פרק 5: תירס חם

ה-קלאסיקה של מרית רות שנכתבה ב-1978 זורקת את אמי ומתן לדבר על הונאות פירמידה, עדריות פופוליזם ואלימות. ואיך סיפור כזה יכול להיות מסופר רק בקיבוץ. 
ומה הקשר לסתירה המצלצלת שאמי קיבל בבורג'ראנץ'?

Transcript

אמי: 0:00

היי מתן. היי אמי. מה קורה? בסדר. אנחנו מצולמים. וואו, זה מוזר. זה מוזר. הנה. זה הספר של היום. כן, בו בסטודיו, בסטודיו המאפשר שלנו פה. לגמרי. עם השאריות למעלה, עם מלא קופסאות שלו, שמתי במקום, עם ה... אתם לא רואים, אבל יש פה מדע של אותה. האולפן בשיפוצים פשוט. נכון. וזהו, והיום אנחנו מדברים על... אבל בסוף הוא יהיה מדהים. לגמרי. כמו טיילור, מהרנב הקשיב, נכון? אבל היום אנחנו לא על הרנב הקשיב, היום אנחנו מדברים על ספר אחר. תיר הסכם, קיבלנו מלא פניות. נכון. קיבלנו פניות, שאלנו איזה ספרים. עובדתי שהופתעתי, הופתעתי מכמות האנשים שכתבו תיר הסכם. נכון, ועוד ספרים מעניינים, שיהיו גם הפרקים הבאים, אבל כן, אז ברוב קולות. תיר הסכם, בימבמבם. טוב, נתחיל, נתחיל כאילו מה, לדבר על הספר? נתחיל מפתיח. לא, נתחיל מפתיח, זה כאילו העניין, תמיד זה כאילו, המצלמה קצת שעה. כן, כן, היא קצת רוצה אותי מריכוז. תיר הסכם!

פתיח: 1:03

אבא סיפור. הסקט על ספרי ילדים, לא לילדים.

אמי: 1:08

הפתיח גדל עליי. אני אוהב אותו. כן. הוא נותן כזה, כאילו מכניס אותך. כן. אני אוהב את זה. בהמשך נספר מי זה הקריין. מה זה בהמשך? עוד מלא זמן. אנחנו לא חושפים. בפרק מאחורי הקלעים. נכון. תיאורטית יכולים לצבוע אותנו על זה, אבל בסדר. אוקיי. אוקיי. אז טירס חם. כתבה מרים רוט. לא רוט, שמת לב? נכון. משפוח עולם. איורים, אורה אייל. אייל. אורה אייל. אורה אייל. כן. מה אתה אומר על טירס חם? אני חייב להגיד... כאילו... הוא גדל עליי. כאילו... הוא לא מהספרים האהובים עליי בטירוף, אני חייב להגיד, אבל יש פה קסם. אני כבר הרבה זמן לא הקראתי אותו לילדים, ונזכרתי כמה כיף להקריא אותו. הוא סוף וכיפי. כן, יש פה איזשהו קסם כזה שלי. וואי, מה זה חולק עליך? אני שונא אותו. וואלה. לא, אני לא שונא את הספר, אני שונא להקריא אותו. וגם באמת, אני חושב שזה באמת הפרק הראשון שאנחנו עושים, ש... לא נראה לי שמישהו אי פעם מאזין לנו ולא, כאילו אנחנו מחגשים לו על הספר. זה באמת קלאסיקה. אני מקווה שנחדש משהו, כי יש לנו כמה מפתרות. לגמרי. מרים רוט, אבל היא מכונת להתייה סופרת. היא בכללי סיפור חיים פסיכי. כן, מעשה בחמישה בלונים. הבית של יעל. הבית של יעל, ו... ועוד הרבה, הרבה ספורן. ועוד, ועוד הרבה. לא, עוד הרבה מוכרים ממש. מה עוד מהליתים הגדולים? אל תעביר את זה אליי, תגיד אתה. אני אבוחן אותך. היא התחילה לכתוב רק בגיל 60. באמת? כן. וואי, לא ידעתי את זה. עד גיל 60 היא לא הוציאה ספרי ילדים. לא ידעתי את זה. כן. נרחיב עליה בהמשך. סבבה. אז תירס חם, בוא תקציר ממש מהר למי שלא מכיר, וזה באמת גם יהיה בלתי נסבע לתקציר עצמו. אופיר. כן. הילד. מי לא מכיר. הילד חמוד. כן. מחליט יום אחד, שהוא אומר... הוא אוהב תיר הסכם, והוא יוצא בשירה, הוא יוצא לרחוב, מתחיל לשיר. כבר עיוות קטן, אוקיי? למה? כן. לא, בסדר, תמשיך. יש פה עונת פירמידה. נכון. אוקיי? תכף נרחיב על העונת פירמידה של אופיר, ושל מרים, אבל כן. אבל נראה שמה שהוא לא כזה מתכוון, לא בור אם הוא מתכוון לזה או לא, הוא פשוט יוצא בשירה, תיר הסכם, בימבםבם, תיר הסכם, וילדים מתחילים לעקוב אחריו, אחד אחרי השני, בטענה שמחשבה שהוא באמת לוקח אותם לתיר הסכם. כן, ממש תזמורת. לבית שלו מגיעים לבית שלו מבינים שוואלה אין תירס חם תוקפים אותו, מתעצבנים עליו רגע מדהים הרגע שלה אם לא הייתה הרגע הזה לא היינו עושים פרק בספר הזה ואז אחת הילדות אומרת, רגע, חבר'ה, בואו נירגע שנייה, הכל טוב. לפני זה, אופיר אומר להם, תקשיבו, אני כולא אוהב לשיר טירס חם בימבמבם. אני לא אמרתי שיש טירס, לא הבטחתי. ואז הילדה אומרת, בואו לסבא שלי, הוא הכין מלא מלא טירס חם, ללך אליו נאכל, הם הולכים, ומחכים שזה יתקרר, אוכלים, והכל טוב ויפה. יפה. בואו נפתח את הספר. יאללה. משפט תיחה. כאמור, אני תמיד שם לב למשפט תיחה, רואה אותו. מי לא מכיר את אופיר? אופיר אוהב לנגן ולשיר, וביום קיץ חם, אוהב גם טירס חם. וואו. קטע. נוחלות מתחילה, באמת, הונאת הפירמידה, באמת, עכשיו, מי לא מכיר את אופיר? בדיוק, מי לא מכיר את אופיר? כבר, אני לא מכיר את אופיר, כבר היא גורמת לך להרגיש, הנה אימות, אתה בפומו, אתה בפומו, כחלק מקבוצה גם, מי לא מכיר את זה? ואתה, אה, ברור שאני מכיר, עושה שנייה גוגל, מי זה אופיר? אני אמור להכיר אותו, זה כבר, יש פה משהו, תכף נדבר על העדר, שנוצר פה בספר הזה, אבל כבר אומרים, מכניסים אותך לעולם, עכשיו זה, שוב, זה ספר מאוד קיבוצניקי, כן, הילדים, כולם יחיפים, הכל קיבוצניקי, חשוב גם להגיד, מירי אמרות, קיבוצניקי, בין המקימות של שער הגולן. שער הגולן שהוא לא בגולן, הוא התחלה של הגולן, זה כאילו ליד הכנרת. אבל היא הייתה גננת הראשית שם, והיא בין היתר גם הייתה משהו כמו מדריכת הורים, הייתה דמות חינוכית מטורפת. עכשיו רגע, מה עוד יש אבל בהתחלה? היא עושה לנו התאיה. בוא, אתה תקרא את זה פעם ראשונה, את הספר הזה. הוא ביום קיץ חם אוהב גם תיר הסחם והוא מחזיק... טירס, אוקיי? יש פה טירס, הטירס של המערכה הראשונה, אוקיי? שלא מופיעה במערכה האחרונה. כמעט לא מופיעה. יום אחד, יצא אופיר לטייל. ביד אחת קופסה, ביד שנייה מקל. איזה כיף, במקל לתופף זה כביר, לתופף אל השיר, בימבמבם, תיר השם, תיר השם, בימבמבם. יפה, איך אתה מקריא את זה? יש לך לחן? יש לי. כן. בימבמבם, תיר השם, תיר השם, בימבמבם. בדיוק, אין פה, אם בחנן הגנן הייתי מביא לך משהו וזכויות יוצאים. לא, אין פה. אין. אפרופו חנן הגנן, אני חייב להגיד. זה הדרך היחידה, וזה מעצבן, שוב, זה ספר, מעצבן לקריאה. אני לא אוהב לקרוא אותו. הלחן שלו לא כיפי, הוא ארוך, הוא ח אוהבים את הספר הזה. אבל כאילו אם דיברנו בפרק קודם על הארנב, הקשיב איך זאתי קורי סידרה אותנו. חוסכת עליך. בארבע חיות בעמוד פה עם האווירה אותך. אנחנו לא נעבור את זה עכשיו. לא, לא, לא. אנחנו נעבור את זה עכשיו. אבל מה שיפה, שים לב אור העייל, שים לב לאיור הזה, עד כמה היא שירה את המקום הריק בדף. איזה יופי שהיא מכינה אותך לשערה של הילדים שהולכת להגיע. אבל אמרת חנן הגנן, וזה מזכיר את חנן הגנן. מאוד. למה? כי הספר הזה די דומה לחנן הגנן. אוקיי. נכון. במבנה. נכון. יש פה, וגם בהטייה, בהכל, בתקיפה, יש פה ממש מבנה. אמרנו את זה גם, ממש אמרתי, זה בחנן הגנן, שיש פה תיר הסכמי, מהלך תיר הסכמי, שבסוף הילדים צועקים עליו, ואומרים לו, אתה גננו לייצג. בדיוק. אבל בחנן הגנן, היא פיצחה את הנושא של הפזמון מדהים. נכון. בחנן הגנן גם זה ספר טוב, וזה לא. אוקיי. טוב, אז אחר כך שמעה לירון. לירון? רגע, בדיוק, מה יש לי להגיד על לירון? היא קצת שחומה. היא שחורה? נכון. אוקיי. שדרך אגב, אנחנו נדבר על זה, אבל זה מוסס על יעדים אמיתיים. בדיוק, נדבר על זה. והיא לא כזאת שחורה. נכון, נכון. אז זהו, רגע, תכף נספר בהמשך על מה זה מבוסס והכל. יש פה דברים מעניינים, יש פה גיא פינס תכף, אבל לירון, כאילו אם הספר היה נכתב היום, היית אומר, אלא מה? מה זאת אומרת, איפה השחורה, איפה ההיספנית ואיפה הסיאטית? זה מפתיע כי זה ספר מ-78. כן, וזה ב-78, והיא השחורה היחידה, אוקיי, בקיבוץ. בסדר, בסדר. כולם יחיפים כאמור, אבל היא עד לטופן וכל ילד מופיע עם הדבר שלו. עכשיו, זה כבר יפה, בא אחרי זה יאב עם דובון, ואחרי זה מגיע צור, הכוכב של הספר. איך אומרים, זה לא התפקיד, זה השחקן. אז צור גונב את ההצגה, עד היום, צור מחצר, מחצר? כן, מחצרץ. לא, כתוב מחצר. אה, מחצר פה, כן, אבל היום הוא מנגן באבוב, אני חושב. אל תגלה ספוייללים על הילדים של היום, אל תגלה עליהם. אבל הוא כאילו, הוא הסמל. אתה תמיין, אני נשאל אנשים, מי הכוכב של טירס חיים יגידו לך עליו, הילד עם החצוצרה. גם רואים, הוא הכי מרשים, הוא גבוה. אבל יש פה איזושהי בעיה, אני רוצה לציין. משהו שנוגע לילדה, יעב. כן, יעב. יש נושא לגבי יעב. לכל הילדים יש משהו שאפשר לנגן. נכון, ויעב עם דובי. אתה ניסית פעם לנגן על דובון? לא. זה בעיה. נכון. דובון לא מנגן. נכון. והיא קצת עצוב בהקשר הזה. נכון. כי היא רצתה להיות חלק מהחבורה ולנגן, ואין לה אימה. נקודה מעניינת. אבל ממש יש פה חבורה של ילדים שהם קצת אווירת וודסטוק, כאילו היפים. הם כאילו מרגישים את החופש של הקיבוץ, מינימום פרטי לבוש. הם גם הולכים לבד בקיבוץ, זה ילדים קטנים. לא, אבל זה הקיבוץ. נכון, אנחנו לא רגילים לזה. אנחנו לא, אבל מי שבקיבוץ, בבחינתו זה מובן מאליו. ותכף נרחיב את הדיבור שלי על קיבוצים, אני... יחסים מורכבים איתם, בסדר? אהבה, שנאה, אבל הילדה אחרונה רק שחף עם אגלת בובות, אגלת בובות, סליחה, זה מראה, זה כאילו סימן, דיברנו על מרים רוט, הגננת הנצחית של קיבוץ שער גולן. זה נגיד, תמרה, הבת שלי, אין לך בנות. לא. את יודע כמה בובות של תינוק יש לה? אני מטעה לעצמי. יש לה בערך 40 לפחות, והיה דודת תויה, כאילו אני טס לחול, מה את רוצה לתינוק? וכאילו כולם אותו דבר, והיא מבחינתה שהיא רואה את זה, זה מדבר אליה. זה מדבר אליה, וזה היופי, אתה רואה שהספר הזה נכתב על ידי מישהי, שיודעת, מכירה את עולם הילדים, ממש, וככה, ומפעילים על זה. אני חושב נראה עוד יותר כמה היא מכירה הילדים, כי בחלק של ה... כשהם מגיעים אליו הביתה, זה ממש רואים שזה מישהי, שמכירה ילדים, יודעת איך הם מגיבים, יודעת איך הם מדברים, יודעת שהם מתעצבנים, ויורדת לרמה שלהם. נכון. אז מה קורה פה? מה קורה פה? אז הם מגיעים אליו הביתה, והם אומרים לו, טוב, איפה הטירס? ואז הם מבינים שאין טירס. כן. ואז... מפסיקים כולם לשיר, ואומרים לו, איזה פיחסה. רגע, לפני איזה פיחסה, מה קורה פה, מה מה מה? מסביב לבית שקט ודממה, אמא איננה, אבא נרדם. סחטן אבא. ממש. שנץ ככה באמצע היום. אמא בעבודה ביתך עובדת, בקיבוץ. אני לא יודע איפה אימא, אבל אני יודע שיש פורים. למרות שזה קיבוץ, אי אפשר לדעת, אולי אימא הלכה לחלבן, אני לא יודע. עכשיו, אגב, במסגרת התחקיר שתכף נרחיב עליו, אבל זו תקופת 78, תקופת הלינה המשות משנות ה-80 בערך הפסיקו עם זה. כאן עדיין זה ילדים שחד משמעית, גם קראתי שהם מדברים על זה, לילה משותפת, וזה היה נהוג, אתה יודע, באמצע היום, ללכת שנייה לבית של ההורים, ואתה לא באמת יודע איפה הם, אין לך טלפונים, אין לך כלום. ולגיטימי שהאבא בשנץ, ואין טירס, אבל הילד מחר להם פה, יש פה הונאה, הוא הבטיח טירס, הוא לא. ואז איזה פכסה. אוי, אוף, אתה אופיר, אתה חצוף. עכשיו שים לב, היא כותבת עם סימני קריאה, וסימן שאלה, סימן קריאה. הם צועקים. מרגישים את הצעקות. מה זה פה? האם שכחת? איפה הטירס שהבטחת? לגמרי. ואז לא הבטחתי, אומר אופיר. אני אוהב כך סתם לשיר. ואם גם אין טירס בשיר, שקט עצובים כולם, הרי רצינו טירס חם. שמה. הוא מתעמם. אני חייב להגיד. הוא קצת מתעמם. הוא מתעמם. מה הוא חשב שיקרה? השופשרת מתעממת. אנחנו כמו הילדים, אנחנו הולכנו שולל. בסדר, היא בהתחלה הראתה לנו את הטירס מההתחלה. אין טירס. שיקרת לנו כמו לכולם. וזה מאכזב, אוקיי? והם ילדים רעים. והם ילדים רעים. הם ילדים רעים. הם ילדים אמיתיים. הם ילדים. הוא מתעצבנת. בסדר, כנו מה? היא הלכה איתו עכשיו. הוא צעק טירס חמבים במבב. בוא נסתכל, עכשיו אני רואה את היור. סליחה שאני זה. אני פשוט מבין היא גם אדומה. היא מרימה עליו את הסיר. בונה, היא יכולה להתפוקל אותו בראש עוד שנייה. נכון. ומסכן, ההוא עם תחתוני עם זה, אבל מצד שני, היא ילד, בונה, אתה כאילו מה, מה, אני אעשה קולות של אוטו גלידה ברחוב עם אוטו גלידה, ואז היא ירדפוך את הילדים, ואז אני אגיד להם, לא, אני סתם אוהב נגן שירים של אוטו גלידה, מה? נכון? האיש קרטיב, בים, נכון? מה הוא צועק? אני הולך. אני הולך, ארתי קרטיב, הוא עכשיו יבוא, לא, אני סתם, אני אוהב את השיר הזה, אני אוהב לא תכתוב על הרצבים. כן, יש לו בעיה. יופי. ואז יפה, שחף, החמודה, אומרת, טוב, פותרת את העניינים, נחפש טירס חם במקום אחר, בואו נסתובב, יש לי רעיון, לסבא שלי יש טירס חם המון, סובבת את כולם, אומרת, אז בואו, בואו, בואו, בואו, אני אקח אתכם, לסבא שלי, הוא יכין לנו מלא מלא טירס, ואז הם הולכים לסבא, והוא הכין סירי מלא טירס, הטירס רותח, והם אומרים, טוב, בואו נמתין שהוא יתקרר, בינתיים וואלה, אוהבים אפילו את השיר שהופיר אמצי. ברוך, עכשיו הם מרוצים, יש להם טירס. בדיוק, ויש להם גם שיר חמוד לשיר. כן, עכשיו, אני, אחד החברים, יובל, שכאילו, אמר לי לעשות, בין המאות פניות שקיבלנו לעשות על טירס חם, בסדר? אמר לי פה נקודה ששמתי לב אליה, שהוא אומר, שים לב, אופיר, הוביל את החבר'ה, מה קורה עכשיו? הוא בסוף. נכון. נהיה המקום האחרון. עכשיו, הוא הושפל. הוא בראש הוא הושפל. אם לא היו עכשיו, אומרים, היא לא הייתה מביאת הפתרון עם סבא שלה. היו גומרים אותו. היה פה סוף טוב לספר? אם אין טירס, היה פה סוף טוב? מה אני אגיד לך? לא, לקחת איזה קשב. כן, תשמע. וואו. אני אגיד, תשמע, אופיר זה לא... אבל מי לא מכיר את אופיר? מי לא מכיר אותו? מי לא מכיר. אז על מה תכלס הספר תיר השכן? על פופוליזם קצת ועדריות. על העדריות. כן, אבל פשוט, אתה יודע, אנשים נסחפים אחרי מישהו שהוא קריזמטי, ואומר את הדברים שהם רוצים לשמוע, והם מפרשים אותו לעצמם, והולכים אחריו, עד שהם מבינים שהוא כנראה קצת חרדט אותם. וזה קורה הרבה בחיים. אתה יודע שפעם, זכרת לי בעדריות, זה סיפור יותר נורא מטירס חם, הייתי בבית ספר, בכיתה זיין בערך, גם חטיבת ביניים, בכלל, כיתה זיין, שנה נוראית, באמת, שנה של... לא משנה. יושב על הדשא בהפסקה, ואני מרגיש לרגע את האדמה רועדת. ואני רואה עדר, באמת, תומרי דריות, לא יודע, זה עכשיו זרק אותי לשם, כי זה באמת היה עדר. עדר של גברים, נערים, מתבגרים, רצים עליי, ועושים ערימת ילדים. ואני, אין לך מה לעשות, ואתה נרמס, ויש צחוקים, ואז כאילו אומרים לך, יאללה, תצטרף אלינו. ואתה כאילו כמו זומבי, הופך להיות חלק מהננשחתה, ואתה נהיה אחד מהם. עכשיו, ככה עשינו את זה, והחבורה הלכה וגדלה. ואין לך מקום בכלל פה לחשוב שנייה עליו. עד שהגענו למישהו שאני לא אגיד את השם שלו, שקיבל את זה קצת פחות טוב, הוא ממש התחיל לפרקס. כי כבר המסה של האנשים עלתה. וזה סיפור שנגמר רע. הכל יצא טוב, הוא טפו טפו, ברוך השם, בסדר, לא קרה לו כלום. מקווה שגם היום הוא בסדר. אבל ממש הסתבכנו, וכתבו לנו את הבתיק האישי. זה עדיין בתיק האישי שלכם. אגב, לא התקבלתי לשבק בגלל זה. כתוב לי בתיק האישי. אבל היינו צריכים גם כאילו ממש זה היה קשה, והיינו צריכים, חילקו אותנו זוגות, וכל זוג הלך לכיתה, ואמר מה הוא עשה, ומה השלכות של המעשה. וזה, כן. אבל, ועדיין, אתה יודע, ועדיין אתה מרגיש מגניב, שהיית חלק מחבורה של מופרעים. אבל זה היה ממש עדר, תרתם השמע, אפקט העדר. ממש. תשמע, אני גם רואה את זה, נגיד על הילדים שלי. הם לפעמים... הם מתנהגים שונה כשהם בסביבת חווי ילדים, וסביבה נגיד בבית, או סביבה גם עם ילדים מסוימים. פשוט זה מדבק אותם האנרגיות של מסביב, והם מושפעים בשנייה, והם יכולים לעשות דברים כל כך מטומטמים, לגמרי. שגם מסוכנים. זאת אומרת, אתה מסתכל ואני אומר, תקשיב, אתה אידיוט כאילו? אתה קולט שזה ייגמר ברע? אם כולם יקפצו מהגג, אתה גם תקפוץ? כן, כן, אני אקפוץ. וזה קטע עד שאתה מגיע לאיזה גיל מסוים, שגם אני לא בטוח שכולם מגיעים לתובנה הזאת לאט לאט אתה מתחיל להבין שאוקיי, כאילו אולי כדאי להגיד לו, ואתה רואה גם את כל המקרים נגיד של חרמות וכאלה. בדיוק. זה אנחנו דיברנו עכשיו על תמטום של בנים. חרמות זה ישר זורק אותך לשם. עכשיו הספר, בגן אין חרמות כל כך. אין חרמות ומרים רות, הגננת הנצחית, לא ראתה את זה. היא תמיד הייתה עם הילדים האלה בגיל הרך, החמודים. אבל ספר כזה, לא סתם היום, לא עובר. ולא סתם היום צריך להדליק נורא להורים שיש פה משהו לא בסדר. אי אפשר להודד את זה. אי אפשר להודד קבוצה של ילדים צועקת על ילד מסוים, גם אם הילד הזה עשה משהו לא בסדר. גם אם תיקח את אופיר, ועכשיו תקביל אותו לאיזה, לא יודע, ילד או ילדה, שכועסים על איזה ילד מסיבה כלשהי, ומפיצים, אתה יודע, איזשהו משהו, וזה הופך להיות מין כדור שלג כזה, שהופך להיות חרם על איזה ילד אחר, וכולם הולכים אחריו, כי הוא אופיר, כי הוא משפיע, וזה מתגלגל מהר מאוד לאיזה חרם גדול על ילד, כי כולם הולכים אחריו. בוא נהיה אמיתיים, זה גם קורה אצל אנשים מבוגרים, וזה קורה אצל כולם בסוף, אנחנו יצור די עד בריא, ואנחנו הרבה פעמים שומעים מה שאנחנו רוצים לש אגב, למה יש כאילו חרמות? למה הרבה פעמים זה מטבע האדם שיש קבוצה שהיא פתאום מסמן את מישהו או משהו את החלש? כי אתה רוצה להרגיש חלק מזה. אתה רוצה להרגיש חלק מזה. עכשיו, גם השותפות השקטה, אם אתה נשאר שם ו... אני תמיד הייתי מהאלה, כן? אף פעם לא עשו עליי חרם, אבל תמיד איכשהו אני הייתי בצד שהוא לא פעיל, לא יזמתי את זה, אבל איפשהו גם אם אתה לא עושה כלום ואתה סותם את הפה ואתה שם... אתה בחלק מזה, נכון. בדיוק, אתה לוקח חלק מזה. עכשיו, אתה לא רוצה להיות הקורבן הבא הזה ששמנו אותו ולהתקומע מול זה. זה מאוד מאוד קשה. וצריך באמת להוקיע את זה, ואיך אתה מוקיע את זה? אתה לא מספר את הסיפור הזה לילדים שלך מגיל כזה, זה לא סב� תודה רבה ליגיל לילדים, אתה פכסה, אתה מגעיל על זה שכאילו... אבל דווקא אני חושב שהרגע הזה שהם באים אליו ובאים אליו בטענות, הוא אנושי. לגמרי. ובגלל זה זה מאוד יפה. כי ככה ילדים מדברים. זה ממש כאילו כמו... בגלל זה ילדים אוהבים את זה. זה ממש כתוב טוב לילדים. אני באותו רגע גם כועס על אופיר. אני ממש אדמת, אני כועס על אופיר. הוא יצא קקה. תבין, כאילו דיברנו פרק שעבר על הרייש אהבתות. בסדר, על כמה הורים לא רוצים להקריא, בגלל שהיא אומרת לו, אל תבכה ותהיה כמו טיפש, נכון? זה מבחינתי יותר גרוע. זה מבחינתי יותר גרוע. אתה מעודד משהו הרבה יותר מסוכן. כי הילדים האלה שאמרו לו, אתה פיכסה, אתה זה... הם לא למדו את הלקח שלהם. הם חייתם, היי, הנה, סבא של שחף, יאללה חברים, בואו. ההוא אחרון בתור, מסכן. באמת, כאילו, אם זה לא היה ספר ילדים, הוא היה בוכה. הוא היה בוכה. הוא לא היה מתאושף מזה. הוא עבר תקיפה, סוג של. ירימה עליו סיר, הילדה הזאת. אוקיי? כן, מה שכן, מבחינתו, באמת לא הייתה פה איזה כוונת זדון. נכון. שזה, כאילו, נכון, מהבחינה הזאת לא מגיע לו. כן? כאילו, לא הייתה פה כוונת זדון. עכשיו, מרים רוט, כתבה, כנראה היא שמע הייתה בו כאילו מטורפת כן כולם אוהבים אותה ובאמת היא סופרת מאדימה באמת נכס צון ברזי לגמרי אבל היא כתבה כנראה היא כאילו שאלו אותה קצת על זה או משהו יש משפט שהיא אומרת שהמשפט המאוד משמעותי מבחינתה בספר זה שהוא עונה להם אני אוהב סתם כך לשיר גם אם אין טירס בסיר כי אומרת השיר בעצם מראה שהרוח מעל החומר מבחינתה אוקיי שכאילו עם כל הכבוד לטירס השיר שלו הוא מער והמילים שלו פיר מפייס ומביאות לגמר המריבה. הם לא. הם לא. מרים. כן. מרים. כאילו, בואי. היית חרטתי את המחורתת. מרים, המריבה נפטרת כי סבא של שחף, במקרה, יש לו איזה שמונה קילו טירס בבית. שחף יצא ממש בסדר, אבל. נכון. היא יצאה בסדר. היא קטנה את הבעייה והיא עשית את האש ממנו. אם אנחנו בבננת אחר, שחף היא הנכדה של מרים. נכון. שחף היא הנכדה של מרים. נפוטיזם. נפוטיזם. פתאום סדרה אותה בתור ילדה עם האור. תודה רבה הבעלה של מרים רות שהוא באמת מאוד אהב לבשל בכללי ניגשני הבא העניינים של הזה אז מרים כתבה את זה בשנת 78 בתור הגננת הנצחית של הקיבוץ והיא אומרת שהיא סוג של גנבה את זה מאחד הילדים שהיא הייתה כל הזמן לוקחת אותם לטיולים בשדות וילדות מאושרת של קיבוץ והם הלכו פעם אחת לקטוף טירסים ובדרך הזרה כל הזמן הם הלכו לבשל אותם בגן וילד אחד המציא שירבים והיא נדלקה, והיא לקחה לו את זה. והיא קראה לאורה אייל, אמרה לה, תקשיבי, כתבתי סיפור, עשתה את זה באיזה נסיעה לירושלים, נכון? אמרה לאורה אייל, אורה אייל אמרה לה, מה, בחירת, מירי. איך אני אהר עכשיו? הם מרים כולם אותו דבר. אז היא אמרה לה, תבוא אליי לקיבוץ ותראי, לכל אחד יש מאפיין, והיא באמת, אורה אייל, בגאונותה, היא ראה אותם, וכל אחד תפסע את המאפיין, איזה משהו. לא, אני רציתי להגיד שנייה משהו לפני, וזה משהו יפה, שעשיתי, הסתכלתי הספר יצא ב-78, והדמות שם, כמו שאמרת, של הסבא, זה פסח עברי, שזה היה בעלה, והוא נפטר ב-78. וואלה. כן. עכשיו, הלכתי וחקרתי עוד קצת. הספר יצא ביוני 78, והוא נפטר בספטמבר 78. וואו, וממה הוא נפטר? לא הצלחתי למצוא, אבל מצאתי את המודעות אבל שפרסמו בעיתונים עליו. הוא שם ממש על העמודים הראשיים, גם של עיתון דבר וגם של עיתון משמר, אני חושב. הוא היה דמות די רצינית. אני חושב שיש פה איזשהו סוג של קצת מתנת פרידה כזאת, גם אם ביודין וגם לא ביודין, זה שהיא הסתמה אותו כדמות בספר ממש כמה חודשים לפני שהוא נפטר. זה יפה. יפה, יפה מאוד. והוא אח לסבא. אח לסבא. הייתי רוצה שיהיה סבא שלי. ממש. לא שואל שאלות, יש קח תירס וכיף. כן. שמה, תירס חם זה כאילו באמת, מי לא אוהב? אני חייב להודות, אני לא כזה מטורף על תירס. לא, לא מטורף, אבל ריחתי על תירס בבית וזה... אבל המחשבה שאחרי זה זה נתקל לך בשיניים, קשה לי. כן, אני חייב לבוא קומפלט עם קיסם. ההתמודדות ממש. כאילו אני אחרי זה, אני חודשים מסתובבים שיניים של תירס בפה. זה לא יוצא, זה לא רע. אגב, הייתי עם ה... אני מדבר הרבה על כתיפים. הייתי עם משוחש לי בכתיף תירס. היית פעם? לא? כן, יש אחד באזור עמק חפר, ומה שמטורף שלא ידעתי, אתה יכול לאכול את הטירסים ישר ככה. אתה צריך לבשל אותם? כלום. אכילה חופשית בשטח, גם שם, טירסים לבנים, טעים, מה זה גם? זה גם, אגב, במסגרת ההונאות, אנחנו בברק ההונאות. לא צריך לבשל טירס, לא צריך, נוביס, באמת. וכל הסוגים, לא רק הלבן. קודם כל, יש שני דברים שהסיפור הזה של תירה שחה מזכיר לי. אחד הוא סיפור שלי. אני לא הייתי ילד, אתה יודע, מנהיג יותר מדי גדול. הייתי בחבר'ה, הייתי סבבה. כמוני, מה נגררים. כן. נגרר שקט. אבל יום אחד, היינו ביום הולדת של אחת הילדות מהכיתה, היינו בכיתה ד' איי כזה, אתה יודע, הילדים. ביום הולדת של אחת הילדות בבורגרנץ. פעם הייתם עושים יום הולדת בבורגרנץ. לא רק פעם, אני הייתי בסיבת הפתעה שלך בבורגרנץ. מור, אשתי הסטליום, הולדת עד היום זוכר לה את זה, אין מתנה יפה מזה. אח לאישה, אח לאישה. לגמרי. סליחה, סליחה, קטעתי אותך, אתה קורס, הסיפור קורס, יאללה, אתה ממשיך לסיור. בקיצור, היינו בבורגראנץ' והיה לי שיניים שהתנדדו, והיה ילד אחד שהיינו כזה, היינו ביפס, וקרה שם, זה מה שאני לא זוכר בדיוק מה קרה, אבל הוא הוריד לי סתירה. וואו. כן. מהסתירה נפלה לי השן, וירד מלא דם. וואו. אני כנראה, שנסיתי דרמה רצינית, ואמרתי שהמסיבה נגמרה, ועד שהילד הזה לא הולך הביתה, אין יום הולדת. די! לקחתי את כל הילדים, ורוציתי אותם החוצה. סגרתי את היום הולדת. אתה לא רוצה? באמת? והילדים הלכו אחריי. עכשיו בדיעבד, אני אומר, סכנה הילד. ומה הוא עשה כל הזמן הזה? הוא היה שם. איך הוא הגיב? הוא אמר סליחה? אני לא זוכר. הוא נבעל? אני לא זוכר. יש כנראה נבעל. אני לא יודע. וואו. ולא מעורב מבוגר בכל הסיפור הזה? לא, אני לא זוכר בדיוק מה היה. אני פ וכאילו, הוא ממש... אמרתי ש... בוא נה, אתה מנהיג? מה זה זה? גם מנהיג מבי, מהשפטות הוא צמח. כן, ממש. כזבלן, מה זה? הגעת משום... מדהים. כן. וואי, אנחנו שמעים את הסיפור הזה הרבה. זה סיפור מכונן, זה לא סתם זה כאילו... ואז יום למחרת אתה מנהיג בכיתה? היה דרמה, לא, התקשור להורים שלי, היה בלאגן. אבל כאילו, התשכת עם המנהיגות? אני חושב שנלחצתי. פתאום כאילו עומדים מאחוריך. מה זה הכוח הזה? מה זה הכוח הזה? אני לא יודע, אני לא יודע. וואו. וואו, איזה יופי, שמע, לקחת את האקט הזה של סתירה לפנים, שזה משפיל, ועוד במקום חברתי. וואו, מה זה מינוף? בואנה, יפה מאוד. זה יפה, יפה, סיפור יפה. אבל מי אתה בסיפור? אתה אופיר או שחף? אני חושב שאני קצת... אני חושב שאני לא יודע. אתה שחף. אני שחף קצת, כן, כי אני מנפתי. כן, שחף, אתה הבאת את הפתרון, כן. נכון. יפה. והדבר השני, שזה קצת מזכיר לי, את הסיפור של משה. אוקיי. אופיר ומשה הם קצת דומים. אוקיי. משה בסוף, אתה יודע, הוא לוקח את כל עם ישראל, 40 שנה במדבר אחריו. והוא לא יודע באמת לאן הוא הולך. אין לו איזה, זה לא שהוא, אתה יודע, הוא גם לא מנהיג בדם שלו, המנהיג הקלאסי. והם הולכים הולכים. הוא גם גם אפילו, הוא לא יודע לדבר. כן, הוא וארון. ואז יום אחד, הם מתהפכים עליו. הם מתמחים אליו הרבה פעמים. כן, אבל יש... הם אומרים לו, מה עם האוכל? מה עם השתייה? כן. בכלל, תלונות להנהגה זה משהו מאוד מאוד ישראלי, יהודי. באמת, החל מימי משה רבנו עד היום. כאילו, אתה רואה, תמיד זה ככה. תמיד אומרים, למה אתם תמיד אומרים דברים רעים על הקואליציה? כי זה התפקיד, כאילו, זה הקואליציה, זה מה שאנחנו עושים כישראלים. אנחנו מעולים להתלונן. בדיוק. האם אתה חושב שיהיה טוב יותר? לא. אבל בכל מקרה, אתה תתלונן. זה העניין. אפרופו פוליטיקה, הספר הזה יצא ב-78. בדיוק, שנה אחרי המהפך. הם גמורים בקיבוץ. הם גמורים, צריך להגיד, כאילו, הקיבוץ, הקיבוץ, גדלה בשומר הצעיר, נכון, היא גדלה על השומר הצעיר, אבל לגיוני, זה קיבוץ, ניקי, מה כאילו, הם לא הצביעו ליקוד, והם מסתכלים על ההמון הזה, מבחינתם, הספסוף שהלך אחרי בגין, ההמון המזרחי, והם מסתכלים ואומרים, תקשיבו, אתם חיים בסרט, הוא לא מייצג אתכם ולא כלום. ובגין היה רטוריקן גדול, ויש גם יגידו פופוליסט, לא קטן, שידע לשלהב תעמון, ותודה, מה עלה בסוף בהמשך, אני לא יודע, כאילו, לאן לפרש את זה. עכשיו, תראה, זה מאוד כאילו קיבוצניקי בכלל, כאילו אם יש לך את המדינה, ואת ההגמוניה השכנזית, המפייניקית, אוקיי, יש לך גם את הקיבוץ בנוסף לכל הדבר הזה, ו... כמה קבוצה בקיבוץ זה הדבר, זה חלק מהרעיון הקיבוצי, שהוא די נכשל. אני לא כזה כאילו יודע לפרט על זה, אבל אני גרתי בקיבוץ פעם. אני לא אגיד איזה קיבוץ. כן, אבל זו הדירה הראשונה שלי מחוץ לבית. ממש, יש גם זיכרונות יפים משם. אני אהבתי את הדירה שלכם אז. כן, אחלה דירה, אבל... לא היה לי תחושה טובה בקיבוץ. אני עד היום, ושוב, ברור לי שיש קיבוצים, וברור לי שאם הייתי בן קיבוץ, זה היה אחרת. בתור מי שהוא חיצוני, לא חבר קיבוץ, הייתה תחושה כל הזמן שמסתכלים עליך, ובאמת, כאילו, אתה שנייה חונה עם הרכב, ומישהי מסתכלת, ומדבקים לך מדבקות אם תחונה במקום הלא נכון, מדבקות האלה שאתה לא יכול להוריד, וכאילו, כל הזמן מסתכלים, ואחד מרגעי השיא, שאני עד היום, אני עד היום כאילו באמת כואב לי מהזיכרון הזה, נפתחה הבריכה בקיבוץ אחרי שנים שהיא הייתה סגורה, וכולם יכלו ליום הזה שהיא תיפתח, והיא נפתחה, וזה היה, ובאמת הייתי כבר שם איזה שלוש שנים, בסדר? את זוכרת את הסיפור הזה? כן, אה... איתם עצמנו, אנחנו גרים פה, כאילו. אה, אבל אתם לא חברי קיבוץ, נכון? אז אני מצטערת, אין לכם ביטוח, אתם לא יכולים להיות פה עם חיית ביטוח. עכשיו אתם יכולים להישאר כאן, אתם עורכים שלי, בסדר? אבל לאבא תדעו שאתם לא... פשוט, כאילו, הרגשתי כל כך מושפל, כל כך לא חלק מקבוצה. כי אתה סוגבט. כן, וכאילו, ומראה לך, עכשיו, לא תגיד, היה שם מפוצץ, היה... יושבים על דשא. לקחתי את הדברים והלכתי. והרגשתי באמת ואז גם דיברנו עם האחראית דירות שלנו שם וזה והיא גם הזדעזעה ואמרה שכן יש להם מלא ריבים אגב יש לקיבוצניקים מלא ריבים ואספות והם כל הזמן מסתכלים שם אוקיי אני לא יודע את כל הקיבוצים די אני לא רוצה להסתבך עם כולם הסתבכתי עם מי ששונא את האריה שהמתות הסתבכתי עם מי שאוהב את הארנב עכשיו אני אסתבך עם הקיבוצניקים יש טובים סבבה אבל היה יש משהו בצורה הזאת שהיא לא סתם נכשלה. הקולקטיב הזה, שאתה לא באמת חלק, כאילו תחושה שאתה חלק מקבוצה. ואם אתה סוטה ממנו, אתה צריך אותה. או שאם אתה סוטה או שאם אין טירס. או שאם אין טירס, שאין טירס, יפויה, יפכסה, יבנזו. סליחה. היי, אנחנו לא מקללים. אתה מבין אבל כאילו קבוצות, קבוצות זה, כל עוד יש שפע ויש דברים, הכל טוב. ברגע שמתחיל להתערר דברים, כל אחר הצף. ולאבדיל, היום אני גר במושב, וכאילו באמת, בפעם הראשונה שהייתי בבריכה, כולם הסתכלו עליי, בקטע של לעזור לי. באמת, לא צוחק, כאילו, אתה יודע, אני אגיד, מושב גאולים, מושב של תימנים, של תימנים, ובאים ישב הורים, יש לך שם שמשייה אחי, אתה רוצה איזה, יש לך שם איזה, כן, חצי תימניה, אתה רואה, לא, אבל כאילו, אתה רואה את ההבדל, אתה רואה את ההבדל, שכאילו, באמת, אנשים מסבירי פנים ורוצים לעזור, וישר מקבלים אותך, ואתה כאילו, בגללך להגיד, לא, אני רק, אני סוחר פה, אני לא באמת, אבל, והנה, וזה לא משנה, זה עניין פשוט של תחושה. אבל זה כן, זה קיים, ובגלל זה גם זה צורת התיישבות, שלא הוכיחת עצמה בטווח הרחוק. בכללי כל הקומוניזם, סוציאליזם, סוציאליזם אולי סבבה, עוד יש לו מקום בעולם ואני בעד והכל טוב ויפה, קומוניזם, כן, פחות, פחות עובד, בטח שיש לך עוד מעמדות ועוד ציבורים שמתחילים לעלות. אני רק רוצה לשאול שאלה. תראה, מרים רות כבר לא כאן, לא נוכל לשאול אותה, אבל מה המעניינתי, מה היית חושבת בתור תיבוצניקית ובתור ספר שהוא שייך לספריית פועלים, על המשפט הבא, Printed in China, 2017. כן, וואי, גם שלי Printed in China, מה זה חשבתי על זה? זה נורא. אז לי יש 17, יש לי הוצאה ממש נדירה. איך? אבל כן, כאילו, what the fuck? כן, כן, כן, ממש. זה קריסה של כל הרעיון. אולי הציוני, אבל בטוח הקיבוצי. זה ממש עצוב. ואין מצב שהיא הייתה מסכימה לזה. אז בוא נדבר שנייה על מרים באמת. היא גדלה, אמרנו, בקיבוץ, הגננת הנצחית. אומרים שהיא הייתה סטורי טלרית מדהימה. הייתה יודעת לספר סיפורים מדהים ולתפוס את הילדים. והיא לא נולדה בארץ. היא לא נולדה בארץ. והיום זה סלובקיה. וכל המשפחה שלה נספתה באושוויץ. כלומר שהאיבוית שלה, היא כבר היא לא נולדה לתוך עברית. היא צריכה עברית עם השנים, ולמדה גם שם באוניברסיטה, ולמדה גם אחרי זה בארץ באוניברסיטה, ונסה לחול לארצות הברית לעשות תואר שני בחינוך. היא הייתה משכילה בטירוף. והעברית שלה, עברית מדהימה. כן. והאם אתה ראית את כתבת אקסנט משנת... 2018. אני מודה שהייתי, אבל זה, זה, זה, בבקשה, ספר לנו את זה. באותה שנה, 40 שנה מלאו לתיר הסכם, שכתבה מרים רות, והנה איפה כל הילדים, איפה כל הגיבורים של תיר הסכם היום. אז כמו שאמרנו, כל הילדים שם מבוססים על ילדים אמיתיים. נכון. והילדים האלה עדיין איתנו. כן, אבל מה שכן מעניין פה לראות, אוקיי? תיאוריה ששמתי לי, אבל קודם כל הלכתי לראות, בוא נראה את הילדה השחורה. את הילדה השחורה כמו שאמרת, היא חצית אמניה, והיא אומרת, עומדת בצמא איך היא אמרה את זה? היעור דומה לך? שאלו אותו, דומה מאוד לך שנראיתי כילדה. אני חצית אמניה, וכשהייתי ילדה, הייתי כהה. לכן, אור, היה על צעירה אותי שחורה. ובאמת, אספו לי הרבה פעמים את השיער לקוקיות. אוקיי, בסדר. יפה. והוא באמת מנגן על מוזיקה, מנגן על חצוצה. נכון, מנגן על הבוב, אני חושב. והנכדה גם חמודה. יש לה מלא ילדים, כמובן, כמו כל התינוקות שהיו לאמא לארבעה. לא, היא קלה ממש יפה. אבל איפה? עכשיו, רגע, מה? שנייה נגיד לך אליט, הילדה עם הסיר שכמעט דופקת לו אותו בראש, היא אומרת שהיא הייתה רעשנית, ואור העל באה הסתכלה עליהם, וצעירה לכל אחד מאפיין שאיכשהו קשור אליהם. אז כנראה בגלל שהיא הייתה רעשנית, היא ראה אותה גם עם איזה סיר וקף שהיא דופקת עליו. כן, עכשיו מה היא אומרת, מה הקטע אהוב עלייך בספר? היא אומרת שהוא על השישייה שלנו. היינו יחד מגיל אפס עד סוף יותבט. שישיית תיר הסכם. אתה חושב איזה דיבור להיות חלק מהשישייה הזאת? עכשיו, עם זאת, איפה הכוכב של הספר הייתה? אופיר, מי לא מכיר את אופיר? בניו ג'רזי, אשכרה, ברח, אוקיי? אשכרה. אוקיי? אני לא יודע איפה, היום זה נכון ל-2018. הוא אמר, תעזבו אותי מהשטויות שלכם, קיבוץ, תירס חם, הכל טוב ויפה. מתכחש לעבר שלו גם, כאילו, באמת, כאילו... לדעתי, מהרגע שהוא חטף את הפויה והפיכסה, הוא כבר התחיל לתכנן תעזיבה שלו. בדיוק, שמע, הוא הלך בסוף השערה, היה ראשון, מי לא מכיר, סוף השערה. הוא אמר, סבבה, אני אראה לכם. כן, כן, בואו נאכל את התירס עכשיו, נחכה שיתקר תודה רבה הייתי כאן עפתי. והוא באמת, הוא אוהב טירס עד היום, הוא גם מגדל בגינה שלו, בסדר? היה נחמד להיות מוכר, אבל זה לא משהו שהתגריתי בו כילד, לא שיתפתי את המידע יותר מדי פעמים, זה לא היה קול כמו היום, וששאלים אותו, וישר הוא מחפש, שואל כאילו, אגב, איפה הכסף? גם חם על התמלוגים, קיצור, איפה הקולקטיב הקיבוצי? איפה הזה? קיצור, אופיר, עם כל הכבוד לחבורת שישיית טירס חם, עבר איזה משהו בחייו, וזהו, מה נגיד לך, אבל, שמה, לסיכום, אני לא אוהב את הספר הזה, אני חושב שבוא נגיד ככה, אם נגיד אמרנו באריה שאהבתו, זה בסדר, זה לא בסדר, זה ספר שהוא הרבה יותר בפוטנציאל לסיכון, ילדים בגיל הזה, עדיין לא עושים חרמות, וטוב שכך, זה לגמרי יכול לזרוע את הזרעים הראשונים לזה, כי זה נותן לגיטימציה, ושוב, ומרים רות, כאילו, באמת, מדהימה, וכל מה שהיא כתבת, כאילו, הרבה מאוד ספרים, שבאמת, נכס צון ברזל, אבל כאן, יש איזה משהו, ש... עם כל הכבוד לפזמון הקליד של בימבמבם, תיר הסכם, צריך באמת להיזהר, ו... אתה יודע מה? אם הקריאים, דיברנו על הערנה והקשיב, שצריכים לדבר... לדבר אחרי, נכון. אבל, אם אתה מתייחס לזה כספר, שבא להראות לך סיטואציה, ואחרי זה לפתוח מזה שיחה, אז הספר נפלא. כי הוא נותן לך סיטואציה מהממת לדבר איתה עם הילד שלך ורגע לבחון אותה. לא, אבל אם אתה מדבר עם הילד שלך ואתה שואל רגע, מי פעל בסדר, מי לא פעל בסדר? גם אין פה נכון ולא נכון מוחלט בספר. אופיר לא רימה אותם בכוונה תחילה. אבל אין לה קצירה שנייה להבין מה קרה פה. הם ממשיכים את השארה כאילו כלום. בסדר, אני אומר, הם מכנו טירס ומאושרים על בטן מלאה, ויש לגיטימציה לדבר ככה מחר, לילד שיש שיר עוד שיר, יגיד לו, סטום תפשך. סטום, אל תשיר. יש לך באמת טירס קשר, סטום. לא, אבל, אם אתה יוצא מנקודה של רגע, אל תאמינו לכל מה שאתם שומעים, אל תצאו מנקודת הנחה, שזה ששמעת משפט בסדר. אז בואו נשים תלך, בסדר? בסוף... לא, אבל אם אתה שומע, מישהו אומר, טירס חמבים במ, אז אתה לא צריך לצאת מנקודת הנחה, שהוא, יש לו טירס חם, והוא הולך לתת לך אותו, ולא הולך תחריו, ולא להמשיך. כן. תשאל שאלות. נכון. אבל היא גם עשתה את ההונאה הזאת לנו, מרים. עשתה, עשתה. שהיא דווקא בהתחלתה הזה, כן. תשמע, אמרתי לך, הייתה יש את העולם הגדול, פייר איתי לא הייתה. נכון. עשתה, אבל כתבה ספר, וצליח בטירוף. טוב, יפה, אז בואו עם כל אכילת רס וטירס שלנו, נשמע את הקהל היעד האמיתי, את אריאל, הבת של יובל,

ילדה: 38:08

יאללה. אריאל, מה חשבת על הספר? בימבמבם, תירס חם. אני אהבתי את הדוגמה שלו. את המה? את הדוגמה שלו. את הדוגמה של מי? של הספר. אה, הוא נתן דוגמה? כן. איזה דוגמה? שנרדם האבא. האבא נרדם, נכון. עוד משהו שאת רוצה להגיד? לא. אוקיי, תודה רבה. זה חמודאי?

אמי: 38:35

חמודה, ראית? כשאתה מבין, כאילו... יש פה ילדים שרים, יש פה טירס, דברים שילדים אוהבים, והכי חשוב, אבא ישן. היא יודעת, קודם כל, כל הכבוד יובל. כל הכבוד. זה משהו חשוב. כן. תודה למאזין הנאמן ליובל. שגם ביקש את הספר הזה. אחד מהאנשים שביקשו את הספר. ואגב, הוא גם הוציא אותו מהבית שלו. הוא לא רוצה להקריא אותו יותר. די. כן, כן. הוא לא רוצה להקריא אותו יותר. נכון. עכשיו אמרתי לו, אמרתי לו, תקריא לה שוב שתרענן את הזה. הוא אומר, אין לי אותו. אין לי אותו. אשכרה. כן? אבל כן. יפה. אז תודה רבה לכם להפעם. בפרק הבא, פרק הבא גם ביקשנו לא מעט פניות. אנחנו הולכים לעשות על... פשפש מתלבש. נכון. של אמי, של אמי אחר. אמי. אמי רובינגר. אמי רובינגר. רובינגר? רובינגר. הוא היה ספר מרמדים. אז תקראו, תתכוננו. אחרי זה אתם לא מוכנים לפרקים, וחבל. אתם מפסידים מזה. אם יש לכם מה להגיד על הספר הזה, אז גם על תיר הסכם. תכתבו לנו בקבוצה. תכתבו לנו. אנחנו רוצים לשמוע שאלות, אנחנו רוצים לענות, אנחנו רוצים גם לשמוע את הדעה שלכם על הדברים האלה. אם יש לכם ממלצות לעוד ספרים, תכתבו לנו. תעזינו, תפיצו, דרגו אותנו. אנחנו שומעים את הפניות שלכם. אתם רואים? קשובים. אמרתם תהיר הסכם, תהיר הסכם. מה אתם רוצים? ספקים את הסכורה. לגמרי. פרק וידאו גם. נכון. זה מצולם. הנה. זה מצולם. מה? מתן לבש את החולצה הכי יפה שלו. ממש. ואני רוצה להגיד תודה. לאומרי. המלך שהורך את הדבר הזה, שלוקח את כל הג'ארה הזאת שאנחנו מדברים, והופך אותה אשכרה לפודקאסט. טוב, לדעתנו. אז תודה לאומרי, המלך. ונתראה בפעם הבאה. כן. של אבא סיפור. יאללה ביי.

פתיח: 40:31

אבא סיפור. נסקט על ספרי ילדים, לא לילדים.