגנן זה משהו יותר מורגש מבחינתך בתגובות שאתה מקבל ברחוב

ערן מור:

לחלוטין, לחלוטין, בגלל שיש המון המון המון צפיות ביוטיוב, אני לא תמיד מסתכל, אני חושב שיש למעלה משלוש מיליון לחלק מהדברים, אז החשיפה היא באמת גדולה, ואז אתה מקבל הרבה הודעות, ופתאום יש לי חברים שמורים לילדים, אז זה כל הזמן, אנחנו איתך בטלוויזיה, שהטלוויזיה פתוחה, או שאנחנו שומעים אותך, וברכות, כמו שמתן אמר, אבל אני חושב שהחשיפה של זה היא משהו שמאוד הפתיע אותי, מאוד.

מתן:

מדהים, טוב, אז ספר, יש קצת סיפורים על פניות שקיבלת ברחוב בתור חנן הגנן?

ערן מור:

יש לי סיפור אחד מאוד מאוד לא פשוט, אני לא, אני אספר אותו, אני כמובן לא אתן ספציפיקציה על שמות וכאלה, אבל זה אחד הסיפורים הכי הכי הכי מרגשים וקשים שהיו לי כשחקן, בלי קשר לחנן הגנן, אני אספר. סיימתי הצגה בתיאטרון, היה אהבה ומגפה, והבלתי בשעה 11.30 הודעה במסנג'ר ממישהו, שסיפר לי שהאחיין שלו מאוד אהב את חנן הגנן, ילד מקסים בין שנתיים וחצי שנפטר מסרטן.

אמי:

וואו.

ערן מור:

ובחודשים האחרונים חנן חיזק אותו על ידי, הוא צפה בתוכנית, והוא ביקש ממני סרטון שיוקן בעלוויה. וואו. אני מודה שלא ישנתי רוב הלילה, כי אתה יודע, אנחנו שולחים סרטונים של מזל טוב, ו... פעמים אני מקבל בקשות מההורים של בדמות כזאת להגיד, כשהיא ילך לישון הוא יצחצח שיניים כי הוא מאוד שומטך לדמות, אז הם מקשיבים לי לחזק את זה, אבל כזה עוד לא קיבלתי, אז החלטתי שאני מתיישב במרפסת יום אחר כך, ומה שיוצא יוצא, וידעתי שהוא אוהב טיילת מטיילת, אז בעצם לקחתי את הספר והצגתי את עצמי בתור איראן, אבל... דיברתי את מה שסיפרו לי על הילד, ואז הקראתי חלק מיילת מטיילת, ואמרתי שאני מקווה שבמקום שבו, שאליו הוא הגיע, יחכו לו כל החברים. וואו. זה היה, כן, אתה מחזיק את עצמך, אתה יודע, לא להישאר. מצערר, מצערר

אמי:

ממש.

ערן מור:

מדהים. אני חושב שזה אחד

אמי:

ה... אני חושב שבתור הורה לעשות דבר כזה זה כאילו... הכל מוצף אצלך ברגע.

ערן מור:

ברור, ברור, ברור. הוא יגיד לכם בדיוק, אתה מבין את הכוח שלך? בדיוק. זה שוב, זה אחריות שיש לך, וזה משהו שניתן לך, אתה צריך להשתמש בו.

אמי:

אני חושב שזה אחד ההבדלים הגדולים, נראה לי, בין עבודה מול ילדים לבין עבודה מול מפוגרים, באופן כללי. זאת אומרת שאתה, אצל מבוגרים, סבבה, יש ההרצאה, יש הכל, זה נורא, זה יכול להיות נורא נחמד לקבל, לשמוע סלב, לדבר עם סלב, זה הכל, אצל ילדים הם פשוט חיים את זה, מבחינתם, הדמויות האלה קיימות, הן אמיתיות, הן לא עושים את ההפרדה

מתן:

הזאת. כן, אגב, אגב, אני אומר, הנה, רן ידע, כשאמרתי לו, תעשה לילדים שלי ברכה מסבא של בלוי, אז הוא אמר, אבל בוא נעשה את הברכה הקולית, כי אם הם יראו אותי, זה לא עובד, הם לא יודעים מי אני נראה, וזה שובר להם את הדמות הזאת, זה מיקי מאוס בדיסנילנד, בלי הזה על הראש, לפעמים רואים אותם בדיסנילנד, אתה מכיר בהפסקת סיגריה, את

ערן מור:

המפילי

מתן:

הבובות, זה מסריד לך את ה... הם כל כך קהל גם, עדין, עדין נפש, הכל שם כל כך רך, ובאמת גם אני אומר, ליצור כזאת סדרה ותכנים לילדים, כמו שאתה נוגע בהם הרבה, אתה באמת רואה ומרגיש עד כמה אתה באמת, אתה צריך לעשות את זה בכפפות של משי. נכון. נכון. הגנן חנן.

ערן מור:

הגנן חנן.

מתן:

ואז אמרנו, האם זה סתם חרוז או שיש פה עניין? אז שנייה, אני רוצה להתעכב על המילה חנן. חנן במילון קודם כל, הכי פשוט. במילון זה אחד... או הקל או ביטל עונש כן חנינה אנחנו מכירים את זה מחנינה מהנשיא או העניק תכונה טובה זאת אומרת האל חנן אותו בסכל ישר עכשיו כאן בנוגע בחירת הסיפור אני חושב שרינת לא סתם בחרה שם שמתחרז עם גנן למרות שזה אחלה חרוזים וזה מדהים חנן באמת חונן את העולם עם הידע שלו, עם המתנה שהוא מביא, עם הפירות האלה, שעל זה הסיפור, אוקיי? עכשיו תקב יותר על זה, אבל לפני זה אני רוצה להגיד עוד משהו, רציתי לבדוק במסגרת התחקירה שאנחנו עושים לפני, אולי בתנ״ך יש איזה חנן, כאילו בטוח יש בתנ״ך חנן, אמרתי בוא נעשה שנייה גוגל לבדוק מה קורה בתנ״ך. אז מצאתי משהו מאוד לא מעניין, בסדר? בתור התחלה. מצאתי, יש איזה חנן, יש איזה חנן שהוא בן יגדליהו, אוקיי? דמות מקראית שמוזכר פעם אחת בספר ירמיה, ירמיהו מביא אליו משהו לבנים שלו, לא מעניין, שותים אצל הבנים שלו יין, בסדר? זה הסיפור. אבל אז פתאום מצאתי שיש עוד חנן אחד, חנן בן מאחה, בן מאחה, אני לא יודע, עכשיו, זה אחד הדברים... הכי לא מבוססים שמצאתי, אבל קראתי מה ששמרתי, חייב להביא אותו לפה, כי זה לרגע היה מיינד בלואינג, אוקיי? שזה דמות מקראית שחי בתקופת השופטים, אוקיי? אחיו של כלב, בסדר? אחד מגיבורי המלך דוד, בסדר? היה, לא יודע, משמר המלך של דוד, בסדר? עכשיו תראו מה כתוב כאן, עכשיו זה באתר מאוד מפוקפק, אני מודה, לא מצאתי על זה יותר מדי מקורות, אבל חנן ידוע בעיקר בזכות תפקידו, בסיפור דוד וגוליאט, הוא זה שהספר אוקיי אוקיי או שיש פה מקריות מטורפת או שיש פה משהו עכשיו, כן, המשכתי, המשכתי לחקור, ואמרתי טוב, כנראה זה לקריאות מטורפת, כן, אז אני לא חושב שזה, אבל, אתה יודע, אני

ערן מור:

יכול עד איכשהו,

מתן:

קראתי את זה בשקר.com, בדיוק, אבל אני, אם מישהו, יש פה איזה חוקר תלמוד, זה כתוב בדברי הימים, בסדר? אם מישהו, אז באמת, תכתבו, זה לא הפודקאסט הזה, אבל זה קיים שם, אבל אתה יודע, אני יכול איכשהו להתלוף את זה מזה, ולהגיד, ושושל את דוד המלך, ואתה יודע, ומה שהוא עשה שם שהתחיל מסיפור גוליאט, הביא לתחומה של, לא יודע, המלאכה מופלאה, וסוג של, ובוא, אם אנחנו מתחילים לחנן הגנן, האיור הראשון, חנן הגנן אפור, אפורי, והאדמה גם מאוד מאוד זכיחה. הוא קצת כזה האדם הראשון, נראה בספר, כאילו יש פה משהו שהוא...

ערן מור:

נכון, יש משהו באפוריות

מתן:

הזאת. כן, אפוריות. עכשיו, מה היופי? העץ של חנן הגנן הוא העץ הכי יפה. הכי יפה. יש בו הכל. לכל ילד יש זן מסוים של פרי, גוון של צבע. לכנן יש הכל, ועדיין הוא לא שמח. הוא לא שמח. הוא עצוב. תשימ לב, הוא לא רק אפור בבגדים שלו, אין לו חיוך על הפנים, באיורים. לאט לאט, ככל שהוא מפיץ את הטוב שלו בעולם, אתה רואה איך גם מתווצף לו צבע, ממלא אותו, ממלא את העולם

ערן מור:

בטוב יותר. אז אני אגיד לכם, אני חושב שזה הולך בכמה מישורים. המישור הראשון הוא, שבאמת, הצורה שבה, ילד או אנחנו תופסים מטמון מה יש לנו ביד. הליכה הפסיכולוגית לזה שמטמון צריך להיות כמו בספרים הרגילים טבעי מטבעות. והרבה פעמים אנחנו נוטים לחשוב שהמטמון הוא משהו גדול וזה ולהפך. הרבה פעמים, אתה יודע, אנחנו צריכים לחשוב שיש בנו איזשהו מתמון.

מתן:

אולי שלא התפקד. כלישה, אתה יודע, כלישה של המתמון הוא לא בפנים, הוא החברים שרכשת לאורך הדרך, תמיד זה כאילו. אבל גם באמת. אבל כן, כן, זה לגמרי שם. והגלין הוא בצורת לב.

ערן מור:

זה באזורים של, נכון, נכון, אני מת על זה. אני מת על זה שהוא בצורת לב. זה הדבר הזה שבפנים. בדיוק. זה כמו, אל תסתכל בכנכן, באיזשהו מובן. אז אני חושב שגם ההבנה שעל מנת שייצא משהו נורא נורא יפה ממשהו, צריך להשקיע זמן.

מתן:

נכון.

ערן מור:

זה לא שסתם עברו מעליו שמש, ירח, הנן, הסרקולציה הספציפית הזאת, שצריך לחכות ולהיות סבלניים, ודברים טובים יקרו.

מתן:

נכון. אגב, אגב, אגב, דיברנו על הלב ועל זה שהוא מתאים לכל אחד, אז אני רוצה, אם אתה כבר עם הספר, רוצה שתפתח את האיור האחרון המקסימי, עם כל החמישה עצים עומדים, ותשימו לב למה אני שמתי לב, שכל ילד, הוא מביא איתו אישיות ייחודית, לא, זאת אומרת, המתמון הזה באמת חבוי בכל אחד, יש פה ילדה, הילדה עם הדובדבן, סיוון, איבא אישנית כזאת מאחורי העץ, קצת סמוקה, הילדה עדס עם האגס, מחכה שהוא יפול אליה, הילד אדר עם התמר, הוא מחושב, הוא הביא סולם, הוא עולה. כוכבא עם הראש בעננים בכלל, לא עם הרגליים על הקרקע. ויש פה עוד ילד חולמני, וכל אחד, שימו לב, בדרכו שלו, ועם עולם שלם שצומח על העץ שלו. וחנן

אמי:

הגנן מסתכל בצד ומביטפס בשקיקה

מתן:

של

ערן מור:

עשיתי את שלי. ומחייך. נכון, מחייך בניגוד לדף הראשון שבה הוא לא חייך, הוא עבר תהליך.

מתן:

הוא כולו צבעוני מלא בצבע אז אני אומר אני מתחבר לבעצם מבחינתי יש את המשפט העלוב שכתבתי אותו בפוסט בפייסבוק של טיול שהייתי בטיול אחרי צבא בתקופה של החיפוש של האינטו דה ויילד אז יש את האמין בסרט אינטו דה ויילד happiness is only real when shared זאת אומרת העושר אמיתי רק שאתה חולק אותו, וזה בדיוק הקטע הזה, מישהו הלך להתבודד באיזה אוטובוס, ואמר הנה זה העושר, דפקתי את החברה, אני זה, ורואים כמה הוא עלוב מה שעובר עליו, וכאן בדיוק אותו דבר, לכנן היה הכל, היה לו את העץ הכי מניב בעולם, ומדהים, אבל מה זה שווה אם לא חלקתי את זה עם העולם? כן, הוא

ערן מור:

יפיץ, בדיוק, הוא יפיץ את הבשורה.

מתן:

לגמרי, ואז גם בתקווה הילדים האלה, הילדים האלה גם יפיצו את הבשורה, והעולם שלנו יהיה מאוד צבעוני.

ערן מור:

כן, זה כמו הסרט הזה, זה כמו... זה כמו השרט הזה עם פייט

אמי:

פורוד. האמת שפשוט, יש איזשהו, קראתי רעיון עם רינת הופר, היא כותבת ומהרת את כל הספרים שלה, ואני חושב שיש פה גם משהו בתהליך של חנן, שמזכיר טיפה יצירה של ספר. זאת אומרת, זה המון המון המון שקידה שקידה שקידה, וכתיבה כתיבה כתיבה אצלך, סגור באיזשהו מקום לבד עם עצמך. היא גם מספרת שהיא לא מראה לאף אחד, והיא לא משתפת את הספרים שלה עד שהם יוצאים, היא לא מראה אותם לילדים אחרים, ואחרי זה, זה לא שווה כלום אם אחרים לא קוראים את זה ולא מקבלים, ולא מנתחים, ובעצם צורכים את זה לעצמם ומפרשים את זה לעצמם. זאת אומרת, כל ילד כזה שקורא את הספר, היא מקבלת מזה המון המון עושר, מהתגובות, מהדברים, היא חיה בעצם מהפידבק של האחרים, אבל זה המון המון השקעה עד שזה קורה. אז יש פה משהו שאני לא יודע אם היא התכוונה אליו, אבל זה קצת התחבר לי ו... אגב,

מתן:

הספר הזה, לדעתי, לא יכול להיה לי כתב על ידי מישהו שלא יאיר אותו. אני לא חושב. זה ממש ספר והיא

אמי:

גם אומרת את זה, חשוב לי הקשר בין המילה לתמונה, חשוב לי שהילד יקרא גם את הציור ויחפש בו משמעויות. היא ממש אומרת, הספרים שלה לא עומדים בלי

מתן:

הציור. זה גם הכיף, דיברנו מקודם על הכיף הזה, שיש לך על העצים פתאום מגף, בייגל, ביצת קשה, זה הכיף הכזה שהם מגלים כל פעם עוד דבר שקורה, ודי, לא הכל רציני, זה לא הכל, הרץ הזה הוא מזן תפוח שמותי.

ערן מור:

ברור ברור נכון אני חושב על עוד דבר אני קורא פה באחד העמודים אתם יודעים הילדים יקרים שימות הפזמון החרצן שלכם הוא המתמון מישהו אותו באדמה התמון הוא עסק בפירות המון גם היא באה ואומרת לילדים. בכל אחד מכם יש אוצר גלום.

מתן:

ממש,

ערן מור:

איזה יופי. אגב, זה גם להורים שצריך להשקוט.

מתן:

נכון, לגמרי. אגב להשקוט, אגב להשקוט, אני רוצה, זה עוד נקודה. תראה כמה דברים עולים, איזה יופי. קיצור, נבטים. אני לא יודע אם אתם יודעים, אני פעם עשיתי בסגרת עבודתי במתח ניסוי לילדים שלומדים על צמחים. אני שואל אתכם חידה, בוא ככה. נבט שמתי אותו בחושך מוחלט, ונבט ששמתי אותו בשמש. מה יקרה לו? מה יקרה לו בחושך, מה יקרה לו ב... אוקיי, בשמש הוא יצמח רגיל, מה יקרה לו בחושך?

ערן מור:

הוא לא יצמח. על פי ביולוגיה הוא לא אמור זה, הוא לא חושך

מתן:

כלורופין. אז בוא אני אגיד לך, אז אתה צודק, אבל הוא יצמח, והוא יהיה אפילו יותר גבוה, מנסה להגיע לשמש. כי הוא מנסה להגיע לשמש, אבל הוא יהיה מאוד לבן וחיוור. הבנתי. הוא יהיה מאוד לבן וחיוור, כי הוא באמת לא התחיל פוטוסינתזה, ואחרי כמה שבועות הוא ימות. אבל היופי בנבטים, שהם באמת יכולים לצמוח בסביבה מאוד אפלה, כי האדמה, מתחת לאדמה היא אפלה. אתה מבין? זה כאילו חושך. הבנתי. עכשיו יש פה משהו שעדי כבר יודע, האפלה בחיים של חנן הגנן לפני, האפוריות הזאת, האדמה הצחיחה הזאת, שמשם צמח, ועבר... זמן ואז שזה צומח אתה צריך באמת לא הרבה השקעה כן בעצים זה באמת לדעת דברים מאוד בסיסיים ואתה מקבל חיים.

אמי:

עכשיו אני קולט שלך יש עמוד בספר שלי אין

מתן:

בדיוק וזה העמוד רגע לך יש את העמוד הזה

אמי:

איזה גרסה יש לך הקשה או הרכה.

מתן:

בקשה. אוקיי, רגע, אבל זה סגור את הספר. וואי, אין לכם את זה. אין לנו את העמוד הזה. אז בואו תראה מה יש אצלי. זה לא סתם עמוד, ואני לא יודע למה השמיטו לכם אותו, כי חבל. אבל מה החלק הכי יפה... מה זה? איפה זה? מה זה? רגע, אז אני אסביר לך ואני אראה. אבל אני אומר, מה החלק הכי יפה שמקודם אני ואם אמרנו שהילדים, הדרמה הזאת שהילדים שנייה מפסיקים להיות נחמדים ואומרים לו, בוא נחנן, מה זה? יענוכל. אתה נחנן, אתה... אצלי חנן הגנן על חדופן עושה ג'אגלינג עם מטבעות חדופן אין לו דופניים סתכל אירן אתה רואה את התמונה סתכל הוא לייצן הוא חד משמעית אומרים לך כבר

אמי:

זה קריצה שהחתול גם מלווה את כל הספר יושב לו בהגלה והם יוצאים למסע הבא

מתן:

נכון וחד משמעית היא קורצת לך פה רינת שאומרת לך כן הוא לייצן ואני רוצה לסגור את זה ולהגיד שאני חושב שכולנו במיוחד כהורים צריכים להיות גם גננים וגם ליצנים. כאילו, גם לגדל ילדים, אבל גם להביא אותה בהגנבות, להפיץ את הטוב הזה, וכן, וגם לעשות שטויות, ולא יודע, לעשות ג'אגלינג עם הסימונים שהם נותנים לנו.

ערן מור:

אני מסכים איתך לחלוטין. רוצה להגיד לך עוד דבר, שמתקשר למה ששאלת אותי על הנבטים, מה שדיברת. כן. אני חושב, וזה אגב איזה שיעור שלי כהורה, שהרבה פעמים אנחנו נורא עוזרים לילדים, שאנחנו נותנים להם גם את המים, גם את האדמה וגם את השמש, אממה, אם אתה עוזר כל הזמן, אתה פוגע בילד, כי אתה יוצר מצב שבו הוא לא יודע לעשות דברים מסוימים, אם אתה טיפ טיפה מוריד את הרגל מהגז ונותן לו לעשות לבד, לחתוך תפוח כשהוא יודע לחתוך ולא לחתוך בשבילו, ויוצר מצב שבו אתה גורם לו לשאול את השאלות ולמצוא פתרונות בעצמו, לצמיחה אתה עוזר בסופו של

מתן:

דבר. מדהים. מדהים, טוב.

אמי:

זה נכון. אני אומר לילדים שלי, תעזבו אותי בשקט, אני לא רוצה לדבר איתכם, והם גדלים מדהים. זה מדהים,

מתן:

אתה שם אותם בחדר, קצת מים, קצת חמצן, זהו. אבל לא עוזר

ערן מור:

להם. הם רק חברים, הם כן חברים.

מתן:

טוב, בסדר, תגיד, שאלה אחרונה, הכי חשובה מבחינתי. אתה אוהב גויאבה או שונא?

ערן מור:

אני לא יכול לסבול גויאבה. יופי. אם יש משהו שאני לא נוגע בו, אבל אמרתי את זה גם על חצילים עד שהתחתנתי עם

מתן:

רומניה. וואו, יפה. אולי באמת אפשר חנן הגנן 2 עם איזה ילד גיל החציל. גיל, איזה פריזר, זה חציל.

אמי:

אם אנחנו כבר באמת טעינו על מה הספר, אז אני מצאתי ציטוט של רינת הופר על מה הספר. בחנן הגנן, הסיפור הגדול קורה רק בתמונות. רציתי להראות דרך התמונות מי הוא מורה טוב. מישהו שנותן, אבל גם מקבל. הנתינה הופכת אותו לאדם טוב ומאושר יותר, מאפורי לצבעוני. ואולם איש לא שם לב לסיפור הזה בתמונות. כולם עסוקים בקריאת המילים. אני מתעניינת בעולם שבין המילים לתמונות. המבוגרים מקולקלים לגמרי, קוראים רק את המילים. הכתיבה בוערת בי. זה מלחם של כמה דברים שהיא אמרה, אבל בגדול, קודם כל יש פה באמת הסיפור הזה של המורה הזה, המורה הטוב, שהוא גם נותן וגם מקבל, וזה באמת הורה טוב. מורה טוב וגם הורה טוב. והסיפור הזה שמבוגרים פשוט קוראים את המילים ומנסים להבין בין המילים ושוכחים להסתכל בתמונות. מדויק. ולוקחים את הכל כפסותו במשמעו. וילדים מסתכלים בתמונות וקוראים, כי הם לא מתמקדים כל כך במילים רק, ומסתכלים בתמונות ורואים שם סיפור הרבה הרבה הרבה יותר גדול ממה שנמצא במילים. ואני חושב שזה מסר בכללי לכולנו בכל דבר. האמת הרבה יותר מורכבת מרק מה שכתוב

מתן:

בכותבת. כל מה שצריך לעשות זה רק להסתכל. להסתכל טוב וטוש.

אמי:

זה שם. זה

ערן מור:

שם, ממש ככה. אני מאוד מאוד מסכים עם מה שאתה אומרים, ואני חושב שזה נכתב, כשהדברים נכתבים עם עומק כזה, ועם מספר עבדים, אז זה לא סתם שהתוכן הזה הוא איכותי, כי הוא לא שטוח. נכון. ולכן אני חושב שהרבה ההורים נותנים לילדים שלהם להסתכל ולצפות בזה, כי הם מבינים, את הערך המוסף שהדבר הזה מביא והלוואי והיה עוד הרבה הרבה

אמי:

כאלה. כמות הזבל שהילד שלי רואה בטלוויזיה

ערן מור:

זה לא יאומן? אני אומר בדיוק זה הנוחות הזאת זה זה אנחנו צריכים לברוח ולהתעקש על שהם יראו גם בזמנים מבחינת קצוב וגם בתכנים מה יכול לתרום ומה יכול להרוס וזו שוב זכרה גדולה שלנו.

אמי:

בהצלחה לנו עם זה, אבל כן. טוב, תשיב,

מתן:

זה היה באמת, ערן, היה מעניין מאוד, מדהים. תודה

ערן מור:

חברים,

מתן:

תודה רבה

אמי:

רבה, תודה עמי, תודה מתני. מה זה כיף

ערן מור:

לפגוש אותך, באמת. תודה. תענו גם אתכם, זה הדדי לגמרי. יאללה אחים, ביי.

מתן:

ביי ביי. אוקיי, כמו בכל סוף של פרק, בואו נשמע את... קהל היעד האמיתי של הספרים האלה. והפעם הבן שלך. הבן שלי. יונתן. יונתן סיני. חבוד. על מה הספר חנן

ילד:

הגנן? הוא

מתן:

ברמה. הוא מה? הוא ברמה. הוא ברמה הספר? הבנתי. מה אתה הכי אוהב בספר חנן הגנן?

ילד:

שיש תות מאחורי חנן

מתן:

הגנן. מה יש מאחורי חנן הגנן?

ילד:

תות.

מתן:

איפה יש תות?

ילד:

אני

מתן:

לא ראיתי.

ילד:

בסלסלה.

אמי:

אה, בסלסלה. אתה רוצה להגיד עוד משהו על חנן הגנן? לא. לא. טוב, אבל תזין לזה. ושים לב, כאילו, מה שמגניב זה איך ילדים באמת מסתכלים על הציורים. שם לב לדברים הכי קטנים ולטוט הזה שיש שם מאחורה, שאתה בכלל לא ראית. וזה בסוף מה שנתפס עליהם. אנחנו בטוחים שמה שתופסתם זה השיר, או הפזמון, או איך נגיד את זה, או איך נקרא את זה, אבל בסוף הרבה פעמים שנתפסים על איזה ציור קטן מאחורה.

מתן:

כן, מצד שני, בואו, יש פה, אל תמיד ברקו, הוא אמר שהספר ברמה. ברמה. הספר ברמה. נכון, נכון. אגב, אנחנו לא תמיד נביא את הילדים שלנו, אז כאילו, דברו איתנו, אם אתם רוצים,

אמי:

גם. את הילדים שלכם, יש לכם ילדים להציע, תכתבו לנו, נשמח להביא אותם, ולשמוע מה יש להם

מתן:

להגיד. ילדים מקרא טוב, תודה לכם. אוקיי, נתראה בפעם הבאה. אבל לפני זה, עכשיו אנחנו עושים תקדים. הולכים להגיד לכם על מה הפרק הבא. למה? כדי שתוכלו... אפשר? כדי שתוכלו להתכונן, לקרוא את הספר, להוציא אותו, לקנות. אתם יכולים לקנות. בספרייה. כן. אז הפרק הבא על... דוקדוקדוקדוקדוקדוקדוקדוקדוקדוקדוקדוקדוקדוקדוקדוקדוקדוקדוקדוקדוקדוקדוקדוקדוקדוקדוקדוקדוקדוקדוקדוקדוקדוקדוקדוקדוקדוקדוקדוקדוקדוקדוקדוקדוקדוקדוקדוקדוקדוקדוק אריה

אמי:

שאהבתות.

מתן:

למה אמרנו שנעשה על אריה שאהבתות? כי הוא חרש לספר. בדיוק, כי אמי לא אוהב אותו. שלא תגידו,

אמי:

וואי, הם עושים רק על ספרים שהם אוהבים. אני לא אגיד את המילה חרה. ספר בינוני מינוס. אמי

מתן:

אמר מילה לא יפה, בן בפרק

אמי:

הראשון, הוא רוצה התנצלות בפני אמא שלי. באמת שרגע, סליחה, בואו נעשות את זה רציני. אמא של מתן, אנחנו מכירים כבר תקופה, ואני מאוד מעריך אותך, אני מתנצל, אוקיי? זה נפלטתי בלעת הרגע. זוכר

מתן:

שאמרנו שזה סוף קצר? כאילו רק נשאר לנו העבודה לסוף שיהיה קצר. אבל זה סליחה. זה סליחה, זה חשוב. נכון, נכון. אימא, אמי מתנצל. הוא לא באמת מקלל גם. את חייבת לראות אותו. הוא לא יודע מה קרה לו באותו רגע.

אמי:

אז הרי ישר עבד טוב. זה ספר צועה, אוקיי? נכון. לא

מתן:

מוצלח. לא, אני אוהב אותו, אגב. אתה

אמי:

אוהב אותו. גם הילדים שלי מתים עליו. זה מה שאני לא מבין. למה הילדים אוהבים אותו? זה ספר לא טוב.

מתן:

אז על זה נדבר בפרק הבא. אנחנו נדבר על זה. יהיה כיף. תודה תודה עמרי אוהבים אותך נתראה בפעם הבאה אבא סיפור תעשו לנו לייק פודקאסט לילדים פודקאסט לילדים

אמי:

לא זה

מתן:

לא פודקאסט לילדים הסקט על ספרי ילדים

אמי:

לא לילדים

מתן:

אחלה סוף קצר

פתיח:

יאללה ביי אבא סיפור הסקט על ספרי ילדים לא לילדים