אבא סיפור
אבא סיפור
הסכת על ספרי ילדים, לא לילדים.
שני אבות לילדים קטנים, שמוצאים את עצמם מדי לילה מקריאים סיפור לפני השינה, מקיימים בכל פרק שיחה ערה, ביקורתית והומוריסטית על ספר ילדים אחר.
שאלות כמו, האם "טרופותי" הוא למעשה ספר תעמולה טבעוני או סיפור על סכיזופרניה? הן בשגרה שלנו... אמנם אנחנו לא מומחים לספרות ילדים ולא לפסיכולוגיה התפתחותית, אבל קראנו את אותם ספרים עשרות, אם לא מאות פעמים. הקריאה החוזרת עלולה להיות מייגעת, אך היא גם מייצרת נקודות מבט חדשות ומרתקות על ספרים שבמקרים רבים מתגלים כהרבה יותר מ"ספרי ילדים" בלבד.
מי אנחנו?
מתן סיני (35) ועמנואל אמי נחימובסקי (37), חברים, שותפים ליצירה, תסריטאים, במאים ובעיקר אבות.
יצרנו יחד את סדרת הרשת "ערכים מוויקיפדיה מומחזים על ידי גרביים" (כאן), לצד יצירות נוספות במדיום הקולנועי והטלוויזיוני. כיום אנחנו פועלים בתעשייה.
הרעיון להסכת נולד מתוך שיחות אמיתיות (לעיתים סוערות) שהתפתחו בינינו לאורך השנים על ספרי ילדים שונים. מתוך רצון לקחת את השיחות הללו צעד אחד קדימה ולפתוח אותן לדיון רחב יותר, התחלנו להקליט את ההסכת הזה.
מפיק ועורך: עומרי גולדמן.
איור לוגו: אביאל בסיל.
אבא סיפור
פרק 9: הענק הכי גנדרן בעולם
Use Left/Right to seek, Home/End to jump to start or end. Hold shift to jump forward or backward.
הפרק הכי מינימליסטי בעולם - ענק אחד, חליפה אחת, ונדבנות מוגזמת.
אמי ומתן צוללים ל"הענק הכי גנדרן בעולם" (ג'וליה דונלדסון ואקסל שפלר): על הלחן של כל אחד מהם לשירו של הענק, על הפער בין להיות נדיב לפראייר או ההגדרה המקצועית לכך אלטרואיזם פתולוגי,
מהי חשיבות הצדקה ועל האם חיים פשוטים באמת שמחים יותר.
עמית נויפלד נציג תנועת ההאטה, יצטרף לשיחה כדי לספר מדוע החליט להיות מינימליסט, ומדוע קצב החיים המהיר של רובנו פשוט גורם לנו להספיק הרבה פחות.
היי מתן! היי אמי! מה קורה? בסדר גמור. טוב, אז... מה איתך? אני לא שואל אותך אף פעם. נכון, האמת שזה קצת מעליב, אני מחכש לשאל אותי. כן. אז תשמע, האמת היא, לא רע,
מתןלא רע. שמה, אוגוסט. נכון. או שאנחנו רוצים להיות פודקאסט טיימלס,
אמישיכולו להגיד... לא, לא, לא, תשמע, טיימלס זה טיימלס, אבל צריך להגיד את האמת, אנחנו
מתןבאוגוסט וזה נורא. תקשיב, אני תמיד שניתי, כאילו, לא, תמיד כאילו אמרתי, די, די נתלונן על אוגוסט. זה לא כזה נורא. זה האוגוסט הכ שהיה לי
אמיבחיים הזמן לא זז, פשוט הזמן לא זז הם כל הזמן בבית וזה נורא, ברואים את האור בדיוק הייתי פוסט חמוד של אחד מהחברות לחם
מתןאנג'ל, נראה לי זה היה הפרק הזה יעלה כבר בעצם, אנחנו הבשורה של סוף אוגוסט
אמינכון, אז זהו, אז כתבו שם כאילו תחזיקו מעמד, הגיעו לחמים עם תוקף של אחרי הראשון
מתןספטמבר איפה, אני אוהב את התוקף שלו
אמיטוב, הפרק היום, פרק תשע הענק הכי גנדרן בעולם איזה ספר?
מתןרצינו להקליל אחרי מצפטל, להביא משהו שהוא יותר...
אמיאז ניסינו וכנראה שלא הצלחנו, כי זה הולך להיות גם כבד, אבל זה ספר מדהים, שהוא קצת לא מעורך מספיק, אני חושב. בוא נדבר
פתיחעל זה. בוא נדבר. פתיח, ומתחילים.
מתןאהבתי
אמישקיבלת את הפתיח. כן, כמו שהוא. בכניעה. אוקיי. טוב, הענג הכי גנדרן בעולם, ג'וליה דונלסון, אקסל שפלר הצמד,
מתןהעלמותי. הסופרת הראשונה בפודקאסט שלנו שמקבלת פרק שני,
אמיספר שני. נכון, נכון. והרוויחה את זה בכבוד. בכבוד,
מתןלגמרי. אם למישהי מגיע, זאת ג'וליה. וזה גם שוב אקסל שפלר, המאייר, שהוא יצר לתמו סטייל. כן. עכשיו, אקסל, אני אגיד לך מה, אני כאילו אמרתי... בתרוף אותי לא נתנו לו כמעט, כאילו בקושי דיברנו עליו. נכון. ואמרתי, אולי פה זה התיקון. אבל גם, לא הצלחתי, טבעתי בדברים אחרים בתחקיר, אקסל יחכה. כן,
אמיתשמע, הוא מאייר מגניב מאוד, וזה מחזיק, וזה לא, באמת, זה כאילו חלק מהקסם, אבל בסוף הסיפור
מתןעומד בפני עצמו. ממש, אבל אתה אומר, חלק מהקסם זה כאילו, זה נהיה הדבר, זה כאילו, אתה רואה, אתה רואה את האיורים האלה, אתה אומר, זה ספר של ג'וליה, זה ספר טוב, גם כל הספרים שלה הם טובים, אין מה לעשות. אני יכול להגיד לך שיש לי ספר של אקסל שפלר,
אמישהוא יר על ידו, וזה שלו.
מתןאגב, פיפ
אמיופוזי, אתה מכיר את פיפ ופוזי? כן, כן. זה שלו? זה הוא, נכון. וגם, רואים? ממש זה אותו סגנון יהיו. אז איך קוראים לספר הזה? לא, זה ספר כאילו פשוט כזה חיות, אתה פותח חלונות וזה, הוא פשוט ספר
מתןיהיוים, אין עלילה. פיפ ופוזי, אז יש עלילה, וגם אפילו קיבלנו קצת, היה קולות לכמה... שנדבר על זה. כן, יש כל מיני סדרה טובה, וזה מאוד מדבר אל הילדים מאוד. מאוד. טוב,
אמיטוב, טוב, הענק הכי גנדרן בעולם. 2002,
מתןהוא יוצא. 2002,
אמיאיפה שזכרת השנה. שלוש שנים אחרי טרופוטי.
מתןגם תרגום של... רימונה דינור. רימונה דינור, שיש לי הפתעה קטנה בשבילך. נו? עוד מעט, עוד מעט אני אתן לך את ההפתעה מרימונה. די? יש לי הפתעה מרימונה. וואו. לא כזאת מרגשת. אוקיי. זה כאילו תוריד את ה... די, תוריד את הטונים שלה, די. אבל יש לנו תכף, זה פרק אימור אורח, אנחנו הבאנו אורח עמית נויפלד. עמית נויפלד. יהיה פה בקרוב, תכף נגיד למה, לא סתם. מי שמכיר מכיר, מי שלא מכיר צריך להכיר. אוקיי, אז בואו נתחיל. תקציר מהיר למי שלא מכיר.
אמיאוקיי, אז אנחנו מדברים על ענק, על עוג, שהוא ענק חמוד, שגר בעיר כזאת עם חיות שהן מסתובבות שם, ועוד כמה ענקים. הוא לבוש בקוטונת כזאת, ויום אחד הוא מחליט... שהוא לא רוצה להיות מוזנח יותר, והוא רוצה להיות, ששימו לב אליו, שהוא יהיה יפה ומגונדר. הוא קונה בגדים. זה המון בד. המון, המון
מתןבד. נחלת בנימין,
אמיהולך לנחלת בנימין, כן. ותופרים לו, קונה ממש חליפה כזאת יפה, והכל מגניב, והוא הולך ושער ברחוב, שהוא הענק הכי גנדרן בעולם. שער, מה זה שער? אין, אין. יש חלחן? יש חלחן? בטח, בטח. גם לי. אוקיי, נגיע לזה. תכף נגיע, כן. ואז הוא פוגש כל מיני חיות בדרך, שבמצבי קיצון כאלה, מסכנים אחד נקרא לו המפרס לסירה, אחד לא, יש להם מחברים שנשרף להם הבית, ולכל אחד מהם הוא נותן פריט לבוש אחר מהזה, והוא משכנע את עצמו שהוא לא צריך אותו, כי הוא רוצה
מתןלעזור להם. בלב אחי לחצה לי, בלב אחי קטנה עליי,
אמיהיא לא מתאימה לי וכאלה, ובסוף הוא מוצא את עצמו עם מכנסיים נופלים, עם תחתונים בחוץ, קצת בבעיה, הוא עצוב, הוא מבין שהוא איבד הכל, ואז הוא חוזר ובסוף מוצא את הקוטונת שלו שוב, בכניסה לחנות, לובש אותה, מבסוט ואז גם כל החיות פוגשות אותו ומכינות לו מכתב יפה עם קטר ואומרו לו שהוא מלך ומדהים
מתןיש סיפוק בסוף יש קטרזיס כן יפה עשית
אמיאת זה יפה תודה אתה משתפר בזה גם אני לומד לבחור את הנקודות החשובות
מתןאז בוא נפתח את הספר בסדר הענק הכי גנדרן בעולם עוג היה ענק ענק זרוק ומוזנח הוא תמיד לבש את אותו זוג סנדלים חומי נמאס לי להיות הענק הכי מוזנח בעולם הוא אמר בקול עצוב
אמיכן, בפסקת פתיחה אנחנו מבינים קודם כל שיש פה את עוג שהוא עצוב ואנחנו מבינים שהוא כל החיים שלו מסתובב רואים אותו גם כמו איזה נזיר כזה עם קוטונת מוזנחת וסנדלים
מתןעכשיו אנחנו תמיד כאילו דיברנו על זה כבר המון כן, על העניין של האיורים כמה אנחנו ישר הולכים לטקס אתה רוצה לסיים את הספר ויש לך בסימן. והילד, הדבר הראשון שהם רואים פה, זה מישהו שהם מסתכלים אוטומטית על הפנים הגדולות, והם רואים את העצב שהוא מאוד מדבר אליהם, והם רואים לבוש, זה כאילו, אתה יודע, כמו שאתה תראה בן אדם ברחוב, אתה היית רואה כזה בן אדם ברחוב, היית אומר,
אמיתרחק ממני קודם כל. גם שימו לב איך מסתכלים עליו. הדמויות פה מסתכלות עליו קצת חלקן ברחמים, הילדים מסתכלים עליו
מתןבמבט כזה. תראה, האישה למטה עם המטטאי, ממש גם אפילו כועסת עליו. נכון. רגע, טיטי, ט ויש, ואתה מבין שיש פה ענקים ברקע, זאת אומרת, הוא לא הענק היחיד. אתה מבין שהוא חריג בנוף בגלל המראה החיצוני שלו. נכון, לא בגלל שהוא ענק. וסנדלים, אגב, מזעזעות, כולל זיפים ברגליים. ממש. זה, כאילו, אם הדבר הראשון שהייתי אומר לו, הייתי אומר, תחניף סנדלים, אחי.
אמיבא לי לגלח אותו. כן.
מתןפשוט, וואו. אבל הוא, בקיצור, הוא לא בטוב. כן. הוא לא בטוב, והוא הולך. לא ברור גם, אמרת מקודם, הוא החליט לקנות. זה יותר נקרא בדרכו, בעמוד הבא. יום
אמיאחד, ביור הקודם, בצד שמאל למטה, מה כתוב? ספרים. לא, למטה חדש מידות ענק.
מתןיפה. לא, יש פה בכלל איורים באמת מקסימים, ויש פה המון המון המון דברים קטנים שאתה שם לב אליהם, והילדים שם לב אליהם, שתכף נתמקד בעוד כמה, שאתה מבין גם שזה עולם שהוא... עולם שלם. גם עולם מופלא. יש פה חיות מדברות, ויש פה ענקים, ויש פה
אמיסיפורים מהאגדות. יש פה ארנב קבצן, שמת לב?
מתןאיפה?
אמיליד החדש מידות ענק. נכון, וואו. יש
מתןארנב קבצן. יש פה ערנב קבצן עם כובע. וואי, אתה מבין? ולא, הוא לא נתן כלום. כלום. אתה מבין? רק לבכיינים האלה, שתכף הוא יראה אותם שנרחיב עליהם.
אמיוהחתול במגפיים פה, לא יודע אם שמת לב. נכון,
מתןכן. והוא דאג מהמזרקה.
אמיממש יפה, ממש. ואז אנחנו עוברים לעמוד הבא. יום אחד הבחין עוג בחנות חדשה. חנות מלאה בגדים אופנתיים. אז הוא קנה לו. תראה
מתןאת השניים בחנות.
אמיתראה, קודם כל איזה חלקלק. אני מדמיין אותו. חליפה, חבר'ה.
מתןאדוני, אתה רוצה דברים חדשים. עכשיו בואו, עשיתם חנות לענקים, המינימום זה הנגשה, תנגישו. כאילו בקושי מכניס את האף שלו. סבבה, אבל...
אמיומוכרים לו מכנסיים חגיגיים, חולצה מהודרת, עניבת פסים צבעונית, חגורה אופנתית, נעליים שחורות מבריקות, וגרביים מעניינים בדוגמת מאויינים. כן. ואז מה הוא אומר? עכשיו אני הענק הכי גנדרן בעולם.
מתןהתפאר עוג. נכון. תגיד, מה אתה אומר לגבי
אמיחוויית הקריאה באמת של הספר הזה? אה... תראה, היא חוויה לא רעה בכלל, אבל היא טיפה מייגעת. נכון. יש פה אלמד מייגע. אז
מתןזהו, יש פה, מסכים, חוויה מייגעת, למה נזכרתי בזה גם פה? כי זה עמוד מייגע. כן. אתה עובר על כל הרשימת עניין. נכון. והגרביים המעניינים בדוגמת מאויינים, תודה רבה על המשחק מילים, אבל יש פה שני דברים, שעושים חסד עם הקריאה, ועושים אותה לחוויה הכיפית יותר, שאני אומר, אזור השבע וחצי כזה, שזה השיר. כן. קודם כל, למרות שהוא חופר, והוא חוזר על עצמו, הלחן שהמצאתי, עושה אותו כיפי, שתכף אני אתרום אותו, והסוף, הסוף באמת, כמה שכל פעם מחדש, אתה יודע שהוא הולך להגיע, הסוף, הוא מרגש. יש פה משהו מרגש, שלרגע אתה כזה. לא, יש פה סגירת מעגל יפה, אין מה להגיד. אבל בקיצור, קנה, השאיר את הקוטונת שלו, נכון, משאיר את זה שם, עכשיו זה גם, זה אקט כאילו, אתה יודע, הרבה פעמים, אתה קונה בגדים, נדירות הפעמים, שאתה אומר, עכשיו אני לובש את זה. נכון. אבל בגלל
אמיזה... אבל קרה פה משהו משמעותי. צריך להסתכל רגע על עוג מה הוא עבר באותו רגע. אוקיי, הוא כל החיים שלו לבש את הקוטונת הזאת, והוא ברגע מחליט, הוא רואה את הדבר הזה והוא אומר, נמאס לי להיות מוזנח, אני הופך להיות... ותראה איך הוא נראה. מה זה, המהפך עם אור נדץ? לגמרי, לגמרי. תראה אותו. אבל, שים לב, בפעם הראשונה שאנחנו רואים אותו אחרי שהוא לובש את זה, הוא כבר לא מחייך.
מתןנכון, אבל גם לפני
אמילא
מתןחייך. הוא חייך. תסתכל איך הוא מסתכל בתוך החנות. הוא חייך שהוא הסתכל בחנות, אבל לפני אנחנו
אמילא רואים אותו שמח. הוא אושר והכל. אגב, תראה,
מתןהמוכר מציץ עליו מהחלון, והוא גם כאילו מודאג מהבן אדם. אני חושב שאוג לא מאה.
אמילא, נכון. כאילו, דואגים לו.
מתןהוא במשבר
אמיכלשהו בחיים שלו. לדעתי, הוא גם נראה, ותסתכל, לדעתי הוא בקצת משבר גיל 40. יש לו איזה משבר 40 כזה?
מתןיש
אמימצב. הוא עובר תהליך, נמאס לו להיות משהו, הוא אומר, אני הולך להיות כאילו מפלצת, ואנחנו עוברים איתו, את המסע הזה. ואז הוא פוגש
מתןבג'ירפה. הצוואר שלי, אמר הג'ירפה, הוא כל כך ארוך וכל כך חשוף. הלוואי שהיה לי צעיף ארוך
אמיוחם. אז יש פה משהו קצת איזה. קודם כל, למה היא נופלת עליו דווקא?
מתןכן.
אמימה הקטע? כן. הוא כנראה מסוג אנשים, ואני מכיר את זה, אני גם קצת כזה, שאנשים מרגישים בנוח ליפול עליהם. לגמרי. אז אני חושב שזה קצת זה, וגם היא טיפה, כאילו, היא רומזת לו על העניבה. כאילו, אני מנסה להבין, היא היא אומרת את זה, סתם זורקת לאוויר, או שהיא רוצה ממנו את העניבה, והיא קצת מנצלת אותו.
מתןכן, זה קצת כאילו...
אמיהלוואי, והיה לי משהו חם לחמם את הצבא
מתןשלי. זה הקטע, עכשיו סתכל, לפני זה הוא הולך ברחוב, אף אחד לא דיבר אליו. נכון. כי הוא נראה כמו אומלס שהוא בעצמו פונה אליך. בדיוק, פתאום יש לו. פתאום הוא יוצא מהחנות, נראה ככה, והם מתחילים להידבק אליו כמו זבוב לחרה, כל החיות האלה, וזה כאילו פתאום נהיה גם רחוב תהרותי נוראי, כמו איזה דלי כזה, תראה איך הוא מבסוט, תראה איך הוא מבסוט, והוא הולך כאילו מרושר פתאום, והוא אומר, אני באי, עכשיו זה אתה
אמיצריך לשיר. נו יאללה, תעשה את הנתן שלך. ואי עכשיו צעיף לג'ירף, אך הביטו עליי, הביטו כולם, אני הוא הענק הכי גנדרן בעולם.
מתןיפה, אז בוא נעשה עוד אחד קדימה. הוא עוזר לתיש, התיש אומר לו, אפלי המפרס לסירה, גם תיש מעצבן, כאילו... הם כולם נופלים עליו, מה הקטע? נכון, אבל רגע, אבל אפשר לדרג את המידות של המצוקה שלהם. נכון, הג'ירף
אמיכאילו
מתןקצת אקזימה. הג'ירף, מה זה קצת אקזימה? בכיית, כאילו... תסתדרי, לכי לאורתופד, שידאג לך, יש לך כנראה בעיה במפרקים, אני לא יודע, אבל כאילו, והאז, אתה כבר באה בשעה, זה לא שאתה, אם אתה בלב ים בלי מפרס, אני יכול להבין, אתה באה בשעה, בחיית, יש לך סירה, זה לא אין של חיים ומוות, לעומת זאת, עם ההכברה, שנשרף לבית כליל, זה בוא נפתח להד סטארט, בוא נעשה לה גיוס
אמיהמוני, אבל אני חייב להגיד, המעבר שם, מבית רגיל, בנוי, לבית, לחתיכת
מתןמגף וסייע זה מפונים מהצפון שעברו למלון אבל זה לא מלון זה מגף זה דרדרות מטורפת בקיצור הוא עוזר לזה אז בוא תקשיב אבל הלחן שלי אחרי נגיד האם האחברה בסדר אני ואי עכשיו צעיף לג'ירף החולצה הצחורה מפרס לסירה בנה על גרים שמונה אחברים אך הביטו עליי הביטו כולם אני הוא הענק החירה היא גנדרן בעולם. וואו. יפה. היא תמיד, החביתו
אמיעליי. היא תמיד תמיד מתחבר לתזמון בסוף. אני אגיד לך למה אני מתחבר לזה, כי תסתכל על העזותי שמקשיבה לו, זה בדיוק זה. תודה. יש פה מישהי שפשוט עותמת, היא והאבא, היא והילד, עותמים את האוזניים, סובלים, כן? זה עובד, זה יותר מתאים.
מתןתמיד פה, הבת שלי עוצרת, תמיד היא אומרת, למה הם עושים ככה עם האוזניים? היא תמיד שואלת אותי על זה. אז גם מהשירה עולה היא באמת, אבל גם מהעובדה שתראה, הוא קופץ. כפי ניצות שלו זה רעידת אדמה. נכון. זה רעידת אדמה. עכשיו, לאט לאט פה, תשימו לב, פה הוא כבר חזר להיות 100% מרופט בשלב הזה, וככה גם הסובלנות של הסביבה אליו נראה לי. ככל שהוא יותר מפגע תברועתי, סביבתי.
אמינכון. נהיה לו מין קליימקס, הוא כאילו נהיה יותר ויותר ויותר שמח, ואני מבסוט, אני איזה, יש לי מלא שירים, עד שבסוף הוא... זה מעניין שאתה אומר את זה, באמת, שככל שהוא משיל מעליו, שים לב. הוא נהיה שמח יותר. כן. הוא שר יותר, ואז בסוף, הוא פתאום קולט, אוקיי,
מתןאגזמתי. זה נכון, תראה, שהוא הולך מהג'ירף כל פעם שהוא שר, הוא שמח כי הוא מזמזם לעצמו. הוא הולך מהג'ירף, הוא עוד מאופק עם ידיים בכיסים. נכון. הוא הולך מהאז, הוא כבר לא עם ידיים בכיסים, אבל עדיין הולך. הוא הולך מהאכברה, הוא כבר מדלג.
אמיותראו אותו אחרי הכלב, אחרי הכלבלב. הכלבלב הוא בכלל בעילוי.
מתןעכשיו, הכלבלב, אחי.
אמיכן.
מתןמעצבן. ממש. כי בחיית. אתה טובה בבוץ, טוב אני. עכשיו זה גם למה זה מעצבן, כי זה שלב בספר שאתה כבר נשבר. אתה אומר, אני לא מאמין שיש פה עוד דמות עכשיו. יש עוד אחד שצריך משהו. די, זה אחד יותר מדי. בחיית ג'וליה, יכולת להוריד אותו בעריכה. אבל כאילו, אתה טובה בבוץ, טוב אני. כאילו, גם מה הקייס שלו? הביצע הזאת, אמרה קלבלב. אני צריך לעבור כאן, אבל אני שוקע שוב ושוב בבוץ. בחיית, סקל על האיור. מטר מצד שמאל שלו יש דשא. נכון, יש דשא, נכון. תלך, תמצא לך. אתה גם כל פעם צריך לעבור אתה מחכה לפרייר הטורן שייתן
אמילך את החגורה שלו? זה מזכיר לי, לפני איזה חודשיים, הייתי עם הילדים ומור וזה, ואנחנו בסופר, בא אליי אחד, לבוש עם צמיד של המכון כושר,
עמיתשזה מכון
אמיכושר, הקר כאילו זה, והוא נראה כזה גבוה, אומר לי, listen, I have a problem, I lost my wallet, I need to buy some stuff, והוא בא אליי עם קופסת חומוס, ואיזה מיונז חריף כזה, we have a picnic with my friends, and I need to buy, ואני כזה, אוקיי, טוב, כן, can you pay me and I will beat you? אוקיי, סבבה, תעביר לי, בסדר. ועכשיו אני קולט שאני הולך להיפול פה. אני קולט שיש לי את הפרצוף הזה, שנופלים עליי ומנצלים אותי. טוב, אני מושך זה, ואז אני הולך איתו בעל הקופה, ואני לאט לאט מבין שאני נופל. לאט לאט אני מבין, והוא אומר לי, yeah, I have kids, I work in an investment company, ואני כזה, אוקיי, כאילו כל מזה. כאילו משאל. טוב, ואז מגיעים לקופה, ובקופה, הקופה אית אומרת לו, אה, שוב פעם אתה. ופה הבנתי. בעברית? ואני כאילו כזה אוקיי אני טפקתי עכשיו יש לי שתי אופציות או שאני קונה לו או שאני נכנס איתו עכשיו לביקוח אמרתי בסדר 17 שקל כך קניתי לו אומר לי give me your phone number my wife will beat you ואני כזה כן סבבה אני לא הראתי כסף הזה בחיים כמה כסף זה היה? 20
מתןשקל משהו כזה אבל שמה זה נרחיב על הנקודה הזאת באמת על הגבול הזה בין תרומה לצדקה למתי ילצאת פרייר כי זה הנושא מבחינתי של הספר וזה קטע גם בספר ילדים, כי כאילו, המעבר הזה, של להבין שלופקים אותך, הוא מעבר שקורה בבגרות. נכון. אין את זה, אין את זה מילד מבחינתו, לתת זה לתת, להיות נדיב זה להיות נדיב, ופה מדברים על נדיבות. אז נרחיב על זה, זה מבחינתי הדבר. אבל בהקשר הזה, אני מבחינתי, אתה ממש, יש לך סיפורים, כי אתה מגנט כנראה, אתה מסתובב כמו... אני מגנט, אני כן, כן, יש לי פרצוס, כן. אתה הענק הלא ענק, הכי גנדרן בעולם, והם מתמגנטים אליך. ממש. ומורי יודעת את זה, וכל הז עבדנו ביחד באזור הזה גם שם, של כל הזה שיש שם בכלל, זה כאילו משחק שאתה אומר, היה לי את הפורמט שהמצאתי, אתה זוכר, פלופ או עם אוזנייה, שאתה רואה אנשים צועקים ברחוב, ואתה לא יודע אם יש לו אוזנייה, אם הוא מדבר בטלפון או שהוא מדבר לעצמו, נרקומנים גמורים שם, כל אזור לוינסקי וזה, והנקודה היא אבל שאני נגיד, באים אליי, שוב יותר נדיר, נגיד מחוץ לפיצוצייה, בא אליי פעם מישהו, ואומר לי, אחי יש מצב אתה נותן לי וזה, ואני אפילו לא מקשיב כבר לסיפור, כי זה לא מעניין אותי, ואני בא להגיד ישר, לא, כי גם אין לי מזומן עליי, אוקיי? ואז הוא אומר לי, אני רעב, אני רוצה משהו לאכול. וברגע שהוא אומר לך את זה, אתה אומר, טוב. אז אני נכנס וקונה לו. זה פרקטי, כן. אז אני אומר לו, בוא, אני אקנה לך משהו. ואני כבר בקופה, אז אני קונה לו משהו, והוא קנה את הקרקרים האלה, עם הצ'דר הצהוב, אופנים הזה, אתה מכיר? זה כאילו משהו, אוכל שרק של הרקומנים, באמת. והוא ממש התענג עליהם, וכאילו, אתה יודע, אוכל
אמיזה אוכל. לא, זה ס נכנס איתם לסופר שם שהגברנו בלבנסקי וקח קוטג' וקריך סבבה אני אקלחה
מתןטוב רגע בוא נסיים את הספר זריז בסדר נתן נתן נתן נפלו לו המכנסיים ואז יש רגע יפה השיר נשבר תוך רגע או שניים נשארתי ענק אבל בלי מכנסיים פתאום נעשה עוג עצוב מאוד הוא רעד מקור הוא בכלל לא הרגיש הכי גנדרן בעולם הוא נעמד על רגל אחת וחשב טוב את צריך לחזור לחנות ולקנות לי עוד כמה בגדים החליט כבר פתאום יפה שיש לך כסף ואז הוא חוזר והחנות סגורה תראה איזה יופי לא סתם אבל היא סופרת ילדים אחת הכי טובות בעולם אבל אין לי כסף להיכנס לשיקולים של מבוגרים אבל לא, החנות סגורה זה הטרגיות של ילדים החנות סגורה זה שחור ולבן ואז הוא שם לב לקוטונת אומלסים שלו הם אפילו לא טרחו לזרוק את זה
אמיברוך שלו זה בצד שם, מחכים לפינוי של יום שלישי. של פסולת גושים, זה לא סתם, זה פסולת של אחת
מתןלחודש. והוא לבש את הקוטונת והסנדנים שהיו נוחים להפליא. ברור שזה נוח להפליא, אתה חרשת את זה כל החיים שלך.
אמיזה מסריח בדוק אבל, אין ספק
מתןשזה מסריח. ואז הוא חזר הביתה, ליד הדלת הביתה, עמדו כל החלק שהוג עזר להם, ועשו לו כמו מסיבת הפתעה, הכינו לו, וזה רגע יפה. מהמם? למה? כי זה כאילו הכל בכוונה זה הומייד זה הדבר הכי לא חומרי שיש וזה כאילו גם כמו שאתה תמיד שואל את אמא שלך מה את רוצה להם בולדת הכי חשוב לי הברכה זה כאילו הברכה זה כאילו הם מביאים לו רוח הם גם באמת מודים לו זה הג'סטה הזאת שהיא באמת 100% זה קטר מנייר לא סתם זה קטר מנייר לא סתם זה קטר מנייר הם לא הולכו וקנו הם הכינו לו זה לגמרי זה זה המתנה שמישהו הכין לך והקדיש מזמנו זה שווה הרבה יותר מכל גיפ קארד שלא תיתן או ביט שהיו מעבירים לך תודה. במסגרת ההכנות שלנו לפרק אמרנו בוא נביא פה עורך בוא נחפש מישהו אולי שיש לו איזה נגיעה למינימליזם או כאילו אמרנו יכול להיות טוב אם יש איזה מישהו שפתאום החליט להיפטר מהרכוש
אמישלו כי פה יש תהליך הפוך אצל הענק בעצם הוא במשך שנים חי באיזה מינימליזם מטורף ויום אחד מחליט שהוא צריך בעצם ללבוש על עצמו שכבות והוא בעצם חוזר
מתןאחורה אז מצאנו בן אדם כזה עכשיו מצאתי משהו די ישן בסדר זה 2002 13, לא יודע מה, על מישהו ש, אתה רואה, נפטר מ-80-90 אחוז מהרכוש שלו, עמית נויפלד, שבקצרה הוא סופר, מרצה, עיתונאי דעה, וממובילי תנועת ההייתה בישראל. היי עמית, מה קורה? בוקר טוב. בוקר טוב. אז בוא תסביר לי אתה יותר, אני מתפטל פה, איך אתה קשור לענק הכי גנדרן בעולם. קודם כל מזל שלא נפטרתי מהמחשב, נכון? ככה. אנחנו יכולים לדבר ולהכיר ו... בוא נדבר קודם על המינימליזם, על הצעד הזה שפתאום החלט, זה קרה ביום בהיר? זה קרה בבום כאילו? אמרת, וואו, אני טובע פה בשיט, אני מאייף לי פה הכל. תראה, זה היה תהליך מאוד הדרגתי, שהיה לו איזה סוג של התכנסות למצב עניינים מאוד מסוים, שהגעתי לשלב הזה בחיי, שבו אני כבר סוג של הייתי אספן. הבית שלי היה נהנה כמו מוזיאון, והיה לי עשרות אוספים של כל מיני פיץ' יפקסים, והיה לי בובות ענק קיות בסלון של האחים בלוז ושתי שלוחונות כתיבה באמת היה לי כאילו המון המון רכוש והיה לי גם חיבור רגשי מאוד עמוק לרכוש הזה כלומר אני אהבתי אותו אני הרגשתי שהוא מגדיר אותי את מי שאני את הייחודיות שלי שאנשים באים אליי הביתה הם אומרים וואו איזה בן אדם מדהים אמי תראו איזה חפצים יש לו עכשיו בואו הבית שלי זה לא תחנת רכבת כן באים אותם שניים שלושה חברים כן זה לא שמיליון אנשים עוברים שם ועדיין אני ייחסתי המון חשיבות לרכוש ולחפצים שלי ולאט לאט התחלתי להבין שם משהו פה לא בסדר. ממש אני זוכר שהייתי חוזר מהעבודה כזה, אחר הצהריים, ופותח את הדד ואומר, האם היום זה היום שבו גנבו לי את כל החפצים היפים שלי? האם היום פה... כלומר, מחשבות שהסיפרו אותי. האם אני הולך לאבד את כל מה שמגדיר אותי וכדומה? אז גיליתי על תנועת היתה, היי שם בשנת 2006, כפתאום הבנתי שמצאתי איזה פיץ אידיאולוגי להמון רעיונות ותחושות בטן שהיו לי מאז שאני ילד. רגע, אז מה זה, אולי באמת בוא תנסה שנייה, למי שלא מכיר, מה זה תנועת ה זה בעצם תנועה תרבותית שמבקשת להוביל שינוי באופן שבו אנחנו עושים שימוש במשאב הכי יקר שלנו הזמן והיא סוג של אנטיטזה לחברה המערבית שהיום נוהגת להאיץ כמעט כל פעולה. עוד עובדים צריכים להיות מולטיטסקרים. כדי להיות מאושרים אנחנו צריכים ללכת לעשות שופינג. קריירה זה הדבר הכי חשוב וצריך להקדיש לו איזה 12 שעות ביום ואת ההצלחה שלנו בקריירה אנחנו צריכים להחצים באמצעות חפצים כאלה ואחרים. ובסופו של דבר הצרכים האמיתיים שלנו שזה קשר, מגע, חום, אהבה, תחושה של שייכות, של קהילה, כל הדברים של אורך כל האבולוציה האנושית היו במרכז החיים האנושיים, בעצם נזנחים, כי אין לנו זמן להתעסק בהם. אני אתחזור לסיפור מקודם, כי אפילו לא אמרתי אותם מה קרה, זה נתתי למצב שהחפצים בעצם מנהלים את חיי, גורמים לי לדאגות ולסטרס, התחיל שיפוץ, ואני אין לי סברנות לנקוד את הבית, ואני זוכר ממש את הערב הזה שהייתי בבית שלי, והיה לי איזה קורסה כזאת יפה, איטלקית, שהיא נפתחת למצב הש וקשורת העליתי תמונה של הפייסבוק, ואמרתי לנסירה, מי שרוצה לבוא לקחה, ועכשיו מישהו בא ולקח את זה באותו ערב עם הטנדר שלו, וזה היה נפלא, פתאום נתן לי פינה ריקה בבית, והייתה פינה שהכי אהבתי. ולא היה לך קשה? באתי לפרסם, התחלתי למכור, היו לי הרבה דברים גם מאוד יקרים באמת, אז מכרתי, חלק גדול מהדברים מכרתי כדי
עמיתלא לצאת פרייר,
מתןחלק גדול מסרתי, חלק תרמתי, וזה היה תהליך, וזה אגב, זה החזיר אותנו לספר, כי הרבה פעמים אני אומר לאנשים, גם בבלוג שלי, גם בספר, מינימליזם זה לא משהו שאפשר לעשות כמו דיאטת כסף. לי לקח בערך חמש שנים להגיע למצב שבו אני אומר לעצמי, מ-2006 שגיליתי את תנועת היתה, ועד 2011 שהעליתי את הבלוג שלי להעביר, אחת הסיבות שלא עשיתי, כי עוד לא הרגשתי שאני שם, לא הרגשתי שאני לא יכול לכתוב על הנושאים האלה, בגלל שאני עדיין לא חי בצורה הזאת. אני רוצה להבין, אבל תן לי טיפים, אני אומר לך עליי, בסדר? אני מודע, אוקיי? אני מודע, הנה אני מוציף כבר, להכרה בבעיה זה חלק מה יש לי מין הגרנות. קצת. מה נגע בי, כשאמרת, הערך הרגשי, הסנטימנטלי, זה מה שנוגע בי. רכוש לא אכפת לי, בסדר? אבל אם יש משהו רגשי, שיש לי איזה מזכרת, ואני יודע גם, קיבלתי את זה מהבית, בסדר? קיבלתי את זה מהבית, לאימא שלי, וזה שהיא שומרה דברים, ונהיה לה חדרים שלמים, שהילדים עזבו, אז זה כבר מחסן שלם, ואני אומר, אימא, נודעי, תפני לך מקום, ואז אני פותח את הארגזים, שאני אומר, כן, טוב, את זה אי אפשר לזרוק. טוב, את זה אי אפשר לזרוק. תשמע,
אמיאפרופו, אתה יודע שאני אגרן, לא קטן. אנחנו עושים בתוך הרמה של דברים. כשעברנו דירה, גרנו במרכז תל אביב, ודיברתי עם המוביל, אמרתי לו, תקשיב, דירת שני חדרים, אנחנו עוברים בתוך תל אביב, נתן לי מחיר, אמרתי לו, אני רוצה גם הריזה, אמר, אין בעיה, נעשה לך הריזה. טוב, בא בבוקר, מתחיל להרוז, להרוז, להרוז. עוברות בערך ארבע שעות, אחד המובילים, באמת, הוא לא דיבר כל הזה, הוא לא ידע עברית, אבל יצא לו משפט אחד. זה לא בית זה מחסן. מה קורה פה? הם מילו 160 ארגזים, אוקיי? כן, הוא ביטל את ההובלה שהיה לו באותו יום. הוא אמר, תקשיב, אם הייתי יודע, הייתי לוקח בערך פי שלוש, אני נדפקתי פה בהובלה, וזה הייתה נורת הזרה בשבילי. זאת אומרת, הבנתי שמשהו לא בסדר. אנחנו שומרים יותר מדי דברים. אז תן לנו טיפים, עמית, תן
מתןלנו. לפני שאני אתן טיפים, אני אגיד דבר אחד. תנועת היתה היא לא דת. והיא לא קאט, ואני לא חושב שאתה מתאימה לכולם. והיא כן מתאימה למי שזה מפריע. לי, אני הגעתי למצב שהאומס וההגרנות הפריעו לי. ואם זה לא מפריע לכם, אל תעשו עם זה כלום. זה בסדר גמור להיות אגרנים, אם זה לא מפריע לכם. אם זה כן מפריע לכם, אז הטיפים זה באמת להתחיל בקטן. מה שאני אהבתי בספר, כי זה חידד לי את הדברים שאני אומר בדרך כלל, נכון, אחרי שהוא מוסר את כל החחצים, והוא מגיע בחנות סגורה, הוא קורס אל תוך עצמו, יושב בתמוכה עוברית, ובוכה. כלומר, הוא מסך את כל הבגדים, ועכשיו אין לו מה ללבוש, ובגלל זה אני תמיד מאשים מינימליזם, זה לא דיאטת קסח, אל תחליטו שהיום בשבת, אתם עייפים חצי מהבית שלכם לרחוב, כי אתם תתעוררו ביום ראשון, ותרגישו כאילו איזה חסך מטורף, איזה חוסר, איזה וקום, ואתם תיסו ליקאה, ואתם עלו את כל הבית שלכם מחדש. אז קודם כל, לאט, לאט, לאט, יש לכם שולחן עבודה, זה שבת בוקר, תפתחו את המגירות, רק תסתכלו מה קורה במגירות של השולחן עבודה באמת איזה ארונית אחת במטבח. ברגע שאתה מוציא משהו מארון, הכלל שאני השמתי עם עצמי בתהליך של סינון הראשוני, האם השתמשתי בזה בשנה האחרונה, האם לבשתי את זה בשנה האחרונה. אם לא לבשתי את זה בשנה האחרונה, כלומר, ארבע עונות, לא משנה אם זה פריט של חורף או קיץ, ואם לא בישלתי עם זה בשנה האחרונה, זה כאילו עיקרון נורא נורא חשוב, זה הפונקציונליות
אמישל הדברים. זה גם קצת לשחרר את הפנטזיה הזאת, שיום אחד אתה כן תרכב. זאת אומרת, זה להגיד...
מתןאו שתרזל פתאום ו זה עוד יקרה. תודה רבה. אלפיים שקל על סט משקולות, ובעודי נוהג איתם בחזרה הביתה, אני יכול לדמיין את העמית החטוב והשרירי שבה תקנה, אני כבר לא צריך להשתמש בהם, ואני יודעת לא משתמש בהם. אתה
אמיתשתמש
מתןפעם
אמיאחת?
מתןפעם אחת, אבל זה מעלות חלודה בבוידם או על המרפסת, אני כל כך מתחבר לזה, וזה כל כך... אז רגע, אבל מה אתה מציע לעשות? אז אם אני רוצה פעם, איך אני מאכיל את הרעב הזה, שפעם בכמה שנים אני פתאום כאילו, רוצה להיות, לשנות אורח חיים, להיות יותר ספורטי, מה כן לעשות? תודה
אמירבה. תודה
מתןרבה. לשחק עם הילדים שלך, לעשות ספורט, לאכול אוכל בריא, שאתה יודע, אתה רוצה להכין פסטרמה, עוד דבר כאילו שיכול לעזור, אני באמת, אני את הכסף שמתפנה לי, אני מפנה לעבר עסקים קטנים ומקומיים, אתה רוצה לפנק את החברים שלך בפסטרמה, מעשה ידיך, אז אולי לא תהיה בעשה ידיך, אבל תמצא את היצרן בוטיק, את העסק הקטן שמייצר את הגבינה בעבודת יד, את הבשר המיובש בעבודת יד, ותגיד להם, ותבוא ותגיד לו, זה מאיזה בחור בגליל, קם בחמש בוקר, מכין גוש פסטרמה אחד, חוזר לישון, מי שקנה אותו, קנה אותו, זה כדאי. אתה נוגע פה בנקודות רגישות, מאוד. כן, כן. אבל בוא שנייה, באמת נחזור רגע לענק. דיברת באמת על הרגע, באמת שהוא אחד הרגעים הכי יפים, שהוא חוזר, שהוא פתאום נופלות לו המכנסיים, הוא מבין שהוא
אמיחסר כל... אבל אני רק חושב שיש פה שתי נקודות שהם, אחד זה הנקודה הראשונה, שהוא מחליט לעשות את השינוי, שהוא כל החיים שלו היה כביכול, באיזה מינימליזם קיצוני, וביום אחד הוא מחליט, שהוא היום משתנה, והוא קונה לעצמו בגדים, והוא הופך להיות הענק הכי גנדרן בעולם, ואז יש את הנקודת שבירה בסוף, שהוא בעצם מאבד הכל, וחוזר ל...
מתןמאבד, חוזר לנקודת ההתחלה, והנקודה שאני רציתי שנייה לשים דגש, זה העניין הזה שהמיטה אמר לפני רגע, שהוא היה עצוב, אוקיי? שאם אנחנו מדברים על ספר ילדים, זה הדבר שתופס אותם פה, זה לא, אוי לא היה לו כלום, אוי לא זה, הוא היה עצוב, עכשיו כל החיות בדרך שגם ביקשו ממנו, זה החוסרונים שלהם. שרק את הקוטונת של גופו, שזה קצת כמו שאנחנו באים לעולם בעצם, נכון? אבל אז הוא רוצה, למה הוא פתאום החליט שהוא רוצה להיות גנדרן? כי הוא נחשף לפרסומות, והוא נחשף לטלוויזיה, והוא נחשף ל... ואנחנו פתאום רוצים את כל הדברים שמסביבנו, אנחנו רואים שם, יש שם איורים מדהימים עכשיו בסדר. נכון. מול הסטנדרט התרבותי שמסביבו. הוא בעצם מבטר על האותנטיות שלו לטובת איזשהו קונצנזוס.
אמייש שם גם שאלת על אחת החנויות, כשהוא רואה אותן בהתחלה, שכתוב אופנתי. וזה בדיוק זה. זאת אומרת, הוא רואה ואומר, אני רוצה להיות אופנתי. אני רוצה
מתןלהיות חלק מה... אבל זה הקטע, הוא רוצה גם, יש את העניין של הכי, הכי בעולם, הכי אינטאון. זאת אומרת, זה תמיד ההשוואה. ההשוואה לחברה, אתה מסתכל. זה לא להסתכל, להרגיש שלם עם עצמו
אמיבתהליך הפרימי. הוא גם אומר, הביטו עליי. הוא רוצה שיהיו
מתןאיך אתה מצליח לנטרל את הרעשי רקע? זו, ואני גם יכול לשאול אותך איך לעשות את זה נקודה, כי יש בסוף את החיים, יש שכר דירה, יש לנו ילדים, יש אוכל לשים בצלחת, כאילו, איך? הכל טוב, הייתי מעט לגמרי את הקצב שלי עכשיו. אתה מרבה פה עובד דברים, אני ניסה דבר אחד. תנועת היתן היא לא נגד עשייה. נגד עשייה חסרת מיקוד, ונגד עשייה שהיא פעלת, אובר עשייה, תנועת סלו ווק, יש לזה פרק שלם בספר שלי, יש לזה פוסטים בבלוג, יש לזה אתרים בחול באנגלית, סלו ווק תהפוך אותך לעובד יותר טוב ממה שאתה היום, כי תעזור לך להתמקד בעיקר, ולהיות אפילו יותר יעיל, וכנראה בורג יותר מוצלח במערכת, ותוכל לבקש בסוף העלה במסקות, ולשים יותר אוכל על השולחן, עבור הילדים שלך. חייב להגיד עוד דבר מעניין, ששמתי אליו על הספר, כי אנחנו מדברים פה על הספר הענק, כשהוא מגיע לבעל חיים במצוקה כזו או אחרת, אנחנו לא רואים שהוא מודע לכאב ולסבל שלו. ולא רק שאנחנו לא רואים, אלא גם כשהוא נותן את הפריט שלו, הוא מוצא איזשהו תירוץ
אמיללמה. מדיוק, הוא משכנע את עצמו.
מתןהעניבה לוחצת, החולצה קצרה. עכשיו, יש פה גם איזושהי אמירה באמת על הדברים שאנחנו קונים. הרוב הדברים שאנחנו קונים לא עושים אותנו מאושרים. הם לא לוחכים לנו, הם מאמיסים לנו, מעיקים עלינו. ויש פה גם עוד איזו פרשנות מעניינת שאפשר להשליך על הענק הזה, שהענק הזה פועל מדוח הח תיאנית, אני לא יודע אם מישהו מכאן יצא לו אי פעם ללמוד פילוסופיה, ופילוסופיה של המוסר, אבל אני עשיתי שני תארים בנושא, וכשאני רואה את הענק, אני רואה את ההתגלמות של קאנט, כי קאנט אומר שאנחנו עושים מעשה מוסרי, אנחנו לא צריכים לפעול מתוך רגע שזה יגרום לנו שמחה או נאי, אלא זה מתוך חובה. אנחנו רואים מישהו במצוקה וחובה עלינו לעזור לו, ואיפשהו שהענק אומר, יש לי פה משהו שלא נוח לי ומציק לי, אני אתן לך את זה, הוא כאילו מונע מעצמו את השמחה האמיתית שיש במעשה המ� והמעשה של נתינה, אגב, תנועת העתה, אני אגיד על זה עוד מילה, היא לא מבחינתי, לא זה משהו של well-being, או אתה יודע, להבטיח לעצמך אור פנים חלק, מבחינתי העתה, זה כדי שנוכל להרים רגע את הראש מעל זרם ושצף החיים, ולרצות לקחת חלק בעולם, כלומר, בתיקון כלשהו של העולם, בין אם זה בהתנדבות, במאבקים חברתיים, בדייג על הסביבה, בדייג על הזולת, כל הדברים האלה, כלומר, אני לא מאושר ומכונס בתוך עצמי, מתור איזו יחידה פרסטית, וזה להפך, מאז שאני מעט את חיי, אני מוצא שאני רק רוצה עוד ועוד לעשות עם עצמי ועם הזמן, שני דברים לטובת הכלל נקרא לזה. יש באפליקציות גם או שיש גם באפליקציות או אין אפליקציות אין ספר בעברית עשו לו ספר שם עברית אז אולי אני זה למרות שאני אוהב את האותק הפיזי אבל זה רכוש אז אני לא יודע עכשיו אני בתסמיך אבל בכל מקרה אני רוצה לרכוש לי אותו ואגב כמה הוא באמת ספר שהוא כאילו מעשי יש שם כאילו הנתח העיקרי של הספר זה הפרקטיקה אני ממש שואל כי אני מבחינתי יש ספרים שהם מאוד תיאורטיים והכל טוב ויפה אבל ברגע שאין שם משהו פרקטי, אני קורא את זה, מענהן, מרגיש כזה טוב עם עצמי, וממשיך את החיים שלי כאילו כלום. ואם יש פה באמת דברים לעשות, אז מבחינתי, אותי זה תופס. כשדיברנו גם, אמרת לי שפעם היה לך רעיון, ורצית לכתוב על העץ הנדיב. אגב, העץ הנדיב... הוא כתבתי. כתבתי, יש לי פוסט. אז אני אקרא את זה, ובוודאות... זה היה אור לי מטור ספרי, ספרי ילדים שצריך להרחיק מילדים, אבל בסוף כתבתי רק... וואלה, לדעתך צריך להרחיק, אוקיי. מעניין ענק איחי גנדרן זה פשוט עם סוף טוב הענק איחי גנדרן הוא סוף יותר טוב מהעץ הנדיב יש הבדל יש הרבה הבדלים כן בוא נראה ואם החנות ואם החנות בגדים הייתה פתוחה והענק היה הולך שוב ואז לאט לאט נגמר לו הכסף ואין לו והוא ממשיך לי כאילו ולא שם את המחסום והוא נהיה פתאום הומלס דבר הזה ואז הוא נכנס לבנק ולוגח אשראי צריך אני אני אני צריך לגנות את המחדים טוב עמית נויפל המון המון המון תודה רבה לך סופר מעניין היה לי מאוד כיף ואני מאוד אוהב את הקונספט שלה בפודקאסט שלכם. נתראה
אמיאולי בעתיד. נתראה, בהחלט. ביי.
מתןשכנו את המסע שלנו עם עמית, שפתח לנו עוד נקודת מעבד. פה אני שואל אותך, על מה הספר
אמיהענק הכי גנרן בעולם? לדעתי, הוא על נדיבות, אבל יותר מישהו על נדיבות, אני חושב שהוא על צורך ברכוש או בנראות, כדי שמשהו שיגדיר אותנו, וההבנה שלנו של מה באמת מספק אותנו ונותן לנו עושר. כי בסוף הנדיבות הזאת היא מה שגרמה לו להיות
מתןמאושר. נכון. ולא
אמיהרכוש.
מתןנכון.
אמיוהנראות. אז אני חושב שזה יותר על זה מאשר עצם הנדיבות עצמה. כן. עכשיו, יש עוד נושא אחד שלא נגענו בו בכלל, וזה גם נושא מעניין, וזה השם שלו.
מתןבידי.
אמיקוראים לו
מתןעוג.
אמינכון. היא קראה לו עוג בעברית רימונה. ובאנגלית קוראים לו? ג'ורג' שזה השם הכי גנרי. לא בדיוגנרי, כי זה גם שם של מלוכה, אבל אבל בסוף זה לא איזשהו שם שקשור לענקות כן
מתןאז אוקיי hold your horses הנה אני מתרגם אחזק את הסוסים אני אמרתי לך שיש לי הפתעה אני דיברתי עם רימון עדינור די המתרגמת עכשיו למה היה לי כבר אותה במייל ניסינו אז נגלה שניסינו להביא אותה לטרוף אותי ניסינו לדבר איתה היא אמרה לי אני לא אוהבת אותה ואתה סופר נחמדה אבל היא לא רצתה כן ותקשורתי אותה במיילים והיה לי מייל ממנה כבר אמרתי בוא ננסה שאלתי אותה הרמה של שאלות על הענק הכי גנרן בעולם ועל ג'וליה דונלדסון בכלל אז תראה כאילו טקתי אותו כאן שלום מתן ושוב תודה על פנייתך ועל הפרקון אמרתי לה קודם כל שאנחנו מאוד פרגנים למה שנכון לא, אנחנו מאוד אוהבים אותך גם כאן, עשתה עבודה מעולה וגם בתרוף אותי אשתדל להשיב על שאלותיך, אולי לא על כולן ואולי לא בדיוק לפי הסדר אז אני גם שאלתי אותה קודם כל על המשמעות של שם עוג, שעוג מלך הבשן. נכון. זה ענק מקראי, אוקיי? מבחינתנו עוג זה שם נרדף לענק, אבל הסוף של עוג מהתנך, לא הרבה יודעים, היה מלחמה
אמיעם בני ישראל. אבל בדרך יש לו כל מיני שלבים שהוא מוזכר בהקשרים מאוד קצת, נגיד, בהקשר ראשון הוא מוזכר בטבעת נוח. וואלה? כן, עוג. אה, אומרים שהוא נטלל... נוח חס על חייו, הוא מרחם עליו, והוא נותן לו לחיות על זיז מחוץ לספינה, והוא חייל שאריות אוכל של מה שנשאר בחוץ, שנשאר בתיבה, שהמשפחה של נוח משאירה, הוא נותן לו לאכול, זאת אומרת, יש שם איזשהו מימד של רחמים מסוים על היצור,
מתןאבל זה בכל מיני, אתה יודע, כל מיני חזל בהמשך, אני לא מבין בזה, אבל זה לא באמת בסיפור עצמו, זה אחרי זה כאילו ניסו להסביר את העניין הזה, אבל כן, קראתי את זה גם, אבל הסיפור עצמו שהוא קיים בתנך, זה על עוג מלך הבשן, שהוא מוצא מוצג כאחד האחרון הענקים, אוקיי? ואיך יודעים? כי מתואר בספר דברים, התיאור של המיטה שלו, שאורכה תשע עמות, שזה בין ארבע, ארבעה מטרים, לחמש עשרים ושתיים. חמישה מטרים עשרים ושתיים, בהתאם לשיטת ההמרה. סבבה, ואז ישראל שאורים שזה בכלל הריסה שלו בתור תינוק. כן,
אמישהוא היה קטן, ובכלל אחרי זה הוא היה גובה של קילומטרים או משהו. כן, זה
מתןהיה 11 קילומטר. לא משנה, בכל מקרה, עוג זה
אמיענק. כן, הלמוד שהסיפור מוות שלו. די מזעזע ומוזר. נכון, כן, שהוא הרים איזה הר. הוא מרים הר, הוא רוצה לזרוק על המחנה של עם ישראל, ואז אלוהים מבין נמלים, שאוכלות את הר מבפנים, זה נופל עליו, ואז השיניים שלו, השיניים שלו גדלות ברגע, זה נחסם. הוא נתקע לו, ואז משה בא ונותן לו מכה בעקב.
מתןרק בעקב, בדיוק. הוא מגיע לגובה של העקב שלו בקושי. והוא נופל ומת. נכון. אז כן, זה הסיפור, אבל זה העניין. זה סיפור על מישהו רע. ועם הזמן, הוג, היה גם סרט של ספילברג עם הוג, והיה כל מיני כאלה. זה נהיה שם נרדף לענק. כן, עוגר. וענק, עם הזמן, נהיה לנו מבחינת התרבות משהו מאוד... כמשהו שלילי. לא, להפך. משהו תמים, נאיבי. נכון. עם לב גדול, הגריד, בסדר? נכון. זה ענק שהוא אהב על קצת. גם בנסיחה הקסומה, ענק הוא גם... הם מאוד מאוד חזקים אבל הם גם טמבלים הם חזקים אך עדינים כמה שהם גדולים ומחוספסים יש להם לב רך ופה ממש זה מתאים לטייפקאס שיש פה מישהו שכל חיה שממציאה לו סיפור ברחוב עוצרת אותו ומנצל את התמימות שלו שהוא תמים הוא תמים זה העניין הוא רק רואה אותם לא אכפת לו דיברנו על הדירוג של הסיפורים הקשים כן כאילו קרלי בצוואר לעומת הבית שלי נשרף מבחינתו זה אותו עצב הוא רק רואה את העצב שלהם וזה מאוד כאילו אוי לא אתה עצוב זה מאוד של הילדים. אבל שנייה, אז דיברתי עם רימונה, שאלתי אותה איך היא עשתה, היא לקחה את ג'ורג' לעוג, האם היא חושבת שהיא נתנה עוד איזה משהו מעבר? שאלתי אותה מלא דברים על הענק. אז מה היא ענתה? מה היא ענתה? אתה לא מאמין. היא אמרה לי, לא זוכרת. עברו מאז 22 שנה. היא אמרה לי, האמת לזוכרת זה אתה סיימתי תרגום הספר ה-38 של ג'וליה דונלדסון, זה היה לפני 22 שנה, לך תזכור. אוקיי, אבל זה כבר היה, זה שיינתה לי, ושאלתי אותה גם, כאילו מה קודם כל על האתגרים שלה בתור מתרגמת וזה, אז היא אמרה לי שהכי כיף, כאילו, הכי כיף והאתגר שלה זה להיות נאמנה למקור, אבל גם שהטקסט יזרום וידבר עברית ישראלית, והאנגלית לא תבצבץ יותר מדי מבין השורות, לדוגמה, באחד התרגומים השתמשתי בהס פן תאיר, ביטול ביאליקי, ואז שאלתי אותה גם אם יש לה יתרון בתרגום ספריה של ג'וליה בוין, היא ניתה כבר זה, נכון. אז היא אמרה לי שלא יקובעת, אבל זה שנותנים לה כל הזמן מעיד על זה שכן כנראה אוהבים את זה, שעושה עבודה טובה, והיא מעולם לא פגשה את דונלדסון, והיא גם לא יודעת אם היא טבעונית. אני שאלתי אותה בשבילך, רציתי להביא לך הפתעה, היא אמרה לי אין לי מושג. וואו, זה היה מייל ממש לא מועיל. כן, כן, כן, ממש. ולסיום, מתן, אם אתם משמיעים, משדרים, מופיעים עם תרגומיי, בבקשה דבכו על כך לאקום, גם תרגומים עם יצירות.
אמיכאילו...
מתןפתאום זה חזר אליי. מה סיבחת אותנו? באמת, טעות, טעות. אבל שום דבר, הכל שימוש עוגן. גמרי שימוש עוגן. שימוש עוגן. אנחנו יודעים, לא מפעירים כלום, די. ואנחנו גם ממש מעריצים אותך. אנחנו מעריצים אותך, רימונה, לא צריך עכשיו עקוב. אוקיי, אז בתן בלי מיילים יותר. אין לנו גם כסף פה, בוי, אין לנו פה שום חסות עוד, כלום. אגב, מי משהו רוצה חסויות, המייל שלנו מופיע על ה... אוקיי. אבל בקיצור, ניסיתי להפתיע אותך. וזיינת אותנו.
אמיכן. יופי. אז טוב, אז תודה. אבל קודם כל חיפשתי קצת על הנושא הזה של הרצון ולעזור לאחרים. ויש לזה מה שנקרא אלטרואיזם. ויש לזה שם בעברית, לא ידעתי, זולטנות. מה זה
מתןאלטרואיזם?
אמיאלטרואיזם זה נטייה, רצון או תכונה של עזרה לזולת, המתבטאת בעשיית חסד ובהתנהגות המסווה טוב למישהו אחר ללא תמורה. שזה בדיוק עוג. אבל יש משהו שנקרא אלטרואיזם פתולוגי. מגדירים אלטרואיזם פתולוגי כנטייה למקם תמיד את העצמי כמשני לאינטרסים, לשאיפות, לצרכים ולרצונות של אחרים. הדבר מביא להצטברות אובדנים וחסכים ובמקרים קיצוניים להיווצרות קורבנות. ויש פה מקרה של מישהו שהאלטרואיזם שלו בסופו של דבר ממש מביא אותו לשבת מחוץ לחנות לפקות. יש פה קיצוניות. הדמות הזאת מצד אחד כשהיא פשוטה, אז היא מוזנחת, וכשהיא הולכת למקום של האלטרואיסטי, לתת והכל, היא מביאה את עצמה למצב של איזושהי קיצוניות מוחלטת. היא פשוט נותנת את כל הרכוש שלה, בלי לדאוג לעצמה בכלל. אז כן, יש פה חוסר איזון בדמות הזאת שלו, שצריכה, לדעתי, שוב, אם אנחנו מדברים פה לילדים, אז כן, צריך למצוא את הבלנס.
מתןיש פה מוסר הספיר מאוד יפה. כי ילד, למשל, אגב, באמת בילד תחפני ערכים, אבל תחשוב שיש לך ילד, אתה משחק עם חברים, והם מאוד כזה לא רוצים לתת צעצועים. לא רוצה, זה שלי. ואתה אומר, די, תחלוק, זה שלך, לרגע, אפילו לא למטנה, בסדר? כאילו, לתת. אבל אם מצד שני, אתה רואה ילד שפתאום נותן הכל, גם היית עוצר, ואומר, וואו, וואו, חמוד, חמוד, תירגע. אתה מבין, זה האיזון הזה שצריכים שנייה ללמוד. החוסר איזון הוא בעייתי. נכון. אז אני באמת חקרתי את זה מהמקום, אתה יודע, הגיעה שעת שיעור הטובה איתי, בסדר? אבל בואו, כאילו, מה עוג עושה, במובן מסוים? צדקה. נכון. מה מה זה צדקה? מה המשפט שאתה מכיר? הפסוק על צדקה. מאוד מאוד מהדהד. צדקה תציל... ממוות. צדקה תציל ממוות. נכון. זה קיצוני. אומרים לך משהו מפורש, זה ממשלי. צדקה תציל ממוות. אין הרבה דברים שאומרים לך, זה יציל אותך ממוות.
אמיזהו, העניין שזה מציל אותך ממוות, לא את מי שאתה תורם לו. אז זהו שלא באמת יודעים. זה העניין, יש פה פרשנות.
מתןעכשיו דיברתי, התייעצתי, באתי לזה, לאיש שעוזר לי, יואל קרצ'מרזיאל. ושאלתי אותו על זה, והוא אוהב את הפודקאסט שלנו, הוא עזר לי גם בערנה וקשיב קצת, ואמרתי לו, צדקה תציל ממוות זה קיצוני. אז הפסוק המלא הוא גם, לא יועילו עוצרות רשע. וצדקה תציל ממוות. הוא צדקה תציל ממוות. ממשלי. עכשיו, צדקה, במקרא, זה קודם כל צדק. אוקיי? המילה צדקה זה צדק. זהו. בהמשך, חזל הפכו את זה למשהו יותר ספציפי, ואמרו שזה מתן כסף או מזון לעניים. אבל במקור... זה לעשות צדק. כן, צדק, צדקה. צדקה ומשפט, אוקיי? זה בא ביחד, צדק ומשפט. נכון. והאם עוג הוא רודף צדק? לא כל כך. אני לא חושב שהוא מגדיר את עצמו ככה. הוא לא מגדיר את עצמו, והוא לא אקטיבי לשם, אבל שנקרים בדרכו המקרים האלה, שהוא מבין שמשהו לא צודק קרה לחיות האלה, הוא נותן להם צדקה. אגב, המשמעות הקצת יותר שכונתית של צדקה, צדקה, שמעתי איזה פעם? צדקה מעצמך. וואו! צדקה מעצמך, ותראה את האחר, אוקיי? עכשיו, שנייה, ונחזור לצדקת הציל ממוות, אז העניין הוא באמת, המוות, יש סיפור על, אני יכול לחפוך לבת של רבי עקיבא, שממש ליטרלי ניתנה לה נבואה שביום הכלולות שלה היא תארג, והוא היה, וזה גמר אותו את רבי עקיבא, ואז איכשהו באותו יום של החתונה שלה, היא ראתה איזה עני ונתנה לו אוכל, באותו יום היא הוציאה סיכה מהספר, דאר שלה, תקעה את זה בטעות בקיר, והיא ארגה נחש שהיה אמור להקיש
אמיאותה. עכשיו זה שהיא כמעט התחשמלה.
מתןלא,
אמילא היה
מתןהתחשמלה. נחש, אבל היא ניצלה, ליטרלי ניצלה ממוות. אבל יש פה עניין של גם להציל, לראות את האחר, להציל אנשים, לעזור לאנשים שאתה, זה לא רק מגזר דין של שמיים, של כאילו רובד מוסרי קיומי, נתינה מחזקת את הקשר בין האנשים. דיברנו על הרשת החברתית הזאת. אז אז יש פה הרבה...
אמישזה מאוד מאוד מאוד מאוד ניכר ביהדות. זאת אומרת, הנושא הזה באמת של קהילתיות, כל הנושא של צדקה, אתה רואה את זה מאוד מאוד חזק, נגיד, אצל קהילות דתיות, יש... הקומונה הזאת שנוצרת, באמת מגיעה הרבה מאוד מהמקום הזה של הצדקה. של העזרה לזולת, של הלתת, של הלחלוק. כן, יש בזה...
מתןעכשיו, דיברת על... מתי? איך קראת לזה שזה יותר מדי? אלטרואיזם פתולוגי. אלטרואיזם פתולוגי, בדיוק. אז גם כאן יש פה מנגנוני הגנה. יש טיינן של... מעשר, בסדר? אומרים, כמה המינימום לתת? מעשר. עשרה אחוזים, נכון? אתה מכיר את המעשר הזה. ויש גם מקסימום. וואלה. לא יותר מאחד מחומש. זאת אומרת, עשרים אחוז. ממש, הגדירו את זה. יפה. חזל. למה? כי אתה חורד מעשרים אחוז. כי אתה יכול לאבד את עצמך. בדיוק, זה כבר נהיה יותר מדי. ועם כל הכבוד, עכשיו זה בכלל, כל העניין של הצדקה תציל לי מוות. אני לא רוצה למות, אז אני אתן מלא דברים. אז אני עושה צדקה? אתה מבין? זה כאילו יש פה פרדוקס בתוך הדבר הזה. שאתה אומר כאילו, אני דואג לעצמי או לאחר, אתה מבין? זה כאילו...
אמילא, תחשוב על אותו עוג, לצורך העניין. עכשיו הוא ללא בגדים ברחוב, תחשוב שהחנות הייתה סגורה, הוא לא היה מוצא את הזה. סבבה, זה ספר ילדים, אבל בסוף דמות כזאת הייתה יכולה להיפגע מהדבר הזה. לגמרי. אז אתה יכול לשבת בחוץ, בקור ולמות, כי הוא נתן לכל החיות את כל הדברים שלו. כן. ומוצא את עצמו. כן, אז אמת שזה מדהים שיש
מתןמנגנוני הגנה בהקשר הזה. עכשיו בהקשר של שוב, נחזור לה על מה הסיפור מדובר פה על ספר ילדים בסדר אמרנו את המילה הענק הכי נדיב בעולם בסוף הם כותבים לו את המכתב היפה וזה מבחינתי הערך והגדולה של הספר הזה כי אני רוצה שהמסר אני רוצה להקריא ספר לילדים שלי שהמסר שלו יהיה תהיו נדיבים תלמדו מה זה להיות מה זה נדיבות ולהיות נדיבים עכשיו לא רק מהמקום שלה לתת אלא מהמקום הנפשי דיברנו על הנפש כמה זה טוב עושה לנו טוב אני חושב שהם יהיו בריאים יותר נפשית, עם
אמימידויות מליגים. לא, לגמרי, תראה, יש בו מימדים מסוימים של נזירות, בהוג. זאת אומרת, אתה יודע, נזירים... הוא גם נראה ככה קצת. אני אומר, יש לו ממש לוק נזירי עם הגלימה הזאת, עם הסנדלים האלה, והלכתי קצת והסתכלתי באמת על נזירים בנצרות, הם באמת, הנה, לרוב הנזירים נדרשים לא להחזיק רכוש פרטי, שלא יהיה לך משהו שהוא על שמך. זה מעניין שאני מייצג את הנצרות פה בזה, בתורה, כן. אבל... הם צנועים מאוד, ולעשות דברים למען הזולת, בגלל זה בחלק מהמקומות הם עוסקים, לדוגמה, ברפואה, הם עוסקים בעזרה לקהילה, בדברים כאלה. זה, אפרופו, היינו בטיילנד, ביחד באזור שהוא יחסית לא תיירותי, נפגשנו באמת במינזר בודהיסטי, היינו ביחד, וזו הייתה חוויה מדהימה, באמת, רמת הנתינה שהם נתנו לנו שם, הייתה לא נורמלית, כן, אבל סתם משהו שנזכרתי, אתה זוכר את הבחור, פגשנו שם איזה ילד, בין איזה, 15 הוא היה? כן. ולקחנו אותו, רצינו לפנק אותו. ל-KFC. לקחנו אותו ל-KFC. למה עוצר מזון המהיר. ראינו, וואו, אנחנו לוקחים את הילד הפשוט מהכפר, וניקח אותו ל-KFC, וזה בטח העושר הכי גדול בשבילו. הוא פשוט הסתכל עלינו במבט של, מה אתם עושים? למה לקחתם אותי למקום הזה? אני אוהב את האוכל שלי, אני אוהב את האוכל הטיילנדי, ה-IT והמדהים, והמסורתי. אני לא רוצה כל את הדבר הזה. ושם נראה לי, נפל לי האסימון, שאנחנו פשוט באים ומסתכלים עליהם באיזה מבט כזה, עם התרבות המ� או אתם מפספסים כל כך, אנחנו ניתן לכם. אז זה היה נורא חמוד. תכל'ס, איזה נוראים, כאילו. ממש. והאוכל שלהם כל כך טעים, באמת, כל כך מדהים. וואו, אי מלא. טוב, אז...
מתןכן, התפזרנו.
אמיכן, אז רגע, בואו נשמע רגע את קהל הידם
מתןאיתי. אז כן, אז בואו, כי בכל סוף של פנק. כן, אבל היום יש לנו מישהי מיוחדת. והיום, אין מה לעשות. עם כל הכבוד למאזינים, הבת שלי עד עכשיו לא קיבלן, את עשתי ליונתן, לקטן, עכשיו גם היא רוצה, אז תמרה, בבקשה. מה את חושבת על הספר הענק הכי גנדרן
תמרהבעולם?
מתןשהוא נדיב. מה זה אומר נדיב?
תמרהשאם את הבת שלהם מתפוצץ, אז הביאו להם נעל, ואם לשואל, הם
מתןלא היה לו שק שינה, אז הביאו לו גרב. אז זה טוב להיות נדיב? זה טוב? זה טוב. ומה את הכי אוהבת בסיפור הזה?
תמרהשיש זה חברים
מתןקטנים. למה
תמרהאת אוהבת את זה? כי הם קטנים.
מתןטוב, תודה לך.
אמיוואי, איזה חמודה. כן, יצאה טוב, יצאה לנו טוב. ממש יצאת, כן, כל הכבוד, שיחקתם אותה. קודם כל, היינה שלה נדיבות, שזה יפה של שעמי לך. כן, עבדתי את היפה. סתם, תראה, הנה, זה מה שהיא נתפסה, זה העניין. והכי תפס אותה היה הבית של האחברים. כי הלך להם הבית, זה באמת נורא.
מתןאגב, לא דיברנו על השועל שנאבד לו סג שינה, אוקיי?
אמיזה נורא. זה
מתןמבחינתי מקום שני. למה? כי פעם הלכתי לטיול עם חברים. סיפור מהיר לסוף. הלכתי עם חברים לטיול ונפל לי הסגשנה. אז קשרתי אותו מחוץ לתרמיל. הוא נפל. הגענו בלילה. אין סגשנה. סבבה. לבשתי את כל הדברים שהיו לי בתיק. כולל חרמונית. כולל דברים שהביאו לי. אני מוכן מקור הלילה. סבל של החיים. אי אפשר לישון ללא סגשנה. למה? למדתי את זה בדרך הקשה, אתה חייב איזה מחיצה מהסביבה החיצונית. נכון, נכון. אני קפאתי, זה היה לילה נורא. אז שואל, מבחינתי, אם היאב מגיע, ענק מסריח ונותן לי גרב באותו לילה, ואומר לי, כנס, אני בפנים, אני בפנים, אני נכנס לגרב, כולל ההוא שישן בתוך גמל. אני כל כך מבין אותך. אתה מכיר את הסורד האולטימטיבי? שהוא פתח גופה של גמל ונכנס פנימה. חובה, חובה, תלמדו. הנה, קיבלתם גם טיפ לסורדים שביניכם. טוב, בסדר, אז... זה היה הפרק. הפרק הכי ארוך בעולם. הפרק הכי ארוך בעולם. של הענק הכי גדלן בעולם. היה מעניין. ופרק הבא, שבוע הבא, אנחנו בפרק עשר.
אמיחגיגי,
מתןהפתעה. בדיוק, אנחנו עושים הפתעה, בגלל שזה פרק מספר עגול, אנחנו עושים הפתעה, לא נגלה לחימה, אבל שווה לחגות. לגמרי. יאללה, תודה לאורי גולדמן. המלך
אמיהמדהים, שלוקח את כל וואו באמת בהצלחה היום, אבל זה פשוט, הוא עושה פה עבודת פלא מטורפת. כן. ותודה לך.
מתןתודה לך.
אמיתודה לך. כן, אתה
מתןרואה. מתן.
אמיאתה רואה איך אני נהייתי בתנועת היתה, איפה אני כבר מודה לך פתאום, ואני רואה אותך. תודה לך, מתן. תודה לך, אמנואל. וזהו, טוב. אנחנו מתחילים בפרקים בספוטיפיי לפרסם...
מתןטוב לדעת,
אמיאתה מכניס לי גם כן לפרסם. מתחילים לפרסם שאלון, פול כזה בעמוד של הפרק אז תסתכלו ותגיבו תענו אנחנו נחליט תראו את השאלה שאלה טובה תגיבו למה מעניין אותנו יפה טוב לנהל ותנו לנו גם דירוג בספוטיפיי כי זה נשמע אם אתם מאזינים לנו ואוהבים תנו דירוג תפיצו
מתןאנחנו מקבלים תגובות
אמימה זה כיף להיות באמת גם אם אהבתם פשוט תגידו לנו שאהבתם
מתןזה ממש כיף ותנו לנו גם רעיונות לפרקים וילדים אגב ילדים שאתם רוצים סינקים לתת לנו על לילדים שלכם ש...
אמיכן, שיופיעו בפרק. תגידו לנו ואנחנו נשמח להגיד לכם איזה פרק אנחנו, איזה ספר אנחנו עושים ושתכוננו.
מתןזהו. יאללה. יאללה. פרק כליל
פתיחוקצר. יופי. תודה. ביי ביי.