הדתיות האלה פרק 22: התמכרויות

פרק ההתמכרויות של “הדתיות האלה” הוא בדיוק מסוג הפרקים שמתחילים בצחוק קטן על “יאללה נו, כולנו מכורות לקפה” – וממשיכים מהר מאוד לשאלה האמיתית: מה זו התמכרות, מאיפה היא מגיעה, ולמה לפעמים היא פשוט הדרך של הנפש להחזיק את עצמה בלי להתפרק. הדר ואורטל פותחות את הפרק מהבסיס: הצורך להתמכר, הרצון לברוח רגע מכאב, חרדה או עומס – גם כשזה נראה מבחוץ “שום דבר”.

במרכז השיחה הן שמות את ההבדל בין התמכרות שקופה לבין התמכרות “נראית לעין”. כלומר, יש התמכרויות שמיד מקבלות כותרת של סכנה ובושה – ויש כאלה שמגיעות עטופות בתדמית חיובית: עבודה בלי הפסקה, קריירה, עשייה אינסופית, נתינה מוגזמת. בשם ערכים כמו מסירות, חסד ואחריות, אפשר לפעמים להפוך את אותה תלות בדיוק למשהו שכולם מוחאים לו כפיים.

הפרק נע בין התמכרויות “נורמטיביות” – קפה, מתוק, סדרות, גלילה בלתי נגמרת – לבין התמכרויות קצה לחומרים מסוכנים. בלי הטפות ובלי שיפוטיות, אלא מתוך ניסיון להבין: מה אנחנו מכבות כשאנחנו נצמדות לדבר הזה, ומה המחיר שהוא גובה מאיתנו לאורך זמן.

ובסוף, כמו תמיד, נשארת שאלה אחת שמצליחה להיות גם מצחיקה וגם קצת כואבת: אולי השאלה היא לא “למה אני מכורה?” אלא “מה אני לא מסוגלת להרגיש כשאני בלי זה?” פרק קליל־עמוק, חד־אנושי, כזה שמשאיר אותך עם חיוך — ועם מחשבה שעושה סדר.