אבא סיפור

פרק 3: האריה שאהב תות

• Matan & Emy • Season 1 • Episode 3

Share episode

ספר שנוי במחלוקת שכמעט מביא לידי תגרה.
בפינה האדומה: אמי, שלא קונה את הקלאסיקה וטוען שהספר הזה פשוט לא עובד.
בפינה הירוקה: מתן, שמתעקש שמדובר ביצירת מופת לילדים ולמבוגרים כאחד.
ובתווך: מדריכת הורים, ד"ר רונית רמר, שמספרת לנו מה היה קורה אם אמא של האריה הייתה מגיעה אליה להדרכה.
על אריות סמרטוטים, תותים, חלומות, טעויות, ותרצה אתר אחת.

אמי:

היי מתן.

מתן:

היי אמי. מה קורה? הכל טוב. טוב, אנחנו בעוד פרק. עוד פרק, והיום, על הספר שאתה טענת שאתה שונא.

אמי:

אוקיי, המילה הזאת נאמרה, אני מודה.

מתן:

כן, מאז פשוט עשינו תחקיר וכאילו הבנת

אמי:

שלא.

מתן:

אוקיי,

אמי:

בוא. נאמר יש בעיה, אני אולי קצת פחות שונא אותה. פחות שונא. אוקיי, בסדר. בוא

מתן:

נמשיך את המסע לאהבה. אריה, שאהבתות, תרצה אתר. נכון. אז בוא נתחיל.

פתיח:

אבא סיפור. הסקט על ספרי ילדים, לא לילדים.

מתן:

מאיזה שנה

אמי:

הוא? שבעים

מתן:

ו... הספר יצא בשנת שבעים

אמי:

ואחת.

מתן:

הסיפור יצא בשנת שבעים ואחת. הסיפור יצא, נדבר על זה עוד מעט במסגרת ההיסטוריה שנצטול אליה, אבל הוא פורסם בספר שכולם מכירים שיש בכל בית בשנת אלפיים ושלוש. כן, שזה ממש לא כזה מזמן. לא כזה מזמן, ועדיין ספר אחד הספרים

אמי:

הקלאסיקה.

מתן:

כן.

אמי:

טוב, אז מה, נתחיל פשוט מקצת לעבור על הספר?

מתן:

תקציר מהיר למי שלא מכיר,

אמי:

אוקיי?

מתן:

היה פעם אריה, הוא אהב רק טוט. הסוף, זהו. לא, הוא אהב רק טוט. כן, הוא אהב רק טוט. הוא נורא רצה טוט. כן, אבל מה נורא שבייר שבו הוא גדל, אין טוט. יום אחד, ילדים הגיעו לייר, ובמקום שממנו הם באו, היו הרבה טוטים. היו למעשה רק טוט בתיק. רק טוטים. הם נבלו מהאריה, ברחו, נפלו להם כל הטוטים, האריה אכל את כל הטוטים, ורק כשהוא סיים, ונזכר שהוא זה, הוא הבין שהוא שונא תות, וזה היה פשוט טעות כל העניין הזה עם התות. ומאז, ומאז,

אמי:

הוא אוכל רק את מה שאמא שלו נותנת

מתן:

לו, והוא לא אוכל תות. והילדים חזרו הביתה, ואחלו תות. אוקיי, אז זה היה תקציר, לסיפור שבאמת אפשר לעשות לו הרבה מאוד עוול עם תקציר כזה.

אמי:

נכון, כי בסופו של דבר, כשאתה מספר את זה ככה, אז זה התמצית של... הסיפור עצמו הוא סיפור די גרוע. כסיפור. אין פה איזה... אז בוא שנייה אני אחזור, אני זכר

מתן:

שנייה, אנחנו באמת, כמו שאנחנו אומרים, לא סתם, לפני הרבה מאוד שנים, דיברנו על הספר הזה גם, יש לנו שיח על ספרי ילדים, זה לא סתיו, זה באמת. אז אמרת לי, שמה, ספר, הרי יש אהבתות חרה של ספר, חרה של ספר, במילים האלה. היה. ואז, אני תמיד הייתי בדילה אחרי אמי, נכון? כאילו אביו היום בן כמה? שמונה. בן שמונה, תמר בת שש. תמיד אז כאילו הייתי שואף לספרים שאתה שם, הייתי מחכה, לעזוב אותה בארנבת, יושבת ארנבת, ולהתקדם, תן לי קצת עלילה. למרות שהארנבת, יושבת ארנבת, אחלה ספר. אני

אמי:

הורדתי אותך מהריה

מתן:

שעבדות, אני מודה. ואז הגיע אליי הריה שעבדות וקראתי אותו, וקצת כבר באתי במקום של, בטח זה לא כזה גרוע כמו שהוא עשה מזה, בוא נפתח דיון.

אמי:

אני רק אגיד לך, שבלימודי קולנוע, אני לא אשכח, אחד המרצים, שהוא אחד הבמאים הנחשבים בארץ, אני לא אגיד את שמו, נתן את הספר הזה כדוגמה, לאיך לא כותבים סיפור. אז אתה כבר באת, כבר מישהו. אני באתי טעון

מתן:

כבר. הבנתי. וואי, אתה חייב להגיד לי מי זה. אני לא, אנחנו אחר כך. אוקיי. אז אוקיי, אבל בכל מקרה שאני קראתי, אני סיימתי את הספר, ואז אמרתי אוקיי, אוקיי. הבנתי למה הוא חושב שזה גרוע, אבל הבנתי גם למה הספר טוב. והמילה הראשונה שהיה לי בראש, זה היה כאילו, זה ספר נונסנס, זה ספר... זכוק, אז בוא נתחיל, בוא נפתח את הספר, בוא נפתח, בוא נפתח

אמי:

אותו, ונתחיל. כבר, כבר, בוא נתחיל, וגם דבר רגע, שנייה, מאוד חשוב על הציורים. איורים, דני קרמן. נכון.

מתן:

דני קרמן, המאייר שכבר, אפשר פרק שלם לדבר עליו, אבל בוא, שנייה, נשים שנייה, תרצה אתר למי שמכיר, מי שלא מכיר עוד, מעט אנחנו נספר

אמי:

עליה. בכלל לא התעכה לי במוח, שתרצה אתר

מתן:

כתבת הספר הזה. כן, זה די מפתיע. הבת של נתן אלתרמן. נכון. שעל איזה שטאר הוא מופיע? הוא הוא אחד

אמי:

השטרות, כן. היא הייתה מחזאית ומשוררת, מכוננת, עם סיפור חיים מאוד לא פשוט, שנדבר על זה עוד מעט, אבל...

מתן:

אבל אני אומר את זה בכוונה, אני אומר בו, ולפחות בשלב הראשון הזה, שאנחנו עוברים על הספר, אנחנו ננתח אותו מהמקום שלנו בתור קוראים, נשים את זה שנייה בצד, את כל המתענים התרבותיים

אמי:

שהוא מביא איתו. נכון, לא, אני רק אומר שזה נתן לי, זה שכנע אותי רגע, להגיד, שנייה, אין מצב שהיא כתבה משהו כל כך... סתמי.

מתן:

סתמי. פתאום זה תרצה אתר, זה סתמי. לא, עדי, אין מצב. זה סתמי, כי לא יכול להיות,

אמי:

תתפלק לה. אבסר, אבסר. לא, יכול להיות שיצא לה גם דברים שהם חרא, אבל אני אומר...

מתן:

תקשיב, זה ספר מעולה, זה ספר מעולה. למי שלא הבין, זאת הגישה שלי, ועכשיו אנחנו נתחיל, ואני... יאללה. פעם היר יהיה שאהב רק טוט, לא בשר ולא גבינה, רק טוט פשוט, לא דייסה ולא קקאו, רק טוט הוא רצה. טוט, לא לחם, לא אורז, לא בצה. כתוב פה בצה עם יוד, אפשר גם... רק טוט. עכשיו תראה, קודם כל יהיו ראשון מקסים, דני קרמן, אריה, מה שיפה פה באיור, הראשון שהאריה קטן, אריה קטן ויש לו גם בועה כזאת, בועה כאילו כמו בועת מחשבה עשויה, מיטוטים, אתה מתחיל להבין את האובססל של האריה הזה, ומה שיפה, מה אומרים לך, איזה מאכלים יש פה, לא בשר, לא גבינה, לא דייסה, לא קקאו, מאכלים של ילדים, בדיוק, בקיצור, מה נקודת מוצא, אריה קטן בפריים, בדף,

אמי:

מאכלים של, אריה הוא ילד. אבל יש פה משהו מדהים, כשאתה מתחיל את הספר, ואתה קורא את זה, הנטייה שלך לחשוב, אם הוא אהב תות, הוא אכל תות. בדיוק. הוא יודע מה

מתן:

זה תות. בדיוק, נכון. ומה שאתה גם בא להנרים להנחתה שמופיעה בעמוד הבא, הוא ויער רחוק ההוא שבו הוא יגר, לא היה תות. אז שנייה, יש פה חור, חבר'ה. בדיוק. איך אהב את התות, אם בחיים שלך לא ראית תות? ראיתי קפץ לך בפרסומת ביוטיוב, קידס גבר, כאילו מה? מה קורה? מאיפה אתה יודע מה זה תות?

אמי:

הוא חושב ש... וגם תות זו בחירה מעניינת. טוט זה פרי מדהים, אוקיי? הוא פרי נחשק.

מתן:

שילדים אוהבים.

אמי:

שילדים אוהבים. הוא מתוק, הוא יפה.

מתן:

אצלי אגב, היו מוסיפים סוכר. אתה מכיר את

אמי:

זה? כן.

מתן:

זה

אמי:

מעולה. נכון, טוטים סוכר זה קדם. אגב, פעם עבדתי עם טיילנדים, פעם

מתן:

עבדתי עם טיילנדים, עם שדה טיילנדית, והם היו מוסיפים מלח. והם היו צוחקים עלינו, אומרים לנו, מה הגענו להוסיף מתוק על מתוק? כאילו, ברור שמלח עם טוטים. האמת שזה חכם. כן. צריך לנסות את זה פעם. לא ניסיתי, צריך לנסות סליחה, איפה היינו? כן, ואז האריה בחה ובחה, ויש איור, שמע, הסתכל את האיור הזה לעומת האיור הקודם. איור נורא. איור מפחיד. נכון. עם הספר הנפתח

אמי:

כאן. יש לו דמעות שהופכות לטוטים.

מתן:

לטוטים, קונוטציה קצת של בלאד. בסדר? קצת. והעיניים שלו גם מדומות. תסתכל, הוא נראה כאילו, או שהוא בחם מלא, או שהוא כאילו ישן משהו, אני לא יודע, אבל... מעניין. אבל האריה לא בטוב. אריה לא בטוב, והוא רוצה ממש טוטים, והוא לא ברור למה.

אמי:

יש לו קרייב פסיכי לטוט

מתן:

כרגע.

אמי:

שהוא בחיים לא טעם טוט. משתמע מזה.

מתן:

אבל אז באה אימא שלו לביאה, אז היא אומרת לו, תשמע חמוד, אין טוט, ביער שלנו אין טוט, יש פטל, שזיפים, סיגליות, מרק, אורז, צ'יפס, קבב, וארטיק, ומיץ ממותק. עכשיו תראה כמה דוגמאות היא נותנת לו, חדחת יער, עכשיו מה היופי, שיש לך פה גם, כאילו, הסופרת יכלה להגיד לך דברים של יער, בסדר, פטל, שזיפים, סיגליות, אבל פתאום הם בביאה לך את המרק, צ'יפס, קבב. הם גרים בקאנטרי, כאילו, יש שם צ'יפס, קבב, אבל זה הכל. עכשיו, מה היופי פה שזה מראה לך? כמה שפע. והאימא היא אימא טובה, אוקיי? בתור בוגר הדרכת הורים, בסדר? אבא אבא אמרת לו, תשמע חמוד. אם חפש לו חלופות. כן, זה לא רק חלופות, גם תשמע חמוד, זה מתחיל כאן בחמוד, הכל טוב. יש פה המון המון דברים. בוא, אני שאני בתור אבא, יש היום טוסט חביטה. טוסט חביטה. למרות שאני אוהב להכין.

אמי:

לילד הזה? כן. יש קרייב לטוט.

מתן:

נכון.

אמי:

הוא נורא נורא רוצה לטוט. זה לא סתם. זה לא סתם הוא יתעורר ובא לו עכשיו את הארטיקה ורוד. בא לו טוט. משהו שאין ביער. הוא שואף אליו. הוא רוצה אותו נורא. נכון. והיא מבטלת אותו. כי מה המשפט הבא? בדיוק, כן. תפסיק לפקוט ותפסיק להתעונן.

מתן:

אוקיי.

אמי:

שזה בסוף זה מקטין. עכשיו אני מבין את האמא. כי כנראה שגם אני הייתי, הייתי משתמש במילים אפילו יותר קשות, מתפסיק לבכות ותפסיק להתעונן. אז

מתן:

נכון, אבל תראה, בנקודה הראשונה, אתה אומר, הילד אומר אני רוצה רק תות, הילד רוצה רק משהו, בסדר, רוצה, נדבק על זה. אז אתה יכול להגיד לו בהתחלה, שמה, אין, אין, אבל יש מלא דברים אחרים, בוא חמוד, בוא אני אראה לך. ברגע שאתה אומר לו תפסיק לבכות, אתה כבר באמת באזורים שהם, פחות סבבה, אלה אם כן, הילד באמת בלתי נסבל ולא מפסיק לבכות. נכון. עכשיו כאן באמת

אמי:

זה המצב. השאלה, אם באמת מה שהוא רוצה זה תות. כי אם מה שהוא רוצה זה משהו קצת יותר גדול מטות, ובאמת יש לו קרי ואיזושהי שאיפה למשהו גדול, והיא אומרת לו, עזוב אותך מהחלום שלך, אז זה כבר יותר בעייתי. כן. ופה בגלל זה אני אומר, אני לא יודע כמה היא אמא כזאת טובה.

מתן:

עכשיו, אגב, אבל מה יפה שאתה מבין ש... באמת אין להם טוטים איפה שהם גרו. זה לא... הם לא במצב סוציו-אקונומי נמוך. כאילו תראה כמה אופציות. תראה כמה אופציות. כאילו סיגליות. אתה יודע כמה עולה כאילו סיגליות? נכון. אתה יודע מה זה? אז כאילו באמת אין טוט. תבין. זה כאילו ילד רוצה משהו שאין. אין. אבל הוא לא מפסיק לבכות.

אמי:

אז העניין שיש. אין להם ביער, אבל יש. נכון. אוקיי? והיא לא באהבה אומרת לו, תקשיב, כרגע אין, כשתגדל... תהיה גדול ותלך ותביא לך טוטים מהעיר ותביא טוטים. אין כזה דבר לילד שתגדל. מה, הוא עכשיו רוצה טוט. הוא עכשיו רוצה, מה זה שתגדל? אבל אוקיי, היא מכילה ולא מכילה אותו.

מתן:

כן.

אמי:

הוא נורא, נורא. אתה תקשיב, הוא בכה טוטים לפני רגע.

מתן:

כן, הוא בחה דודים. הוא בחה דודים, כאילו בוא. כן, אבל האריה בחה ורצה רק דוד, ואת עיניו ניגב וניגב כל הזמן בסמרטוט.

אמי:

בסמרטוט, ואני שם דגש גם על המילה הזאת. יפה. כי לדעתי קצת קוראת לו סמרטוט. וואו, אתה לקחת את זה רחוק. תקשיב, המספרת פה נותנת פספקטיבה על כל הדבר הזה ועומדת את הדעות שלה, ולדעתי היא קוראת לאלדה זה סמרטוט.

מתן:

אוקיי, בוא אני אתן לך את התשובה שלי לדבר הזה. המילה סמרטוט נאמרת כאן... כי אחלה חרוז למילה תות. אוקיי? יש פה חרוז. אדם מקטין פה. יש פה חרוז. עכשיו רגע, גם אני סימנתי את הנקוני מסמרתות, אתה יודע למה? למה? כי אמרתי, בספר הזה באמת יכול להתפרש לא טוב. אבל יש פה ז'אנר. הספר הוא בז'אנר קומי. קומי מודע לעצמו מאוד, ואני תכף אהיה עוד נקודות שאני אצביע על זה, ודני קרמן עם האיורים שלו מתאים לזה כמו כפפה ליד, ואין פה חוקים. אין פה חוקים, הכל יכול להיות, ובתור הורה, אחת הסיבות שאהבתי לקרוא את הספר הזה, שאני אוהב עדיין, היא שכיף לקרוא אותו. אתה יכול להשתתות, אתה מרגיש ממש את הרוח השטוט של מי שכתבה אותו, וזה עובר אליך בתור, להדגיש את המילה תות, להגיד אותה 200 פעם, אתה מבין? הסמרטוט ממש מדגיש את זה. מי מנגב את התמאות שלו עם סמרטוט? בסדר? זה רצה רק תות, וכל הזמן בחה, וכל הזמן רצה רק תות ותות. תות, תות, תות, תות. אתה מכיר את זה שאתה אומר מילה

אמי:

מלא פעמים? נכון, אבל יש פה תחושה, וזה הולך ומתעצם גם לקראת הזה, שהמספרת שונאת את הערי הזה.

מתן:

תקשיב, את האמת, אני מסכים איתך, אני חושב שזו דמות לא אהובה, אוקיי? היא אמספרת, לא אוהבת אותו, תראה איך היא מדברת עליו. היא כועסת עליו. בכי של ילדים, אני לא יודע על גבי הראיות, בסדר? זה בלתי נסבל. זה בלתי נסבל. נכון. תכנתו אותם, אגב, באמת, זה כאילו אבולוציונית, אתה יודע. אתה יודע למה קשה לנו לשמוע, כדי שצריך לקום ולטפל בתינוק הבוכה. בגלל זה אנחנו מתוכנתים ככה, אתה לא יכול להתעלם מהדבר הזה. בכי של תינוק זה בלתי נסבל. עכשיו זה באמת אזור שאימא שלו ניסתה לצאת סבבה, והאריה לא מפסיק לבכות, אז באמת זה כבר נהיה בלתי נסבל. הסיפור עצמו הוא טוב, הדמות לא אהובה. אם בטרופות ישקרן הוא אחבר, הוא גבר, ואתה מעריץ את האחבר.

אמי:

היא לא, אבל היא דמות לאהובה גם באמת על ידי המספרת. נראה את זה עוד יותר חזק. זה הולך ומתעצם. היא הולכת ושונאת אותו יותר ויותר.

מתן:

שימו לב, תחזיקו חזק עמוד הבא. פעם אחת, הלכו ילדים קטנים לטייל ביערו, ולילדים ההם היה טוט. ומה שמאוד יפה פה, בכלל, לאורך כל הספר, הכל מאוד מובן. יש פה כל הזמן סיבה ותוצאה. לילדים ההם היה טוב, טוט, כי במקום שבו הם גרו ושממנו לטיול יצאו, היה טוט. וכשהם יצאו לטיול, אמא שלהם שמה להם בתיק האוכל, טוט, כדי שאם הם יהיו רעבים, הכל ברור. עכשיו, הספר הזה, רואים שמי שכתבה אותו, יודעת לדבר אל ילדים. ככה אתה מדבר אל ילדים. הכל מאוד ברור, נעים. הרבה פעמים יש פה דיכוטומי, יש, אין. כן, לא, כזה. אבל מה שיפה, ראה אריה את הילדים, והריח, טוט. גם, עוד פעם חור, מאיפה אתה יודע מה הריח של טוט, אחי? בדיוק. אחי, מה? אבל בסדר, בסדר. לא, זה לא, זה למה

אמי:

אתה יודע מה הריח של טוט? שמע,

מתן:

אתה זוכר, פעם אמרו לנו, בארפורס 1, הוא הולך על מטוס באוויר, אוקיי? זה לא הגיוני פיזיקלית, אף אחד מהצופים לא חשב את זה. למה? כי סיפור עובד, שהסיפור עובד, פה הסיפור עובד, אף אחד לא עוצר שנייה לחשוב, בטח לא הילד שלך, יבוא ויגיד, רגע, רגע, מאיפה הוא יודע מה זה ריח של טוטים? לא, שסיפור עובד זה עובד, וזה

אמי:

עובד. ויש פה דרמה.

מתן:

אבל יש פה דרמה. והילד שלך היה גם מאוד כיף איתו במסיבות,

אמי:

הוא היה עובר את

מתן:

זה. אבל יש פה דרמה, אוקיי? עכשיו כאילו, התקרב אליהם ואמר, תנו לי טוט. עכשיו זה שאני מקריא את זה, אחרי הפעם הראשונה, תמיד אני עושה את זה, התקרב אליהם ואמר... נולדות. אוקיי? כי ככה אני מדמיין שהם שמעו.

אמי:

לא, יש פה משהו קצת קצת נרגומני. הוא כאילו, קודם כל,

מתן:

הוא

אמי:

לא מבקש. יש לך שקל על תחנה מרכזית. עכשיו, גם בתמונה, הוא נראה

מתן:

קצת... ואז, אריה, דופק חשמון הקילוטוט, בסדר? ושים לב לקרס. בדיוק, הוא נראה נורא בתמונה. הוא שמן. לא שיש בזה משהו פסול. לא, לא, בסדר גמור. הוא נראה חולה, הוא נראה אוביס. דופק את השמונה קילוטוט, מסיים לאכול, אכל עוד ועוד ועוד, עד שנגמר

אמי:

הכל ואמר... פויה.

מתן:

פויה.

אמי:

אני תמשיך רגע,

מתן:

פויה. אני לא אוהב טוט, אני בכלל לא אוהב טוט, זאת הייתה פשוט טעות, כל העניין הזה, עם הטוט.

אמי:

קודם כל נשמע שיש לו קצת אובר דוס של משהו.

מתן:

קודם כל הילדים האלה מלא טוטים. בסדר, איפה הם גרים? בכתיף במושב

אמי:

כאילו? מה נסגר? הרמות של דודי. זה מזכיר לי גם קצת מה שקורה אחרי שאתה שוטה הרבה. אתה שותה אלכוהול שכיף לך והכל, ואתה אומר, בא לי, בא לי לצאת, בא לי לשתות, בא לי לשתות. ואז יש לך את האנגובר הזה, שאתה כאילו מסיים. אבל זה אם אתה

מתן:

משתקר ומגיע כאילו ל... זה מה שקרה לו, הוא אכל יותר מדי. ואז מה אתה אומר למחרת? אני לא שותה יותר בחיים. וגם הוא אכל כל כך מהר, כאילו תבלה שנייה, תירגע, תלעס, תלעס. הוא פשוט בלעס את זה. כן. יצא לך להיות בכתיף עם... יצא לי להיות בכתיף. אתה מכיר איזה שבכתיף אומרים, אכילה חופשית בשדה. נכון. ואתה קונה, אני אוהב פטוטים. מה שאני

אמי:

אוהב.

מתן:

אני

אמי:

גם,

מתן:

אני מאוד אוהב פטוטים. ובאמת, אחרי שאתה עובר את הכתיף הזה, וחבל, אתה יודע, כתבת לו טוב, הילד כתב לו טוב, והוא נמחץ, תבין, נכניס לפה, למה לזרוק, חבל. את אני האריה. לא בעל חטוטים. זה היה פשוט טעות, גם הכתיף על המלא כסף, זה גם היה טעות. שילמנו יחסית לזמן, עלות זמן תועלת, לא מספיק חיסה את העלות.

אמי:

אגב, עכשיו גם זה קצת מתחבר לי, לשם של הספר. אריה שאהב תות. נכון. בעבר.

מתן:

וואו. הוא אהב פעם תות. יפה.

אמי:

הוא כבר לא

מתן:

אוהב תות. אגב, זה גם מאוד ילדים, ילדים יכולים להגיד לך, אני אוהב את זה, כי הם ראו את זה והם לא נגרו בזה ולא ראו את זה בחיים. זה מאוד ככה. אגב, אריה בתור ילד, זה גם מוזר, הנה גם אחרי זה שהאימא שלו לידו, הוא אמור להיות גור.

אמי:

הוא לא גור.

מתן:

הוא לא גור. הוא לא גור. וגם הגדלים שלו משתנים כל עמוד, באמת. הוא כאילו עובר דיאטות קשות. הוא הטים את עצמו לתפקיד כמו, איך קוראים לו, מנצ'ו מקונרי. יאללה, אוקיי.

אמי:

ומאז הוא אוכל רק מה שאמא שלו מכינה, ולא רוצה דברים שאין.

מתן:

יפה.

אמי:

שזה קצת עצוב, אני חייב להגיד. כי אתה תמיד צריך לרצות לפעמים

מתן:

דברים שאין. רגע, רגע, תגיע, תגיע למשפט.

אמי:

ושרק לילדים אחרים יש. הוא אוכל ביצה ולחם וגבינה לבנה, והוא כבר לא בוכה ומתנהג כמו טיפש. ולא מתנהג כמו טיפש. יפה. אח, איזה משפט. ומי אומר את המשפט הזה? המספרת. יפה.

מתן:

ולא האמא.

אמי:

לא האמא. האמא לא אומר את זה. המספרת אומר את זה, ובגלל זה אני אומר, יש פה משפט מסכם, של מישהי, שעצבנית על הילד הזה. היא רואה בבכי שלו, ובהתנהגות שלו, וברצון שלו, למשהו שאין, טיפשות. אוקיי.

מתן:

אני, קודם כל, זה ברור שהמשפט הזה, לכל הורה בשנת 20-25, צריך להבהב בתור, אוקיי, יש פה משהו לא תקין. נכון. בסדר? ועדיין, זה לא כזה נורא. בסדר? רגע, אתה מעסקו על השאלה, אתה מקריא את זה, אתה מצנזר

אמי:

את המשפט? לא, אני לא מצנזר סופרים.

מתן:

אחד

אמי:

משמע. אני מקריא הכל.

מתן:

כן.

אמי:

כן? שהילד

מתן:

התמודד. לפעמים, לפעמים מנבל. משנה הדברים.

אמי:

מה, כמו בהיה פלוטו?

מתן:

לא יודע, כאילו בינים יותר מילים מסובכות, ואני אומר לה, לא,

אמי:

לא, אסור. נכון, מה שהתמודדו עם זה? אסור, לא נוקעים, אסור לגעת. אני עדיין חושב שהאימא פה היא לא בסדר. יש פה גם בתמונה, רואים? תראה איך היא מרוצה, כשהוא חזר הביתה והוא אוכל מה שיש, והוא לא מתלונן ולא עושה ולא שואף ולא מביא שום מה. מצד שני,

מתן:

תראה. תראה איזה שולחן היא פותחת לו. תראה! מה, אמרנו כבר

אמי:

על

מתן:

כל

אמי:

הדברים. היא קונה אותו בזה, היא קונה אותו.

מתן:

מרק, לחם,

אמי:

מיץ, מה שאתה רוצה. תראה איזה פולניה היא עומדת כמו פולניה, מסתכלת עליה. אוי, אוכל לי זה יופי, אוכל. הוא כבר לא מחפש דברים אחרים, הוא לא רוצה דברים שאין לי

מתן:

לדבר.

אמי:

היא לא אומרת את זה, היא ממש לא אומרת את זה. זה מובן מהציור ומובן מהמשפט.

מתן:

תקשיב, תקשיב, בוא, עזוב. אתה רוצה להתקשר לרונית? מי זאת? המדריכתורים שלי.

אמי:

אז הנה את

מתן:

השאלה. בוא נעשה, נגיד לה, נגיד, תבדוק, עד כמה, נו, עד כמה... מה, אני

אמי:

שגנע לך כל הזמן? מה

מתן:

אתה תענה? אני יכול לנסות לדבר איתה, קיל, אתה יודע. בכל זאת, עשינו את המסלול המורחב. זה כמו מנוי פרימיום, מנוי פרימיום כזה. בוא נבדוק. תכתוב לה, תכתוב לה. בוא נראה אם היא יכולה. היי, רונית. היי. היי, מה נשמע? דוקטור רונית רמר, מדריכת הורים. איתנו. מהם עוד? פשוט תודה שענית לי בהתראה קצרה, כאילו גם לא טיימנו את זה מראש בשום צורה. רציתי לדבר איתך על... הלכנו פה ואבא סיפור, ורציתי לדבר איתך על האריה שאהבתות. אני אשמח. אני פשוט בוגר התוכנית שלך של עוד אחת הורים. בתור מומחה. הוא מזכיר את זה בכל פגישה שלנו. הוא

אמי:

מקפיד

מתן:

תמיד כל פעם שהוא

אמי:

מתחיל. הוא היה מדרך מושלם.

מתן:

כל הכבוד. מלא פעמים גם ניצחתי תנבל בדברים. זה היה כיף. בואו נעשה סימולציה. אני עם רונית מלא פעמים עשינו סימולציות. אתה תהיה ילד גור שלי. ואני אימא. היי אימא. היי.

אמי:

אני מאוד רוצה טוט. תקשיב. אני אוהב טוט. תקשיב, חמוד, חמוד, תקשיב. כל מה שאני רוצה בחיים זה טוט, אני

מתן:

רוצה טוט. אוקיי, חמוד, תקשיב, אין לנו, אין טוט. יש

אמי:

לנו מלא דברים אחרים, יש סיגליות. אני לא רוצה דברים אחרים, אני יודע מה יש, אני אוהב טוט, אני רוצה טוט, זה החלום

מתן:

שלי, מה שאני רוצה בחיים זה טוט. אני מבינה, אני מבינה שזה החלום שלך, אני מבינה. אבל אתה חייב להבין שאין, אבל יש המון דברים אחרים. אז אני לא אקשים את החלום שלי, אני רוצה תות. אוי, הילד לא היה ברך הלוב עכשיו, הוא היה ברך זה. אבל לא, אני אגיד לך מה, הנקודה היא שהאריה מתחיל לבכות, תבכה, תבכה, בוכה ומנגב עם סמרטוט, ואז זה כבר באמת, זה המקומות שהייתי מתחיל לאבדת, זה בבכי שאני הסמרתי כמו שצריך, ואז הבכי לא פוסק. נכון. זה כבר המקומות

אמי:

שאני אומר, די. אבל בכי זה איזשהו

מתן:

חוסר

אמי:

עונים. הוא מראה תסכול, הוא מראה תסכול, זה לא חוסר עונים. נכון. אוקיי אוקיי. זה לא באמת שאנחנו אומרים הוא טעה מאיזשהו מקום טוט או בנורא התלהב זה לא שהוא אמר לאמא תקשיבי אכלתי אצל דניאל טוט וזה ממש ואין לו ניסיון הוא דווקא בוחר משהו שאין ומחליט שהוא אוהב אותו אוקיי אז צריך לקחת גם את זה בחשבון שילדים הרבה פעמים רוצים מה שאין דווקא עכשיו יש בבית מלן תלפים דברים והם אוהבים אותם, אבל דווקא הם ירצו משהו שאין. וואו, ממש דווקא, ממש. נכון.

מתן:

או שהם ירצו משהו שהיה לפני שנייה והוא אמר שהוא לא רוצה, ואז אתה זרקת את זה, ואז הוא רוצה את זה. אם האריה היה גר במקום עם קניון, הוא היה משתתך על הרצפה כבר.

אמי:

אם היה אריה הקניון. אבל מה שמדהים, האמא לרגע לא שואלת, למה אתה רוצה תות? מאיפה אתה יודע מה זה תות? למה החלטת שאתה רוצה תות? נכון, אז אני רוצה להגיד למה אמרתי שאני מסכימה גם איתך וגם עם מתן, כי בעיקרון היא מציגה לו פתרונות, אוקיי? היא מציעה לו פתרונות, זה לא שהיא אומרת אין תות, יאללה ביי, אוקיי? היא מציעה לו פתרונות ופתרונות נחמדים ופתרונות רבים, אוקיי? אבל היא לא מכילה, את הכאב ואת הכעס שלו אני דרך הדרכת ההורים שלי אני פיתחתי איזושהי דרך בוא נקרא לזה אני לא אוהבת שיטה כי שיטה זה אולי משהו גדול אבל איזושהי דרך מאוד פשוטה להתמודד עם תסכול של ילדים וקראתי לזה משאף. כל אות במילה משאף מדברת על איזשהו שלב בשיחה שאפשר לנהל עם ילד, כמעט בכל גיל, ברגע שילד הוא ורבאלי, והמשאף הולך ככה, ואני אגיד את זה ממש בדקה, ונראה מה האמא ישמע מתוך המשאף הזה, בסדר? כבר אני אומרת שהיא ישמע דבר אחד, שזה לא כלום, אבל עדיין זה רק דבר אחד בארבעה שלבים אוקיי אז יש את המם מה קרה ששואלת כמו שאתה אומר מה קרה למה אתה רוצה תות למה פתאום נזכרת בתות אתה

מתן:

רעב אני יכול לחזור לראות שאני לא חלוד אני יכול להנילה שלי ואז תגידי לי מה קרה אוקיי מה קרה קודם כל תענה לי מה

אמי:

קרה מה

מתן:

קרה ואז אוקיי ואז אמפתיה

אמי:

שין, מה זה שין? וואי וואי וואי, קפצתי לאל. שיעום הרגש. שיעום הרגש,

מתן:

נכון. אני מבינה, אתה רוצה ממש תות, נכון, וזה בטח

אמי:

קשה. אתה צריך להגיד את הרגש. אני רואה שאתה ממש ממש עצוב, אני מדברת על רגש, אתה עצוב כי אין לך תות.

מתן:

אני רואה שאתה ממש ממש עצוב שאין לך תות, אני רואה. ואז אני מחבר את זה מיד לאלף, שאלה אמפתיה, אני מבינה, זה באמת יכול להיות ממש מתסכל, נכון? נכון. גם אני פעם ממש רציתי תות ולא היה לי וואי וואי איזה סרט מסכן אני יודעת ואז אני מגיע לפי שים לב או פתרון מה אתה אומר שנלך למקרר ותבחר משהו אחר מהמקרר מה אתה אומר אני רוצה תות חבל זהו

אמי:

נכשלתי אין לי מה לעשות עכשיו לא אתה לא נכשלת יפה האמת שהתחלתי להשתכנע גם בתור האוויה קטן התחלתי להשתכנע זה בסדר זה בסדר היא מציעה לו פתרונות עכשיו אין לה פתרון אחר, הציעה לו באמת מגוון פתרונות, זה לא שהיא שופעה אותו בלי פתרון, אבל היא יכולה לסגור את זה בלהגיד, אין לנו טעות, הצעתי לך המון דברים, תחשוב על זה, אולי יבוא לך משהו אחר בכל זאת, אולי יתחשק לך, אוקיי? אז מתוך המשאף היא עשתה, אחד, היא ציעה פתרונות.

מתן:

אוקיי, אבל נגיד היא עשתה את המשאף, ואז הילד ממשיך לבכות, כמו בסיפור, ממשיך, ואז מה את אומרת על המשפט של תפסיק לבכות ותפסיק מתי ההורה יכול להגיע לשלב שהוא אומר די עד כאן עד כאן אין לי כוח עוד ודיברנו מקודם על כמה בכי של ילדים יכול להוציא מהדעת להוציא מיזון

אמי:

הכל טוב אפשר להציב את הגבול ולהגיד אני הצעתי לך פתרונות ואתה לא בחרת עכשיו אבל יכול להיות שאתה תבחר תחשוב על זה מה שהיא לא צריכה להגיד מתן שאתה אמרת היא לא צריכה להגיד אין לי כוח זה מיותר פשוט זה מיותר כי בכל הסיטואציה הזאת זה בכלל לא צריך לעלות לדיון אוקיי. ואם אין כוח

מתן:

ואם אין כוח.

אמי:

תשמור את זה לעצמך אתה לא כדי.

מתן:

הבנתי.

אמי:

זה ממש לא עניינו של הילד, הוא גם לא יכול להכיל את זה, הוא גם לא יכול להבין את זה, בוא נאמר. ופה בגלל זה אני מסכימה עם שניכם. אתה אמרת שהיא נתנה פתרונות וזה נכון, אתה אמרת שהיא לא הכילה אותו וזה גם נכון. אז צריך לעשות גם את זה וגם את זה. ואנחנו הולכים לסוף הספר, ואמא שלו מאוד מאוד מאוד מרוצה. היא מאוד מרוצה, שמבחינתה החלום הזה נגוז, והוא אוכל וחזר לאכול את הדברים שיש בבית, ורק מה שיש בבית, והוא לא רוצה דברים של ילדים אחרים יש. כן. שלדעתי זה קצת

מתן:

מסרס. עכשיו, רגע, אני רק רוצה לחדד שיש הרבה מאוד הורים, לא מקריאים את הספר הזה, ילדים, בגלל הקטע הזה, והבאתי כמה ביקורות מאתר סימניה. הספר היה יכול להיות עם פוטנציאל נהדר, ברגע שיש משפט שמעביר בו מסר, לפיו אתה בוכה, אתה מתנהג כמו טיפש, זה דבר שלא הייתי מקריאה לילד שלי ולא זה, אנחנו יצרו מורכבים, לפעמים אוהבים דברים מוזרים שלא מתאימים, ספר נוראי, מאז הוא מבקש דברים שאין ואוכל מה שדוחפים לו, לא שואל שאלות, כאילו, גרוע, לא נדבר על השפה הרדודה, אל תהיה טיפה, כאילו, הבנת, את יכולה להבין מה הבעייתיות פה ובטוח שאם היית רואה הורה שמדבר ככה, היה לך מה להגיד, אבל עד כדי כך לא להקריא ספר בגלל כזה דבר?

אמי:

אז בוא רגע נדבר באמת על הסוף כי זה סוג של פואנטה או מה למד עם העניין הזה, ואני חושבת שאני התחלתי בתחילת ההתייחסות שלי לספר לסיפור, אני אמרתי שימו לב שהוא בעצם רוצה משהו שהוא יודע שאין, והוא עבר פה איזשהו תהליך שבעצם אולי, אוקיי אולי זה מרומז שהוא למד שכשהוא רוצה משהו הוא לא צריך לבנות את הרצון שלו על דווקא על משהו שאין לו אוקיי הוא למד הוא לא רוצה משהו שאין ולאחרים יש זאת אומרת זה שאין לך את זה זה לא אומר שזה נהדר ואני חושבת שיש פה איזושהי למידה לא רעה בכלל זאת אומרת למדתי שלא כל מה שאין לי זה לא בוא נקרא לזה במשפט למדתי שהדה של השכן לא בהכרח יותר ירוק אוקיי

מתן:

אבל זה לא אם אני מתחבר לביקורת אני אומר אבל זה לא אומר שאנחנו גם כאילו מאוד יודעים את הקנייה הזאת ואת העובדה של תסתפק במה שיש לך ושתוק

אמי:

היא לא אמרה את זה היא אמרה מאז הוא רוצה זה למידה שהוא עבר היא לא אמרה לו שתוק הוא עבר איזה שלמידה מאז הוא לא הוא לא רוצה יותר דברים שלאחרים יש ולא אין, זה סוג של למידה שהוא עבר, ואני חושבת שזה למידה נחמדה, עכשיו כל העניין של אל תהיה טיפש, אל תהיה מנגב את העיניים שלו עם סמרטוט ורוצה טוט, אני חושבת שהילדים מספיק אינטליגנטים בשביל להבין שזה איזשהו, זה משהו מצחיק שנעשה בחרוזים, זה לא באמת משהו עמוק שהאימא מעליבה את הילד שלה, זה סוג של כמו בדיחה כזאת אז ילדים מתחברים לזה אני לא חושבת שאנחנו צריכים להעמיק ולגיד וואי היא אמרה לו תשמע ואל תהיה טיפש ואל תהיה בקלילות זה ספר כליל.

מתן:

טוב וואו באמת תודה רונית קודם כל על הזמינות המדהימה איך פשוט מרים שיחה וואו מעולה ואני רק רוצה להגיד זה הסקט על ספרי ילדים לא לילדים לרונית יש הסקט של ספרי ילדים וואלה אגב

אמי:

עונית רמר מספרת סיפורי סיפורים וזה בספוטיפיי.

מתן:

בספוטיפיי סיפורים גם קצרים שזה טוב, מה לפעמים אני מודה שאני כבר גמור, אין לי כוח, שמים, יש את הדברים הקבועים שהם אוהבים גם, נעמה והמוצאת, כאלה, וזה גם 6 דקות, כמה דקות, כאילו מדויק, זה לא עכשיו, אתה יודע, 20 דקות אתה, באמת, אז מומלץ לכולם.

אמי:

רק חשוב לי להגיד, זה מיזם חברתי, שאני ועוד בחור אחד שיש לו אולפן, אדר גינדי, והפודקאסט הזה נותן אפשרות להשמיע סיפורים, ללא צורך להסתכל בתמונות, ללא צורך להשתמש בטלפון של ההורים או באייפד, ורק להקשיב, ובאמת זה מלא באפקטים, ובמוזיקה שנעשית על ידי מוזיקאי, מאוד משקר, וזה מאוד מחמם את הלב. אז מוזמנים. תודה רבה, רודי. ממש ממש כיף ומעניין. וגם תודה שגרמת לי להעריך קצת יותר את הספר הזה. אני חייב להודד את זה. באהבה ובשמחה. כל טוב

מתן:

וצרות טובות. ביי. בוא נחזור שנייה לסיים. על מה הספר האריה שעבדות? בסדר? זה השלב שאנחנו, תודה. אנחנו חקרנו, עשינו עבודה פה, כן? על הפרק הזה. ובואו נדבר קצת על תירצה אתר. בסדר? תירצה אתר, כמו שאמרנו, היא הבת של נתן אנתרמן, ושחקנית התיאטרון המפורסמת לזמנה, שהיא היום פחות, רחל מרקוס. נכון. היא התחתנה עם עודד קוטלר, אגב.

אמי:

הייתה נשואה לו בגיל מאוד

מתן:

צעיר. הלכו לניו יורק ללמוד משחק. נכון. ושם כבר היה פעם ראשונה איזה סוג של ניסיון התאבדות. או משהו, משבר נפשי, ככה

אמי:

כתוב. היה שם משבר נפשי.

מתן:

משבר נפשי, סלש, אולי ניסיון להתאבדות. היא הייתה מאוד קשורה לאבא שלה. נכון. לאלתרמן, והוא טס אליה. ברמה שהוא

אמי:

הגיע לשם כדי לפתור את הסיטואציה, והוא חוזר איתה לארץ. חוזר איתה לארץ, היא נפרדת. ועודד קוטלר נשאר

מתן:

שם. כן, היא נפרדת מעודד, ואז היא מתחתנת שוב, ונולדים לה שני ילדים. ניסוי השניים, יעל ונתן. ואר יש אהבתות שפורסם בשנת שבעים ואחת, התפרסם בעצם באוסף של סיפורים שנכתבו, סיפורים קצרים ושירים לכבוד הבת של היעל, וקוראים לו יעל מטיילת. נכון. אגב, למי שם זה מזכיר את היעלת מטיילת. אני חושב שרינת אופר, אני לא אתפלא אם היא לא גם מכירה. אני בטוח

אמי:

שהיא מכירה.

מתן:

כן, כי זה מוצלח, והרי השאהבתות היה סיפור קצר שם. עכשיו, כבר זאת נקודה שמאוד חשוב להעביר, אוקיי? כי אם אני אקח סיפור קצר מתוך אוסף, מתוך אלבום, ואני אתייחס לך בתור זה יצירה שלמה, אולי אני חוטא קצת בדבר, אוקיי? ואני רוצה שאני אגיד לך שאני מצאתי את היעל מטיילת, יש את זה ביוטיוב, הייתי משמיע לך, אבל אין לנו זכויות יוצרים בתחיל הדבר הזה, אוקיי? אבל יש שם שיר אחד אחרי, הרי יש אהבתות, קוראים לו איש על ספסל, אוקיי? זה נשבע לך, תאזינו לזה, זה אחד המרגשים. אוקיי? אמא, אמא, הנה איש לבדו בצד הכביש, לבדו על הספסה, לבדו בכלל בכלל. אמא, למה הוא שותק? למה הוא כזה מסכן? רק יושב, הוא מפעק, אין לו אמא, הוא זקן. וזה עצוב עכשיו, זה שיר ילדים, אוקיי? נכון. וזה שיר ילדים על הומלס או מישהו שישן, זאת אומרת, יש פה אמא שלא פחדה, לא רק רצה לעשות צחוקים, והנה סיפור על אריה שלא רצה לאכול, אז עכשיו תאכל. יש פה... אומנית, שלא מפחדת להתעסק בדבר

אמי:

המורכב והאפל הזה. אני חוזר ואני אומר עוד פעם, שאני מאוד בספק שהסיפור הזה הוא באמת נכתב רק לפן פן פן. לי, בתחושה שלי, יש פה הרבה מעבר. בוא נספר על הסוף שלה. של תרצאתה? כן. אני חושב שאם אפילו רגע נלך שנייה אחורה, תרצאתה חוותה חיים מאוד מאוד מורכבים. היא חיה בצל של אבא שלה, נתן אלתרמן, המשורר הלאומי, דמות מטורפת, אבל... שהייתה קרובה אליה בצורה בלתי ניתנת לתיאור. הם היו קרובים מאוד. מצד שני הוא היה... היא

מתן:

הריצה אותו.

אמי:

היא הריצה אותו. מצד שני הוא היה אדם שטיין. הוא היה אלכוהוליסט. הוא היה מתנהג לאמא שלה בצורה פשוט מגעילה. הוא בגד בה וכולם ידעו שהוא בגד בה. היה שם... משהו מאוד מאוד מורכב, ומצד שני, ההרצאה הזאת, זה היה הרצון הזה כל הזמן, לגעת בו ולהיות חלק, בקשר הזה איתו.

מתן:

אגב, השקענו בתחקיר, ושנינו במקרה ראינו, גם לא תיאמנו את זה מראש, ראינו את הסרט הדוקומנטריאלה, שהוא סרט לא רע בכלל, איך קוראים לו, ציפור קלועה, ובאמת יש שם קטע גם שאומרים, לקח לה זמן עד שהיא הבינה, מה היא רוצה לעשות בחיים שלה, והיא מצאה את הנחת, אחרי שהיא ניסתה להיות שחקנית, והיא מצאה את המקום שלה בכתיבה, והיא אהבה את זה מאוד, גם ס ספרי ילדים וגם מחזות ותרגום וכל העולם הזה של כתיבה אבל היה אבא תמיד איזשהו לא יודע אם נקרא לזה תסכול אבל כל התובנות שהגיעה להם משפה שאומרים את זה גם חברה שלו אומרת את זה בסרט שתמיד היא אמרה אבל כבר אבא שלי כתב את זה

אמי:

נכון.

מתן:

כבר אבא שלי כתב את זה, הוא ניסח את זה כבר יותר יפה. כאילו תמיד זה המבט הזה בהרצאה לאבא, ואתה יודע, זה קטע שבאריה שאהבתות אין אבא.

אמי:

אין אבא, ודרך כלל אבא שלה היה גם, הוא היה מאוד מגונן באיזשהו מקום. הייתה שם איזושהי טבעת חונקת כזאת. זאת אומרת, משהו שם מורכב מאוד היה ביחסים האלה, ותמיד היה את המשחק הזה שהיא נורא רצתה להיות קרובה אליו, אבל מצד שני זה מאוד מאוד הגביל אותה. זאת אומרת, מה שהיא רצתה ומה שהיא קיבלה זה לא תמיד אותו דבר. ויש שהיא כתבה. הספר יצא ב-79, זה ספר שצרחם אותה, והיא שרה את זה למעשה לאבא שלה, אפשר לנחש. אל כל הארצות אשר כיסית מפניי, אני כעת הולכת, כי אני יחידתך, אני אשר הוזהרתי מנמר והנושך, הולכת שמה להמרות את מצוותך. היא מדברת על זה שהיא הלכה למקומות שאמרו לה לא ללכת אליהם. היא הלכה למקומות אלה שהוא אמר לה, אל תלכי לשם, מסוכן שם. זה חלק קצת מתגובה לשיר שהוא כתב לה, שנקרא שיר

מתן:

הנשמרת. לא, היא כתבה את שיר הנשמרת כשיר תגובה לשיר שהוא כתב לה, של שמרי נפשך. איך קוראים לשמרי נפשך? שמרי נפשך זה השם העממי, קוראים לשיר בשיר

אמי:

משמר. שיר משמר, והשיר תגובה שלה זה שיר הנשמרת.

מתן:

ומצד שני, אתה רוצה להגיד תייק אוף לזה? היא הייתה גם אמא, אוקיי? היא הייתה אמא. נכון, ובדרך

אמי:

כלל מהסרט עולה שהיא הייתה אמא מדהימה.

מתן:

והיא הייתה אמא טובה, בדיוק. ויש איזה משהו גם שהיא כותבת על העובדה שהיא נהיית אמא, אוקיי? והיא מבינה פתאום שהיא הגיעה למקום שהיא חיפשה, שהיא הייתה כל החיים שלה קצת... לא ידעה מה קורה, ופתאום היא הבינה משהו. והיה איזה רוגע שקרה לה. והבן שלה מספר שקודם כל, יעל מטיילת, זה היה סיפור סיפורים ואוסף שירים ליעל, והוא גם מתי שהוא קיבל שירים משלו, כל לילה לפני השנה היא שאלה אותו, על מה אתה רוצה שאני אכתוב לך שיר? הוא אומר לה, רכבת, טרקטור, אקורדיון, ומאתגר אותה בכוונה, ואז היא בסוף נותנת לו את האוסף, והוא הולכת להכיר אותו בגן, והוא נבוך, וזה ממש מקסים שהוא מתאר את זה ככה, והוא מספר כמה הייתה אימא שעושה צחוקים ושטוטניקיות, כמו שרואים את זה מהזה, הוא נגיד, ספר שהיא הולכת ברחוב ועשתה תנועות, כאילו היא רוצה להרבית צמק מזה, כאילו הייתה אמא באמת שוטניקית, והוא אומר, תמיד רואים ברעיונות, שאומרים שבישנים האחרונות, שלה הייתה ספונה בביתה, וזה, וכאילו, הוא אומר, כל הזמן יצאנו, שבת בבוקר יום יפה, היא כתבה, בוא תדבר על הדרך שהיא כתבה, היא כתבה כל כך הרבה שירים יפים, אהבתי, אהבת נעמי, והרי יש אהבתות, מה שבאתי להגיד, הוא אומר, הוא מספר, שכנראה, אחותו הגדולה, יעל, הייתה בעייתית באוכל, והיא כתבה

אמי:

סיפור, כדי שהיא תאכל. זהו, זהו, יופה, אז אני מה שאני רוצה להגיד, שיכול להיות שאנחנו באמת עצות מגזימים בניתוח, ויכול להיות שבסוף זה בסך הכל סיפור, מאוד חמוד שהיא כתבה.

מתן:

של אמא טובה, שיודעת איך לדבר לילדים, וכתבה והשתמשה ביכולות המופלאות שלה, ביכולת לספר סיפור, כדי לגרום להם לאכול. שמה, אני גם, אני כאילו בתור אבא, אני המצאתי כמה דברים שעוזרים לי. נגיד יש לי את רובו אבא, בסדר? שאני הופך לרובוט, ואני עושה דברים כמו רובוט, בכוונה. זה מזה. ללכת, לצחצח. כן, אני הבאתי את זה לפני הבלוי אגב, בסדר? אני לא תובע, זה בסדר, זה פתוח לכולם. אבל אני המצאתי גם את אביתר, שהוא מנהל מלון, וכאילו החדר שלהם הופך להיות מתמלון. אהלן חברים, כאן המיטות שלכם, פה זה. בואו בבקשה לקיור, אני אר תודה, זה כאילו הכל, זה עובד

אמי:

יפה, מורד. ויש דמות של רוסי, שאני מתחיל לצעוק עליהם במפטר רוסי כבד, וזה נורא מצחיק אותם. הם נקראים מצחוק. אבל

מתן:

יש לך עומק לדמות הבנית?

אמי:

היא דמות לא מורכבת, כאילו, לא, אני יודע את העומק שלה, כי קרוני ילתה איפשהו בשנות ה-70, הוא עבד שנים במפעלי עם המלח, הוא

מתן:

כאילו התפתח.

אמי:

אה, הביתר גם במפעלי עם המלח. אבל הם לא יודעים, מבחינתם הוא סתם מישהו שצועק במפטר רוסי.

מתן:

בוא, לא דיברנו כל הזמן הזה על הסוף שלה, כן תודה רבה. נפלה מחלון עכשיו עד היום תעלומה האם היא התאבדה או שהאם היא נפלה כי יום לפני המותה הייתה לה איזה תאונה קלה תאונה דרכים מונית פגעה בה ברחוב והיה לה זעזוע מוח ולילה קשה ופועלים עשו רעש בבוקר הילדים התארגנו כבר לגן לבית ספר והפועלים עבדו וכנראה היא צעקה עליה מהחלון להיות בשקט הייתה אולי קצת כועסת או לא יודע מה ואומרים שהיא עמדה שיווי משקל חקירת המשטרה, אומרים שהיא נתקפה בסחר חורת, היא בדיית שיווי משקלה, שרחנה חוצה מהחלון. וזהו, אפשר לנתח את כל הדברים שהיא כתבה, ואת העבר שלה, אז אפשר מאוד בקלות לחשוב שהיא התאבדה, אבל מצד שני, אתה קורא את אריה שאהבתות, ואתה שומח הילדים של הילד שלה, מדבר, אתה מקבל תמונה אחרת

אמי:

לגמרי. אני רק אגיד משהו, וזה עוד פעם מתחבר גם קצת לסיפור שלנו, בתור מישהי שסבלה מימניה דיפרסיה, אחד הדברים ש קורים הרבה במחלה הזאת, זה צורך כפייתי באיזשהו רצון להשיג איזשהו משהו, זה בדרך כלל מתבטא באיזה קניות כפייתיות, וזה גם מתואר שזה משהו שהיא חוותה אותו, ושאבא שלה היה הולך ומשלם אחריה כדי... לסגור לה את הדברים האלה, והעניין הוא שאתה מנסה למלא איזה חסך מסוים במשהו, אתה מנסה, וזה לא מספק אותך. זה גם מתחבר לי למסקיר ילד בטנטרום, שרוצה משהו והוא חושב שהוא רוצה דבר אחד, והוא למעשה צריך משהו אחר, וזה קצת האריה הזה, שנורא רוצה תות, ואז הוא בולס אותו באופן כפייתי, כמו איזה... מישהו שצריך

מתן:

עזרה. ואתה יודע מה? אם אנחנו נשאר עם האריה הזה, עוד כמה עמודים קדימה, יש לו חיים די מדכאים. נכון. הוא אוכל מראה כל הזמן, הוא גר אצל אמא, הוא שמן.

אמי:

הוא לא נראה ילד.

מתן:

כן. כאילו, אולי תעזוב את הבית. אולי הגיע הזמן. תצא. נכון. תזמין בוולד טוטים. טוב, אז זה הספר בגדול. זה יכול להיות

אמי:

על הכל. אז כנראה בסופו של דבר שזה ספר, באמת ספר ילדים. כן, שהיא כתבה שהבת שלה תאכל. בדיוק, אבל חפרנו לו את הצורה.

מתן:

כן, ובוא נשמע, באמת תכלס, מה שהכי חשוב, את קהל היעד האמיתי של הספר הזה. שיגיד לנו

ילדה:

על מה זה באמת.

אמי:

על מה זה באמת.

ילדה:

אריה, מה חשבת על הספר? על הספר?

אמי:

כן. ושוב.

ילדה:

בשוק. ומה חשבת על החיות? אריה. אהב טוטים.

אמי:

הוא אהב טוטים?

מתן:

הוא לא אהב טוטים. בסוף לא אהב, הוא כבר טוטים, נכון? אתה אגיד לי, לטוב לאריה? למה? וואו, איזה חמודה. מדהים. תמבין, אנחנו שעה תוכנים את המוח, בסוף הוא אהב טוטים, ובסוף הוא לא אהב טוטים. איך קוראים לה? זאתי אריה. הבת של אחת המאזינות הנאמנות שלנו, של נופר. יא, נופר. קטנה, קטן, צ'יקית, כן, חמודה, מתוקה. וזהו, סיכמה את זה יפה. מה אנחנו?

אמי:

סיכמה מושלם. באמת, חפרנו פה 40 דקות, וסיכמה את זה פשוט מושלם. כן. הוא אהבתות,

מתן:

הוא לא אהבתות. זהו, יפה. תודה. כן, אז טוב, עד כאן להיום, אנחנו בספר הבא, על מה? ספר הבא, פרק הבא? ארנב יקשיב. ארנב יקשיב, למה? כי עכשיו שמענו על אריה שלא יקשיב, עכשיו אנחנו נראה מה קורה למי שמקשים. נכון. סתם.

אמי:

בכל מקרה, יש לנו קבוצת פייסבוק. כן. שפתחנו. ואינסטגרם. כן, חפשו בה בסיפור. ואתם מוזמנים לרשום לנו שם. באמת, תרשמו לנו ותפתחו דיון ותכתבו מה אתם חשבתם על אריה אבטוט. ותדרגו אותנו. אריה שאבטוט. שאני כל פעם אוהב אריה אבטוט. נכון. למה אריה אבטוט?

מתן:

אולי זה מהדמות הרוסית שלך? אריה אבטוט. אריה

אמי:

אבטוט, ילדים. ילדים לישון, אריה אבטוט. נכון.

מתן:

יפה. בסדר. אז זהו. תעשו לנו את

אמי:

הדברים שעושים לפודקאסטים. תדרגו, תעבירו. תשלחו לאמ� מאוד מעניין

מתן:

להקשיב על הפרקים יומה שניים. יופי. כן, אחלה. חשבתי שאנחנו נהיה יותר אחראים עכשיו שיש לנו פרק אחרי הפיילוט שכזה אומרים, עכשיו זה קורה

אמי:

וזה אותו דבר. לא, אבל זה הקסם. ובגלל זה יש לנו את עומרי. אז עומרי בהצלחה. תודה לעומרי גולדמן שערך את הפרק. אז עומרי גולדמן ערך את הפרק, מלך אחד ויחיד. אני הייתי מתן סיני. אני הייתי אמי נחימובסקי. אמנואלי גם. אמנואלי זה

מתן:

בעיים.

אמי:

יש לנו פרק ארוך גם.

מתן:

יאללה

פתיח:

ביי