#88 מייקל אייזנברג: ככה יעשה ליהודי - קריאת השכמה בראי מגילת אסתר

פרק חדש של הפודקאסט בו תמיר דורטל מארח את מייקל אייזנברג, אחד המשקיעים הבולטים בהיי-טק הישראלי - מהמשקיעים הראשונים ב-WeWork Lemonade על חברות מצליחות רבות נוספות ושותף בקרן ההון-סיכון Aleph .

בנוסף לפועלו בתחום ההיי-טק, אייזנברג מכהן כחבר בדירקטוריון של ישיבת ההסדר הר עציון וכן כחבר הנהלה ודירקטור של ארגון השומר החדש.

אייזנברג הוא סופר ובעל בלוג (לינק למטה) שהספיק לפרסם כבר שני ספרים - ״בן ברוך, עיונים בסוגיות בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות״ (2016) ו-״ככה יעשה ליהודי: קריאת השכמה בראי מגילת אסתר״ (2017)

לקראת צאתו הקרוב של ספרו השלישי - ״עץ החיים והכסף״, אשר יושק השבוע בתל אביב אייזנברג ממחיש את הדרך מלאת התבונה בה הוא בוחן את הסיפורים העולים מתוך הטקסט המקראי דרך עיניים ריאליסטיות פקוחות לרווחה באופן השוזר את אותם סיפורים אשר אנו מכירים מהפולקלור היהודי במה שידוע לנו על טבע האדם והכלכלה וגורם לנו להבין שיש עקרונות על-זמניים שכנראה נכונים גם לגבי ימינו אנו.

אייזנברג לוקח אותנו למסע אל פרס של ימי אחשוורוש וגורם לנו לראות את מגילת אסתר כפי שמעולם לא ראינו אותה; מה הקשר בין התבוללות, אנטישמיות והמצב הכלכלי בעולם ואיך כל זה מתגלה בסיפור המגילה? אילו הקבלות אפשר להעלות גם למצב בו אנו נמצאים היום? האם מרדכי עשה כל אשר ביכולתו למנוע הרג של יהודים והאם מפרס של אחשוורוש ועד מרד גטו ורשה למדנו את הלקח?

אייזנברג גם מספר על ספרו החדש (״עץ החיים והכסף״) בו הוא מנתח את פרשות השבוע מנקודת מבט כלכלית; מה הקשר לדוגמא בין רכישת מערת המכפלה על ידי אברהם לתורת המשחקים?

הצטרפו לשיחה על הערך שיש לחברה ולאנושות בכללותן בחיזוק הזהות של כל דת או תרבות (והיהודית בפרט), לדיון בנושא חינוך ילדינו והדרכים בהן נוכל להגיע לשגשוג כלכלי, חברתי ולאומי.

----

הבלוג של אייזנברג: ״שישה ילדים ועבודה במשרה מלאה״ - https://aleph.vc/@mikeeisenberg

הורדה ישירה:
https://www.buzzsprout.com/278171/1735207-16.mp3?blob_id=5042587&download=true

קישור Itunes:
https://podcasts.apple.com/il/podcast/%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%9E%D7%A2%D7%95%D7%AA/id1459051711

קישור castbox:
https://castbox.fm/channel/%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%9E%D7%A2%D7%95%D7%AA-id2079515?country=us

קישור Spotify:
https://open.spotify.com/show/2DLdjEjpNp3rH9cDQuYLuh?si=I7ulOb4uRu6yQOHgfPeSTw

Transcript

0:45

כשיש דעיכה כלכלית, אנשים מאמינים בכסף מהשמיים. הסיפור היהודי היה שהתבודלו במשתה. אנחנו יודעים את זה מהשמות של מרדכי וסטר, שנקרא שמות עבודה זוהרה. לא רק זה, מרדכי שינה את שמה של סטר, הייתה עד עשה איזה שם ישראלי די מפואר. הוא קרא לה סטר על שם אשתר, העילה הפרסית בבלית. כשכלכלות הן טובות וצומחות, היהודים מתבודלים, שמתחיל הרעה במצב הכלכלי, אז אנטי-שמיות גורם. שלום, היום בפודקאסט על המשמעות, אני תמיר דרוטל, מערך את מייקל אייזנברג. מייקל אייזנברג הוא אחד מייסדי קרן הונא סיכון א' והישראלי שזכה להתברג במקום הגבוה ביותר ברשימת מדעס. משקיעים בעלי מגע הזהב של המגזין פורבס, המדרגת את אנשי הונא סיכון הטובים בעולם. אייזנברג נשוי ואב לשמונה ומתגורר בירושלים. דרך זה, דיברנו על שני הספרים שכתב בהוצאת צלמיר, על כל היעשה ליהודי, העוסק במגלת הסתר, ועל עץ החיים והכסף, שיצא לאור בספטמבר 2019, העוסק בפרשות השבוע מנקודת מבט כלכלית, מאזן הנעימה. אני חושב שגדש נפתח בספר באמת שבשבילו התכנסנו, ככה היה היעשה ליהודי. אני קראתי אותו פעמיים והרגשתי שזאת פרשנות מאוד מיוחדת על מגלת הסתר, הסיפור הקלאסי על מגלת הסתר. הוא סיפור שמורדי חי והסתר הצדיקים, יחד, יחד, יחד, יחד, יחד, יחד, יחד, יחד, יחד, יחד, יחד, יחד, יחד, יחד. הסיפור הקלאסי על מגלת הסתר הוא סיפור שמורדי חי והסתר הצדיקים והתיאורים נמצאים בשולשן הבירה, ובעצם מחלצים את עם ישראל מצרה שהם נקלעו אליה, ולך יש מבט קצת אחר, או קצת מאוד אחר על המגילה. אתה רואה שם יחסים כלכליים, משבר פיננסי באמפריה, ואתה גם מתחיל לראות איזה תהליכים תרבותיים שקוראים למורדי חי והסתר, שהם נמצאים בגולה בעוד אחיהם, ומתחילים לבנות את המקדש בירושלים. נשמח אם תוכל ככה לספר איך אתה רואה את המגילה, איך בכלל התחלת לראות את המגילה או לקרוא בה. אז קודם כל תודה על ההזדמנות. אני התחלתי לקרוא את המגילה לפני, וואו, יותר מדי שנים, עשום חמש שנה, ואותי בחור בר מצווה, שחודשיים אחרי, סליחה, עשרה חודשים אחרי בר מצווה שלי קראתי את המגילה בפעם הראשונה. ורגשתי תמיד שלא בנוח עם הפרשנות הקלאסית של המגילה, והם לא צצלו לי נכון. אסתר היה עדסה, מה זה השעוגלה מירושלים, למה מתאימים אותו במנגינת מגילת איכה, מי זה בכלל בגטן וטרש, ולמה הם חשובים לכל הסיפור הזה, והסיפור לא ניגן לי. לקח לי כמה שנים טובות עד שהתחלתי לראות פה משהו אחר, ובעיקר מאז שנכנסתי לעולם הכלכלי, אני גם קורא מילים בצורה אחרת. מה זה המילה יקר, מה קרה, מה פתאום קורה שבגטן וטרש רצו להרוג את החש וראש. והקריאה שלי היא לגמרי אחרת, אני רואה בשמות מורדכאי ואסתר, שמות של מתבודלים. שנייה, איך קוראים לך? לך קוראים מייקל. מיכאל, מייקל. מייקל, והשם שנולדת הוא שם אחר. השם ההיברונאים שלך הוא שם גם אחר. או ארון משולם, כן. ארון משולם, ומה... כן, אבל בכל זאת, בוא נגיד מייקל, שנובע ממיכאל, הוא לא בדיוק מורדכאי ואסתר, שהם שמות של עבודה זרה בבלית פרסית. מה שרציתי להגיד, זה כמו לקרוא לילד שלך היום קריסטופר או ג'יזס. ישו. קריסטיאנו. זה לא שונה כל כך. ובמחלת כל היהודים הטובים שקוראים להם מורדכאי ואסתר היום, השם היבא קצת מההקשר ההיסטורי שלה. ואני רואה בעליות ומורדות של המגילה בין האנטישמיות לבין ההתבוללות הרבתית שקורית שמה, מעין חלון לתוך חיים כלכליים באימפריה הפרסית, שזה בעצם האימפריה הקוזמופוליטן הראשונה בטיבל. וכמו היום, כשכלכלות הן טובות וצומחות, היהודים מתבוללים, שמתחילה רעה במצב הכלכלי, אז האנטישמיות גורה. ואני רואה שאתה ככה מתחיל לעשות איזה חיבורים בין אז להיום, כלומר הבירה הכלכלית של היום, מנהטן, הבירה הכלכלית של פעם, שושן. מה שמצער אותי מאוד מאז שכתבתי את הספר, לצערי אני חושב שזה מתגשם. כאילו האנטישמיות עולה בארצות הברית פלאים בשנים האחרונות, רק בשנתיים האחרונות, זה כבר גדל מ-10 שנים, אבל זה צובר תאוצה, בשנתיים שלוש האחרונות ובמיוחד בשנה האחרונה. ואני חושב חלק מזה הוא נוכח הרעה במצב הכלכלי, שעוד לא מרגישים אותו בשפקים לכאורה, אבל איזשהו גם רועדת. ושנית, כמו כל גלות שהיה לה היהודי שסתיים מצב לא טוב, אני מפחד שאנחנו רואים את מה שאני קורא לו, פיק אמריקן ג'ורי. או הגענו לפסגה ל-C של ילדות אמריקה. והתחילו סיפור אחר. מה שעוד מקביל לאותה תקופה, אנחנו חיים רק בעידן השני שבו היה ממשלה או ממשל או אוכלוסייה או עם או מדינה מקביל לזה שבה גולה. אז זה פרס במלאכה הישראלית השנייה, היום זה ארה״ב והמלאכה הישראלית השלישית. והדיכוטומיה הזאת שבין מה שקורה בארץ ישראל, ירושלים המתחדש בתקופת נחמיה, אזווה ונחמיה, לעומת פרס שמור דחאי ואסתר, והיום נקרא לזה עידן לייקבוד בארה״ב ועידן ישיבת הארץ ציון בנימין נתניהו, נום ושניה בן גויון. בארץ אני רואה הקבלות רבות. האמת אתם מתאר באחרי דבר של הספר, שאתה רואה איזשהו סרטון קירוב של ריץ'אוט של JWRP, ואותה גברת בסוף הסרטון היא אומרת, אבל אני לא עולה לארץ בגלל שיש לי הוראה מרבנים, או קיבלתי הסכמה של רבנים לא לעלות לארץ, עד שיהודים לא נרצחים, אז אנחנו טוב שנהיה שם ונמשיך בפעולת הקירוב. אותה אישה עלתה לפני חודש. אז קצת חדשות טובות, בוא תספר לנו כאילו, אתה בא בביקורת באחרי דבר שם על האישה? והם הולידו את הסרטון הזה. אה אוקיי. וככה הבנתי. אבל אותה אישה עלתה לפני חודש, אבל יש אחת, שמעתי רעיון לאחרונה גם כן, מאחד הרבנים הידועים בארצות הברית, שאומר שהאחרונים שצריכים להגיע זה הרבנים, כי רב החובל של אותה ספינה, והם צריכים להיות האחרונים שעולים, ואני מבין את זה אגב, אני לא שופט אף אחד, מה שכן אני כותב עכשיו את ההקדמה לספר שמות, למה שאני כותב על ספר שמות. אקסודוס באנגלית, כאילו יציאת מצרים. הרעיון שלי על ספר שמות, זה חברתי מנהיגותי וכלכלי, וכשאני חושב על מנהיגות פורצת דרך, שמשה רבנו, תראה איזה תעוזה לוקח לבן אדם הזה, שגדל בבית פרו, לעמוד מול מלך מצרים, להגיד בואו שחרר את העם. זו תעוזה שהיא פשוט בלתי רגילה. כשהוא יוצא מהארמון, והורג במכה. זו תעוזה בלתי רגילה, לקיחת סיכונים, בצורה שאנחנו לא רגילים אליהם. ואני חושב גם על ההתנגדות של השמרנות הרבנית באירופה. ערב השואה. ואיך הם ירדו על הציונים. איך הם לא ראו את השני ואת התעוזה של הציונות, של תחילת המאה הקודמת. זה מדהיק. זה מדהיק. האמת הביקורת הכי גדולה שיש לסבא שלי, שכל האחים ואחיות שלו, חוץ מאחד, שהיו תשע אחים ואחיות, נרצחו באושוויץ, הייתה כנגד ההנהגה. כלומר, ידעות הונגריה, פסח 44, אנחנו ממש שנה לפני סוף המלחמה, והוא אומר, ידענו שיש השמדה, ידענו שיש האושוויץ, ידענו הכל, אבל המנהיגות פשוט לא עשתה כלום. אני מרגיש שבספר שלך יש את הגישה די דומה. כלומר, אתה אומר, כשיש פרוספריטי, כשיש סגסוג, אז יש התבוללות, ואתה רואה את אחיך ואחיותיך, והבני דודים הרחוקים שם, מתבוללים, לא בדור הראשון, בדור הרביעי, ואתה מנסה לקרוא להם, מה בכל זאת יכול להביא אותם? איך אתה רואה את זה במגילת הספרים? רגע נחזור למגילה. הצער שלי, והתקווה שלי עם אותו דבר, בסופו של דבר, הייצור האנושי, הבן אדם, זה לא נעים מה שאני הולך להגיד עכשיו, אני חושב שזה נכון, הוא ייצור כלכלי. זאת אומרת, הכלכלה מושכת אותו. אדם סמית צדק, בסיפור הזה. הדחף הכלכלי, הוא מאוד חשוב. אתמול היה אצלנו, לשבת, ארבעה בחורים שעומדים פה בישיבה, אמריקאים שעומדים פה בישיבה, שנה אחרי התיכון. אחד מהם אמר, תשמע, אתה יודע, אני רוצה אולי לעלות לארץ, אבל איך אני אתפרנס פה? אמרתי לו, תגיד לי, אתה לא שומר שבת? אז הוא אמר, אני כן שומר שבת. אמרתי, לא קשה להתפרנס בשבת, כשלא מוזים שבעה ימים בשבוע? אם זה חשוב, אתה תדע להתמודד, אם לא, אבל בחוץ, האדם, היצור האנושי, הוא מאוד מאוד כלכלי. והתקווה שלי, שהוא הפיכתה הכלכלית של מדינת ישראל, והפיכתה למקום, פחות סוציאליסטית, ויותר, עם פחות רגולציה, ומקום שמקצועות החופשיים, יכולים לפרוח פה, ויעזרים יכולים לפרוח פה, זה ימשוך גל עלייה, של אנשים שבאים מסיבות כלכליות. ומה לעשות? אנשים מחכים, ובאים רק מסיבות כלכליות. אגב, בכל משבר כלכלי, בין אם זה ברוסיה, בין אם זה בצרפת, בין אם זה פה, זה רק אנטישמיות. זה משבר כלכלי, שדוחף את יהודים לארץ ישראל. זה מצער להגיד את זה, אבל זו עובדה. אני מציע, בוא נחזור רגע על המגילה. איך אתה רואה את הסיפור שם? כלומר, בוא נתחיל מגתם וטרש. הכי טוב. נתחיל מגתם וטרש. לא נדבר על המשטע הגדול, שכנראה מצביע על פריחה כלכלית, בתחילת המגילה. נגיע לגתם וטרש. רוצים להרוג את המלך החש ורוש. המגילה לא מספרת למה. אבל בפסוקים לפני, אנחנו רואים את זה. המלך עושה משטעי שני לאסתר, את משטעי אסתר. והנחל המדינות תעשה, והיתן מעשה את גיעד המלך. מה זה הנחל המדינות? זה פופוליזם כלכלי. הוא מחלק פטורים. הוא מחלק הנחות, עושה פופוליזם כלכלי. למה? כי הכלכלה ירדה המתנות, המתנות במשטעי אסתר, פחותות ונחותות, מהמתנות והמשטע הענקי שהיה, בתחילת המגילה. 180 יום, אחר כך עוד 7 ימים, פה משטעי צנוע, אסתר, הנחל המדינות, פופוליזם. בגתם וטרש באים ואומרים, רגע, יש פה סיפור כלכלי דרמטי. פעם היינו אימפריה כלכלית, עכשיו אימפריה כלכלית מדרדרת. וזה מה שקורה במשטעי אסתר פתאום, אחרי משטעי אסתר הוא מקבץ בתולות שנית, הוא הולך ליושב בשער המלך. מצב לא טוב, מחפש עוד כמה בתולות בשביל לשכוח מכל הסיפור הזה של הדעיכה הכלכלית. בגתם וטרש. מי אלה בגתם וטרש? הם שריסי המלך משומרי אסף. מה זה שומרי אסף? שומרי אסף זה שומרי האוצר. זה מופיע בספר מלאכים, וזה מופיע בנביאים האחרונים. שומרי אסף הם אנשים במקדש ששומרו את הכסף. מעט שומרי אסף. כל הכסף רואה חשבון שרי האוצר של פרס. הם רואים את הדרדרות בקופת המדינה, מחליטים להרוג את המלך. ואגב, מה הפתרון של דרדור קופת המדינה? אמן. עשרת אלפים כיכר כסף, יש כל הידי עושי המלאכה להביא אל קנזה המלך. עשרת אלפים כסף ואמן מוסגר, זה כמעט תקבילי המיסים של כל השנה בפרס. זה כמעט אמן מוסגר. אבל אמן מצליח לשחט את המלך, לעשות רצח, טבח ביהודים. למה? כי למלך חסר כסף. והנה מגיע שר אוצר חדש, אמן, רוצה לתת לו כסף. ופתאום מתחילה אנטישמיות. הדרדות קופת המדינה, פירושה אנטישמיות. אני רוצה רגע, למי שלא מכיר את המגילה כל כך טוב כמוך, בעצם בקטן בתרש רואה החשבון או שרי האוצר, רוצים להתנקש במלך. מורדי חי מגלה למלך, תקשיב חביבי, יש פה שני חבר'ה, שכאילו נאמנים לך, שרוצים להתנקש בך. המלך מגלה את זה, וכותב את זה בספר דברי הימים, למלכי פרס עומדאי. ספר דברי הימים לפני המלך. אז אחרי שזה נכתב בספר דברי הימים, ביומן האישי שלו, באיזו מין רשומה כזאת, אז פתאום הסיפור הבא, לאחר מכן במגלה זה פתאום שאמן אומר, תשמע יש עם אחד, הוא מפורד, כל כל גידל המלך החשוב, שתאמן בנם דתה. למה הוא גידל אותו? כי הוא בא עם פתרון, מזור לבעיית האוצר. והפתרון הוא? אנחנו לא יודעים מה הפתרון, אנחנו יודעים שהוא מנסה לשחט את המלך, בעשרת אלפים כיכר כסף. מה שעוד מאוד בולט שם, המלך מצווה על כל הנתינים, לכרוע ולשטח אבות לאמן. למי משטח אבים? בימים עתיקים, יש קידה, או יש את החוויה שזה מנימוס. אבל אנחנו יודעים שהוא רשם ליוסף, והקרא לפניו אברך. מה זה אברך? ברך. להוריד ברך לפני שר האוצר של מצרים. יוסף הצדיק בעידן לפרונים, היה שר האוצר של מצרים, לפני אותו יוסף, קוראים ברך. גם פה לפני שר האוצר, למה? זה ברור אגב. כי בעידנים של עבודה זרה, הייתה יוצרה עבודה זרה, למה? גשם, תבואה, אז מי שמספק את האוכל, מי שמספק את המזון, מי שמספק את הכסף, לפניו קוראים לו משטח אבים. זה הסיפור עם אמן. אז הוא מגדל את אמן. כן, הוא גדל את אמן, ומנה אותו שר האוצר. הוא מנה אותו שר האוצר, והוא מבטיח לו, אם קרה כסף, האחרונים בהמשך, שהוא מתכוון להביא את זה מהיהודים. לא, אנחנו לא יודעים, המגדל לא מספר את מאיפה הוא יביא את הכסף. אם הוא היה עשיר, יביא מהיהודים, לא ברור, זה הפרשנים למיניהם, הם בונים תיאוריות. הנאצים הביאו את זה מהיהודים, לפחות חלק, כן, אבל.. ומה הפרשנות שלך? מאיפה, מה נביא את הכסף? זה לא משנה. אוקיי. השולחן עובד. כשיש דעיכה כלכלית, אנשים מאמינים בכסף מהשמיים. זה בא מפה, זה בא משם, רק תביא לי כסף. זה מה שקורה במשברים כלכליים. ואז מה? ומי זה הגיע במשברים הכלכליים ב-2008? זה הגיע למ.. מהבנק הפדרלי שפשוט התפיס והתפיס והתפיס. ופולסון הלך והביא מביר סטורן, מ-J.P. מורגן, שהצילה את ביר סטורן, ופה, מהגורם היה עיקר בו עושים כסף מהשברים כלכליים. וכולם מוכנים להאמין שזה בא משמיים. כן, ואז גם מיידו פסה כסף, בסוף נפל גמור. זה לפניו, כן. ואז איפה הסיפור היהודי פה בתוך כל הסיפור הזה? הסיפור היהודי היה שהתבוללו במשתה. אנחנו יודעים את זה מהשמות של מרדכאי ואסתר, שנקרא שמות עבודה זוהה. לא רק זה, מרדכאי שינה את שמה של אסתר. הייתה עד עשה איזה שם ישראלי די מפואר. הוא קרא לאסתר השם אשתר, העילה הפרסית בבלית. אבל אנחנו יודעים עוד משהו שבעצם מרדכאי כנראה זה לא היה דור ראשון להתבוללות, כי גם ההורים שלו היו צריכים להיות קצת.. קשה לדעת. שוב, אם קראו לו מרדכאי, כנראה.. קשה לדעת, המגילה לא מספרת. אני פרשן, אני לא מנסה לקרוא מה שלא נמצא שם, אז אני נורא שמרן לגבי הפסוקים. לא כתוב מתי הגיע. מישהו הוגלה מירושלים מהגולה שעוד אותם ייחוני המלך יהודה, אשר הגלה נבוכה נצר מלך בבל. זה כנראה קורה כ.. מעל מאה שנים אחרי הגולה, אז כנראה סביר להניח שזה דור ראי. וככה אני מניח שם. ובאמת המשיך לספור המגילה, הוא מגדל את המן שמבטיח לו עשרת אלפים מיקר כסף. הוא קיקר כסף, ופתאום שולחים מגרות לקום מהחוט פרס, לרצוח את היהודים. מרדכאי ידע את כל אשר נעשה, הוא קורא את בגדיו. עכשיו הסיפור הזה, הטענה שלי, המגילה נכתבה בעברית. בפרס לא דיברו עברית. יש לנו מספיק מגילות בפרס, דניאל למשל, שכתוב בערמית. חמיה וכדומה, עזרה מלחמיה, יש שם עמר עמית. המילה נכתבה בעברית. הטענה שלי זה נכתב בארץ ישראל, מתישהו אחרי התקופה ההיא, תקופת אנשי הכנסת הגדולה. היא נכתבה בעברית טובה אפילו, בעברית של בית שני. וכותב המחבר של המגילה שם, מרדכאי ידע את כל אשר נעשה, והקרא מרדכאי את בגדיו, ההיא בשק ועפר. לכאורה סימני אבילות, אבל כשאתה משווה את זה, זה מה שקורה בירושלים באותה עת. אם עזרה סופר, עזרה מה הוא עושה? הוא לא רק קוראת בגדיו. כן? לא רק שם, הוא שם עפר, הוא מורד את סקנות, אבל בעיקר הוא קורא בשם השם. הוא מתפלל. חסר פה במגילה את הדבר העיקרי, מרדכאי אינו קורא בשם השם. הוא אינו מתפלל. לא רק, יש שם מילה מאוד מוזרה, שק ועפר יוצא לרבים. מה זה יוצא לרבים? למה הוא מחלק סק ועפר כמו הפגנה? בוא נביא שלטים, אני בסוף וכלל מעשה פה הפגנה. אני רואה את זה בתור הפגנה, לא בתור עבלות ממש. ואנחנו רואים אחר כך ש... מהר מאוד הוא חוזר ומשתלב. מהר מאוד סטר שולחת לו חזרת הטוקסידו ואומרת לו, אתה לא יכול להיות בוול סטריט או בשער המלך. שער המלך. הוא חוזר לשער. כן, הוא חוזר לשער המלך כשהוא כבר לא נבוש בבגדי אביל האלה. נכון? הוא מהר מאוד מחליף אותם אחרי שהסטר מוכנה ללכת למלך. עכשיו, אני חושב שיש שם רגע של חזרה לחוויה יהודית, כי אין מה לעשות, כי ברגע שאתה שם סק ועפר וזה... משהו בכל זאת פורץ לך. אבל אנחנו, אתה יודע, הסוף מן התחילתה, שבסוף המגילה מולך היה חלק מפרס ומדעי, אנחנו משווים את זה למגילת רות למשל, ששם יש צאצאי, רות, שמסתיימים, דוד המלך, בסוף המגילה, ואתה משווה את זה, ומגילת רות היה מונח לפני כותב המגילה, זה מחלק מגילה קדומה יותר. ואתה רואה את סוף המגילה, איפה הוצא הצאצאי של מועד החיים. כשהאבותיו של דוד בעצם הלכו למועב כדי להתבולל. כן. אתה משווה את זה לא חתם. אני משווה את זה בתחילת... כן, נכון. כן, אתה אומר את זה בתחילת הספר. כן, כל הספר מתחיל באי אחר הדברים האלה, כן? סליחה, והיא בימי, והיא בימי החש ועוש, והיא בימי שפות השופטים, שזה מגילת רות, והיא בימי מבשר משבר כלכלי, שבעקבותו משבר ממש. ובמשבר הכלכלי שהיה בתחילת מגילת רות, אלי מלך ומשפחתו יורדים למועב, מתבוללים שם. פה מתבוללים בשושן הרב בתי. וזה מה שקורה. אז בעצם אנחנו עצרנו את המגילה בשלב שבו מורדי חי, אחרי ההפגנה עם הסק והעפר, הוא... אתה רוצה לדבר פה כל מגילה, אני מבין. אני רוצה ש... אוקיי. יש פה איזה מהלך, אחד הדברים שהכי תפסו אותי הייתה, היה שאתה בעצם אומר, גם אחרי שהאיום של למן הוסר, אחרי אותם ארבעה ימים מותחים. זה אגב הכי מפתיע. אתה שואל בנאדם רחוב כמה זמן היה הגזירה של למן? 10 חודשים, 11 חודשים, ארבעה ימים סך הכול כל הסיפור יוצא. בדיוק. זאת אומרת, הגזירה יוצאת, אגב, 127 מדינה, ומסוסים ורוחבי הרכש האחר אשתרנים, כל האנשים הם... לוקח כמה חודשים להגיע לסוף האימפריה. כן? בתחבורה שלה. אז עוד לפני שהעודה הגיעה... זאת לפני דור הישראל, כן, של עובד, אבל כן. עוד לפני שהעודה הגיעה, כבר היא בוטלה. היא בוטלה. אבל היא לא בוטלה. וזה מה שאחד הדברים ש... שמתי לב אליהם רק בזכות הקריאה שלך. אמרתי, מה זאת אומרת, היא לא בוטלה? הם מיד ביטלו את הגזירה. אז... מה... הגזירה נשלחה. פתאום יש שלושה ימים, אסתרל הולכת לפני המלך, איצמה שלושה ימים, הולכת לפני המלך, שתי ערבים בשלום סיבות, בסוף היום השישו זה אומרים, בופ. אחרי יום רביעי, יאמן כבר על העץ. הוא כבר תלוי. כן? זאת אומרת, יש דינמיקה במשלם. החבר של יאבי עטפילמן תמיד אומר, למה הם שלחו לרוץ? כי כשאתה נותן לפקידים פקודה, הם ממשיכים להתעורר גם עם הסיבה בוטלה. חוק פארקינגסון. וזה בוטל. ואז, אתה שואל את עצמך, רגע, הגזירה בוטלה, אותו צורה היהודים, תלוי מהעץ. מה? מה קורה פה? ואז המלך הראשון שם את מורדכי הבית המלך, הכתב ושנכתב בשם המלך, ולחתום בטבעת המלך, אין להשיב. מה זה בירוקרטיה מוזרה הזאת? אין להשיב. מה? מה זה הדבר הזה? אבל זה סוג של עילה. ו... עילה למה? מורדכי נכנס לבית המן, תופס פיקוד גם על הצבא, וגם על האוצר. והוא מבין שכוח פוליטי שם, נובע רק אם יש לך מיליציה משלך. וזה מה שהוא בונה. בכוחות האוצר שיש לו. עכשיו הוא בונה שם מיליציה, לבצר את כוחו בתוך אימפריה, לבצר את כוח היהודים, שנמצא שם באימפריה. אבל הוא מתבולל באימפריה פרסית. אבל יהודים בסכנה. מה? קורא המגילה, שקורא את זה בלי עזרה, שנייה, היהודים הם מסכנים, יהודים בסכנה, יש אנטישמיות... אתה אומר פה, בעצם היהודים הם מיליציה. הם גם קמים כמיליציה. זה לא אומר שאין אנטישמיות. זה שקם המרת בגטו ורשה, לא אומר שלא היה אנטישמיות. אמן הסיר את המחסמי, הכל האנטישמיות, אני לא חושב שהוא היה אנטישמיה בודד בכל פרס, כן? אז נותר פה אנטישמיות, אבל היה אפשר לדכא את זה בצורה אחרת, היה אפשר לוותר את הגזירה הקדמית בצורה אחרת אבל הוא נכנס שם לאובי אקורה בתוך ממלכת פרס, בתוך ממשל הפרסי של החשבון שהוא היה מלך יחסית חלש באותה תקופה והוא נכנס ומתבצר שם ומבצר גם את כוחו וניסו גם להחזיר את האוצר הפרסי למעמדו ולהישאר בגולה עם היהודים ולהישאר בגולה, כאילו חלף האיום של האנטישמיות ובואו חוזרים לטלם להתבונל בתוך העם הפרסי אז בעצם אסתר מוצאת את עצמה כאשתו של המלך אחרי שהוא שר איום זה גם נורא מטמיד, אני תמיד אומר את זה, למה הוא שולח את אסתר המרכה, מי היה שולח את הבת שלו לשכב מהמלך ואני מבין את כל התירוצים שבא ליד תורספות, הבנתי וזה עוד לפני שהיית אנטישמיות, זאת אומרת זה עוד לפני שהיה איום של המן, זה סימן של התבונלות הוא שלח אותה למיס אוניברס, למיס אמריקה ואז אם בכל זאת ניכנס קצת לחזל, הם אומרים דברים מאוד ככה מפולפלים בשביל להציל את אסתר אומרים שהייתה סדנה דארה, סדנה דארה זה קרקע של עולם כלומר אישה כשמקיימים מחסמין היא לא עושה מעשה, היא בסך הכל פרליז כזה, משותקת והחשבי ראש חוטא, מטפח לי הבטן, אני חייב לומר על החזל זה פשוט מטפח לי הבטן, לא נעים להגיד כי זה חזל אבל מטפח לי הבטן, על אסתר, כן מטפח לי הבטן נראה שגם הילו ממש רוצה בתפקיד הזה, היא לא רוצה ממש לגשת אליו ואתי לקח אסתר, היא לא רוצה לגשת אליו, כשהיא נצטרכה לבקש להסיר את הגזרה ולהיבהל שוב היא אומרת אני לא רוצה, נראה שהיא מחפשת את הרוצים לא להיות שם במקום הזה ומצד שני היא יודעת לשחק את המשחק, כלומר היא לגמרי בתוך האווירה בלבוש הפרסים מה שנקרא, לבוש המחות ואז אחרי שבעצם, אחרי שעוברים ארבעת הימים ומורדי חיים מבסס לו את המיליציה שלו ונכנס לתוך בית אמן הגזרה עדיין לא מבוטלת, עוברים כמה חודשים ופתאום זה היה משהו שככה בקריאה שלך גילית ורק אחרי כמה חודשים, פתאום מורדי חיים ולפתאום אומרים אוי הגזרה לא בוטלה, הגזרה לא בוטלה צריך לוותר אותה הגזרה של אמן יוצא בניסן, אמצע ניסן והם מתעוררים ב23' לסיוון זה הרבה זמן, זה חודשיים וחצי שעוברת עד שהם אומרים רגע בוא נטפר בסיפור הזה נעשה פה משהו והם כבר שם, אמן כבר על העץ, כבר חודשיים פלוס מטמיד נשמתי, זה הכי מזכיר לי לצערי את שואת יהודי אירופה ואת הקריאה של הלל קוק וחבריו לרוזוולט, לכל הארגונים היהודיים והם אומרים חבר'ה יהדות אירופה נרצחת תעשו משהו, תפעילו יותר לחץ והם אומרים לא ואנחנו רוצים לשמור על קשרים טובים עם הממשל ואנחנו רוצים להראות שאנחנו יהודים נאמנים לאמריקה אבל יהדות אירופה נרצחת, יהדות אירופה עולה באשן ויש כוח צבאי ואפשר לנהר שם קצת את הממשל והארגונים היהודיים לא פועלים מספיק חזק נראה בשביל להציל את יהדות אירופה אתה יודע אני בנושא של השואה אני עומד דום אני אוריב רבי ארב אמיתר אומר יש לנו יותר שאלות משיש לנו תשובות אני חושב שזה נכון כלפי שמי ונכון כלפי בני אדם ולפעמים טוב להישאר עם שאלות אנחנו מנסים להבין בבנים חברתיים ואינטרסים ואת הטבע של הגולן אני חושב שבספר ניסית להראות את הטבע של הגלות כלומר את המשיכה העזה הזאת להיות חלק מהשלטון ולהיות מקובל על ידי החברה הסובבת ובעצם כשאתה רוצה להיות מקובל איתם אז אתה מתחיל לשבת אצלו בבית ולהתחתן עם הבת שלו אני אגיד לך בצורה יותר מדויקת מה שמצוי את נשמתי באופן כללי אגב והוא בא די לידי ביטוי אני חושב שהמבנה החברתי הנכון הוא שכל תת קבוצה תהיה חזק וגאה בזהות שלו ושאני אכבד את הזהות שלך זאת אומרת אני לא צריך כאילו איזה תשטוש של זהויות במרקם אתה קתולי עדוק אני מחבד אותך על זה שאתה קתולי עדוק אני יהודי עדוק אני רוצה שתכבד גם אותי וכל דבר כזה אנחנו מחפשים מחנה משותף הנמוך בסיפור הזה ומה שאני רואה במגילת אסטרבריץ הרי מה שקורה בחלק גדול מהילדות הגבולה היום המתבוללת היא מחפשת מחנה משותף נמוך אגב אני חושב ככלל פרוגמסיביות בעולם זה זה כאילו בוא נגיע למחנה משותף נמוך כמה שאפשר כולם אותו דבר ואני אומר ההפך לא זה לא נכון לא כולם אותו דבר כולם שונים ואני מחבד אותך על השנות האמת אתה רואה הרבה שיח מחבד בין דתי דווקא בציבור השמרני בארה״ב שיהודים דתיים אורתודוקסיים מגיעים לאינטרסים משותפים עם נוצרים עדוקים אבנגליסטים קתולים והכל סביב איזה מחנה משותף שאומרים הדת היא דבר חשוב הדת שלך שונה מאוד משלי אבל אולי יש לנו דברים משותפים שאנחנו יכולים לפעול באדם אתה מדבר מתוך אינטרסים אני לא מדבר מתוך אינטרסים אז למה אתה מדבר? נהפוך הוא אני חושב שלא הכל זה אינטרסים זאת אומרת אני יכול לראות אותך בן אדם בן אדם מעולה ולא להסכים עם כל מה שאתה אומר אבל אני מחבד אותך על זה שהדעות שלך חזקות אבל יש בך הקשבה מה שנקרא באנגלית Strong Beliefs Weakly Held זאת אומרת אני פתוח לשמוע גם מה אתה אומר למרות שאני נורא מאמין מה שאני מאמין השיח הכבוד הזה לא אינטרסים אתה לקח את המקום של אינטרסים השיח המכבד השיח הכבוד הזה הוא מה שחסר איפה אתה מוצא אותו היום באיזה קהילות או איזה אנשים אתה אומר אלה האנשים שבאמת מייצרים את השיח הזה אני אומר את זה בכל חברה כן אבל זה אנשים שבעיקר יש להם ביטחון עצמי משהם והם לא צריכים להיות חלק משהו אחר אני אגיע למסעדה אני לא אתפשר לקשות שלי כן והוא יכבד את זה והוא יגיע והוא גם לא יוכל משהו הוא נכבד גם אותו ואתה יודע אחד החברים הטובים שלי הוא קתולי אדוק אתה יודע הוא אומר אל תפיע לי ביום ראשון בין שמונה לשתים ושתיים אני כאילו שם אני אומר לו תפעי לי בשעות ואני מכבד את זה לא רק שאני לא אומר לו תיקיו טיימב עליי כל מה שאתה צריך באותה תקופה עליי אני חושב השיח המכבד הזה הוא הוא אצל אני לא מספיק קיים היום ומכאן ואגב חלק מזה נובע מזה שקשה להיות שונה קשה באופן אובייקטיבי קשה לרוב האנשים להיות שונה אם זה בעיות של חוסר ביטחון עצמי אני לא יודע מה זה קשה להיות שונה ולכן רוב האנשים מסרטנים כמו אני כן האמת היא לי יש אח שככה עזב לפני שנה ומשהו ללוס אנג'לס ככה מנסה את דרכו שם בשוק הנדלן אני חושב באמת קצת כמוך שאפשר לפתור הרבה מהבעיות של המשיכה לארץ לא רק אצל אמריקאים או יהודים שעוד לא עלו לארץ על ידי פשוט פתיחת כלכלה טובה אתה יודע מה אחת הבעיות שלנו יש שם אוחות מבריקים ישראלים בכל אוניברסיטת ארה״ב מה הבעיה הרגולציה פה על האוניברסיטאות חונקת את כל הסיפור אין פה מספיק תפקידים לכל המבריקים שאנחנו מגדלים פה אז הם אומרים לי שזה חוץ לארץ ונאבדים למה היהודים זה לא רגולטי זה דלדול הDNA של מדינת ישראל על ידי זה שהרגולציה חונקת כן אנחנו תמיד צוחקים על הנוצרים שאם יש לך בן הכי מבריק אתה שולח אותו להיות כומר ואז אין לו ילדים ויהודים אם יש לך בן מבריק אני לא צוחק על הדעת של אף אחד אני אומר על נקרא לזה שיטת מה עושים עם החכמים אז ביהדות החכמים מתרבים כי הם רב כי הוא רב או כי הוא הולך ומקים משפחה ואצל הנוצרים אז החכם נהיה כומר ואין לו משפחה אז אולי משם בואי בואי באי האוניברסיטאות שלנו אנחנו שולחים אותם משם כי אין לנו מקומות פה זה פשוט הזעיה אנחנו משכים בהם את מיטב כספנו ואז הם בוכים לנו כי אין פה תפקידים איזה מהלכים עשית במערכת החינוך בישראל על מנת ככה קצת לשפר אותה קצת לעזור אתה מדבר הרבה על זה שהכלכלה של מחר מאוד תשתנה לא תהיה אבטלה גדולה אם אנחנו נתכונן לזה כמו שצריך אבל כן יש שינוי מאוד גדול באופי של העבודות מהעבודות שהם עבודות ייצור לאולי טיפול או החזקת רובוטים או בכלל אתה מדבר על הרבה על מה שנקרא שוק ההייטק שזה לא רק לתכנת אלא זה סוג של חשיבה סוג של שפה אתה יכול להסביר קצת מה זה השפה הזאת של ההייטק? איך לומדים אותה? קודם כל תכנות זה כמו למוד שפה כבר ספרות אנגלית זה כמו דברית צריך לדעת לתכנת או לפחות להיות קשה לתכנת בעולם הזה שניים סקרנות זאת אומרת הבתי ספר שנבנו למאה העשרים של כלכלה תעשייתית אם לא את הבתי ספר שאנחנו עושים עכשיו אז היה צריך אנשים שאי אפשר לשים אותם על הקו להרכיב מכוניות והיום אנחנו צריכים אנשים שיודעים לפתור בעיות מורכבות מסובכות רב תחומיות אז צריך לסקרין את הילד לא לבצע את אותו בחומר תנו לו לטעום תנו לו לתחכך, תנו לו לפתור בעיות תנו לו לצאת למרחב אגב אנשים אוהבים לבכות את המערכת החינוך הישראלית אני חושב שהבלאגן שבו הוא הטוב שבו ואגב אני חושב שתנועות הנוער פה זו ברכה גדולה זה שם תינים אחריות כי חלק גם מהעולם ההתק הוא לקיחת אחריות אנשים נורא עצמאים בהתק אני יושב מפתח משהו קם לתחייה, אני צריך לקחת עליו אחריות ואני יוזן כל הדברים האלה לדעתי הם הם ברוכים אבל בתחום מהי המחקר שגם את זה צריך כי זה פורט דרך ושם משלם צריך להשקיע גם כסף אנחנו פשוט איך אני אגיד? מוגבלים בגלל ביורוקרטיה ישנה אבל מה אני קוראים? סטטרות שכולם מעדלים את העבר אבל מה עם קרנות? כמו אולי הקרן שלך קרנות מחול שבאות להם להשקיע עוד כסף למה זה לא מהווה תחליף לאיזושהי השקעה מדינתית או משהו בסגנון הזה? זה כן, המדינה צריכה להפסיק להשקיע כסף בסטארטאפים ודברים כאלה זה יהיה שוק משוחלם זאת אומרת לווטל את רשות התחרותיות מהמדען הראשי זה מזמן החליף את שמו רשות התחרות רשות החדשנות ואני מאוד אוהב את אהרון אהרון וסגית אגן שנעלים את המקום הזה עכשיו והם חושבים אחרת עכשיו הם הולכים ליוטל בסיק ריסרצ וכל הרעיון הזה של המדען הראשי כמו בתואר אנטי דארווין מממנים חברות שלא מצליחים בשוק הפרטי נראה לי על זה צריך לקחת כל הכסף לפתח עוד מעבדות באוניברסיטאות להחזיר את כל המדענים האלה לארץ בעיקר צריך להפוך להיות מגנט מקום מושך לאנשים עם ראש על הכתפיים וככל שאנחנו נפתח פה יותר הזדמנויות בין אם זה פרטיות בין אם זה באוניברסיטאות בין אם זה מכונים מחקר למיניהם ולמשוך לפה כמה שיותר אנשים מוכשרים כך יהיה פה קהקלה יותר פורחת אז הם יפתחו עוד משרות אני אגיד לך עוד דבר שאמרתי לכמה אנשים לפני כמה חודשים חלק מהתפיסה שלנו גם מעוותת כולם שואלים מה לעשות בפרפר אז משקיעים יותר בבתי ספר בפרפר ובאותה שיטה של המאה הקודמת אבל בכמה שחסר חלק מהשם בפרפר זה חיכוך עם וואלה זה אפשרי זה אפשרי לא הכרתי את זה גם הילדים מהנדודי הסדרות ראו את תל אביב בתפארתה ככה להרבה זמן אז באופן מוזר אנחנו עושים מה שנקרא שלף במדינה הזאת שמנסים להיות עיירות פיתוח סתם למי שלא מכיר שמניסטים לעירות פיתוח הלכים שמניסטים לעירות פיתוח ועם שנה שלמה נמצאים בתוך כיתה רגילה לעיורת פיתוח ונותנים מרוב תובם לזה כנראה הגישה שעומדת מאחורי אותו שלף הוא אומר לנו נביאי מהעיר שיהולות לעירות פיתוח ועוד איכשהו זה נפתח את העיניים של ילדים למה הם לא מזיזים כיתות שלמות מהעירות פיתוח למרכז לשנה שלמה בשיעור? שיחיו באר החוצמים, שיחיו בפארק הטכנולוגי בתל אביב. חברי יוני סרוטסקין מהליברלים בליכוד אומר משהו מאוד יפה, דרך לפתור את בעת הפריפריה היא לבטל את הפריפריה. כלומר, להגיד לאנשים, אנחנו בונים פה עכשיו בנייה לגובה בתל אביב, אתם מוזמנים לקנות דירה אולי במחיר טיפה יותר זולו, אני לא יודע מה, או בכלל. בקבלות. לא, אבל. תראה, המחקרים אומרים בצורה אבסולוטית שאנשים מוכנים בצורה, חצי שעה לעבודה, זה פחות או יותר סיפור, זה היה ככה כל ההיסטוריה. אוקיי? לכן ערים בהתחלה היו איזה שני קילומטר או שני קילומטר, ככה היה אפשר ללכת בשלושים דקות, וכל שהתחבורה הייתה אחת וזה והוא. אם בונים רכבת מהירה, מסדרות, מהירה ממש, לא כמו שיש עכשיו. כן. כן? כמו ביפן. בוליט כזה. בוליט כזה. סדרות זה המרכז. נכון. אבל אנחנו בונים עשר שנים מאוחר יותר את הרכבת של אתמול. ואז הוא לא עובד גם. תמיד בוכים על זה שהנוער של סדרות בורח מסדרות, או הנוער של נתיבות בורח מנתיבות. אולי צריך לא לבכות? עדיף שהם יגיעו למרכז. טוב שהם יגיעים למרכז. אולי צריך להפסיק להשקט את הפריפריה כדי שהחבר'ה יעברו למרכז. מה אנחנו צריכים? את כל הערים האלה. מי שמעוניין לגור, ומבחינתו זה איכות חיים, לגור במקום שקט, נחמד, ירוק, צהוב, באיזה צבע שהוא רוצה. שיגור שם. אבל שלא לבכה על זה, שוב, אני מסכים איתך, גם מקווה לי כבר אומר, שאם אתה לא בונה יישובים במקומות ספר, אתה עתיד לבטר על המקומות ספר האלה, והגבול שלך יצטמצם. אמת. אבל אי אפשר כל הזמן לבכות על זה שהפיתוח הכלכלי במקומת האלה, הוא פחות מתל אביב. גם תומאס סולד בעצמו אומר, מה שקורה בבר-7 עכשיו, זה ברור שהאוניברסיטה משתפרת. עם הסייבר והפיתוח של קריאת מודיעין. לאותף אז היו שמים אוניברסיטה, ילדים מגיעים משם. נכון, שמו שם את ספיר, זה הרבה מדעי הרוח ופחות טכנולוגיה, אבל יש שם גם אחת של הנבסה שמתקיימת. בכל זאת, אתה מספר על למה היית, לאן הוא הולך? כלומר, אתה דיברת באחת הארצות שהקשבתי, לווי-ווק, שבעצם אנשים מקדמים את זה בכל העולם, ומנסים ליצור אווירה של תל אביב, ואז הם טסים חזרה לתל אביב, ואומרים, אני מרגיש פה בבית, אני מרגיש פה בעבודה. מה מיוחד בישראל שהופך אותה למקום כל כך מוצלח להייטק, לשפה הזאת, לפיתוח הזה? זה האחריות שהילד מקביל בתמונת נורא בצבא. זה לא ספק חלק מזה. כלומר, אתה רואה קורלציה בין אנשים שהיו בצבא, לבין יזמים מצליחים בהייטק? ברור. ככה שגדל האחריות שהיה להם בצבא, ככה הם נהיים יזמים יותר טובים. ואנחנו נעשו לפחד מלתת האחריות לילד. זה בסדר. אחד הדברים, אני זוכר לפני שנתיים, שהיה את אסון המכינה של מכינה תל אביב. אני זוכר, באותו ערב ישבתי לי בירושלים, ואמרתי, הנה מגיעה הרגולציה למכינות הקטן צבאיות. כלומר, זה היה ברור לי. כתבתי באותו זמן מאמר במידה, אל תטילו הרגולציה למכינות, כי בתור מדריך שעבר במכינה, אמרתי, מה שבנה אותם ומה שבנה אותי כמדריך, היה זה שנתנו להם אחריות לארגן טיול. והיה סיפור אחד שהם ארגנו טיול, משהו חודשיים מראש התכוננו אליו, ויומיים לפני אמרתי לחבר'ה, חבר'ה, יורד גשם, אנחנו לא יכולים לצאת לטיול. ממש מקרה דומה למקרה של האסון של מכינה תל אביב. בגלל סכנה ביטחונית פחדנו לטיול בנחלים, כשיש גשם. והם אמרו לי, טוב, אז נבטל את הטיול. אמרתי, לא, מבטלים את הטיול בנחל, נבטלים את הטיול למקום שהוא טיול באוטובוס, טיול זה, בוא נבנה אותו ביחד. והם באותו רגע התיישבו ואמרו, אנחנו לא רוצים ולא. אז ישבתי איתם ביחד, וניסינו לראות איך הטיול הם מובילים אותו, החניכים, אבל עם העזרה שלי, שיש לי קצת יותר ניסיון בתור בחור בין 23, איך אני יכול לעזור להם בעצם לעשות את הטיול. ואמרתי, אם אנחנו הופכים את כל האישור של טיולים במכינות, למשהו שעובר דרך משרד החינוך, אז אין יותר מכינות. הפרויקט הזה, הוא באותו רגע איבד את הטעם שלו, בגלל הרצון שלנו בבטיחות כמובן, אבל כשהכול עובר דרך משרד הבירוקרטיה, אתה בונה בירוקרטים קטנים. אני חושב באופן עקרוני, חובה לתת אחריות לחבר יותר צעירים. הם צריכים התרחה לילדים מבוגרים, זה לא ספק, הם צריכים לראות את ההזרעה, כי מה לעשות, יותר ילדים לוקחים סיכונים לפעמים מיותרים גם. גם הילדים שלי. צריכים התרחה, אבל זה לא צריך לרצח אותם לתת להם אחריות. האמת היא, מהדברים הקודמים שאמרת, שלא צריך להעמיס חומר, אני ככה שומע קצת חינוך פרוגרסיבי, כלומר, חינוך להנאה ולשמחה בלימוד. לא, אני לא אמרתי את זה. אתה מוזמן לתקן אותי. ופחות חינוך שהוא לידע. כלומר, כי היום אני מורה בתיכון לתנח, ואני רואה שאני מלמד לתנח, לבגרות, משהו כמו 20-30 פרקים. אני זוכר שערב לפני הבגרות שלי, בתנח, סבא שלי, שיודעתי, נו, איך זה מרגיש לשלוט בכל התנח? סבא שלי בוגר אושוויץ, למד פה בתל אביב לימודי ערב לבגרות, בלי משפחה, בלי כלום, בלי שום תמיכה. אמרתי לו, סבא, אנחנו לא יודעים את כל הבגרות, את כל התנח לבגרות. אנחנו יודעים 25 פרקים אולי, סבא שלי הזדעזע. כלומר, המגמה של החינוך, מלפני שנות החמישים להיום, היא להפחית כמה שיותר בחומר, לתת בגרות לכולם, אם תלמיד מפשל, מאחר, לא מגיע ללימודים, אין כמעט דרך לזרוק אותו מהבית ספר, ולהגיד לו, שלום, נתראה בחיים האמיתיים. כלומר, אנחנו מאוד מגוננים בחינוך הממלכתי, והממלכתי-דתי היום, אנחנו לא רוצים להשאיר אף ילד מאחור. אני לא אמרתי את זה, אמרתי משהו אחר. אמרתי שצריך לגוון יותר. זאת אומרת, אני רוצה שתעשה 25 פרקים, ותנח אולי 50. אני רוצה שתעשה 5 פרקים בגמרא, ושלוש מסליחות במשנה, ומתמטיקה, ופיזיקה, וביולוגיה, ומדעי כדור הארץ. אני רוצה שאגב, שגם תעשה טיולים, וגם תעשה מכניקה, וגם תעשה, אני יודע, ספרות אנגלית. אני רוצה שתתאם את כל הדבר הזה, ותהיה עשיר בו. כאילו, יותר חומר, אבל בגיוון יותר רחב. כן, תודה. היום גם בכלל, שוב, אם אני משווה את עצמנו, רגע לדורות קודמים, אז אימא שלי, בחינוך הממלכתי רגיל, למדה תושבה, פתחה דווקא מראה, ופתחה אפלטון. היום בחינוך הממלכתי, לא פותחים לא אפלטון, ולא דווקא מראה, מחשש להדתה, וכל מיני צמצום. כל הסיפור הזה של הדתה, ולניעוד דתי מטורף. מי שלא רוצה לטעום, מנכסי צאון ברזל, של העם היהודי, אני פשוט לא מבין אותו. הוא מבטר על מורשתו, הוא מבטר על קורמחצבתו, ואגב, אני אומר אותו דבר, בחינוך הממלכתי, כמה שאני אומר, בישיבות הקו, בישיבות החרדות. מי שלא יודע ללמוד אפלטון, לא יודע להבין את הרמב״ם. מי שלא ילד פיזיקה, ומתמטיקה, לא יודע להבין את ראשי, ולא יודע מה לעשות בחיים. כל הדבר הזה, שאני רק אעשה ככה, ורק אעשה ככה, ואני מדיר נכסי צאון ברזל, של העולם, של העם היהודי, נראה לי, שפחד ישתלט עליו. לסיכום אני אשמח. אנשים שמפחדים, עם חסרי ביטחון עצמי, חזרה למה שאמרנו לפני זה. בעיקר מה שדוחף את כל הנושא הזה, של ההדעתה, זה חוסר ביטחון עצמי. לא אנטי-הדעתה, זה חוסר ביטחון עצמי. ומה שדוחף גם כן, את ההדרה, של דרמקור, מתמטיקה, ופיזיקה, ואפלטון, מסדרי לימוד אחרים, זה פחד. זה בעיה. יאמר לזכות החרדלים, שגם בממלכתי, כבר לא לומדים אפלטון. אז המצב הוא קשה, בכל הנוגע לרדי הרוח, לא מבינים למה צריכים את זה. אני ככה רוצה לסיום, שניגע בספר החדש שלך, ונדבר עליו ככה, ממש שתי דקות. אתה מנתח את סיפור, קניית מערת המכפלה, על ידי אברהם אבינו, מהחיטים, ואתה אומר, שאין שם איזה אושק, לא רשקו בדיוק את אברהם, כמו שזה נראה, כשהם אומרים לו, קח את זה בחינם, והוא אומר, לא, לא, לא, אני רוצה לשלם, אלא יש פה משהו, שקשור לתורת המשחקים. כן. אז כל הספר כולו, בנוי על הסתכלות, בפסוקי התורה, והסיפור הכלכלי, שעומד בתוכם, או מאחוריהם. העולם, אנחנו, כפי שאמרת, אנחנו יצורים כלכליים, וגם בתנ״ך, זה עבד ככה. וכל האבות האומה, היו עשירים, הרמב״ן אפילו אומר, זה חלק מההברכה לעם ישראל, שיהיו עשירים, צריך לדעת להתמודד. אברהם היה עשיר גדול, הוא קיבל אלף כסף, רק נדוניה מאבי מלך, לקח את היצירה, חזר הביתה, והנה הוא מגיע, למראת המאכפל, הוא משלם ארבע מאות שקל כסף, וחזר, ואומרים, איזה מחיר מופרז הדבר הזה, רק כשאתה משווה את זה, מה שהוא קיבל, רק את הנדוניה, עבור שרה, ולא את הכסף, ולא את הזהב, ולא את הצעון, ולא את הבקר, שהיה לו מלפני זה, זה לא עבר כסף, זה עבור מחוז מהנדוניה. אז המסע ומתן שם, שאני רואה בו, בעצם שלושה חלקים, שכל אחד מופרד, עשתה חוויה לבני חטא, הוא בעצם, אברהם מנהל מסע ומתן, על פי תורת המשחקים, ומאגן ומבצר, את ההתקדמות של המסע ומתן, אבל לאברהם היה דבר, שהוא לא מוכן לבטר אליו, וזה, הוא לא היה מוכן, להתבולל בתוך בני חטא, חזרה למה שדיברנו, מגילה טסטר. כלומר, זה או בחינם, אם התבוללות, אז אם יצאו לו, נשיא אלוהים, אתה בתוכנו, אם אתה תתבולל בבני חטא, אז ממילא, מגיע לך חלקת גבורה, כמו שמגיע לכל ישראלי, במדינה הזאת, חלקת גבורה. כן? כי ממילא, התבוללת בתוך בני חטא, אז מגיע לך חלקת קבר. זה אברהם אמר, רגע, רגע, רגע, אני מוכן להיות עמכם, לצדכם. אני לא מוכן להתבולל, זה תנאי בעיה, עבור במסע ומתן הזה. רגע שמובצר את האנשים, מוכנים לתת לו חלקת קבר, בלי שיתבולל, אז מתחיל המסע ומתן על המחיר. כשאתה מסתכל שם, לבחיר המסע ומתן, העיקרון שעמדנו, שהוא לא מוכן להתבולל, היה בת חרב, לכן המערה, הוא בקצה המכפלה, לכן המערה, הוא בסוף החלקה, והחלקה, הוא לצד בני חטא, ולא בתוכם שמה. ואז הוא מנהל מסע ומתן, כי בכל זאת, איש עסקים תחרותי, כמו כולנו ככה, אנשים תחרותיים, מי שנמצא בעולם העסקים, זה בסדר, זה אפילו טוב. ואז הוא מגיע לסכום סביר מנהל חטא, כי תפי כל מיני ספרים עתיקים, ושטרות עתיקות, אנחנו יודעים שהמחיר, חלקת קרקע, מניבה, היא 400 שקל כסף. זה מחיר הסביר של החלקה, והוא הצליח גם על המסע ומתן, למרות שידעו שהוא יוצא את החלקה הזאת. ואני באמת מדביר לו, כי אני חושב שיש עסקים צריכות גם ממולח, וגם לחתול לעסקה טובה. אין, איך זה נקרא לזה? אין סטיראפ, אין לעשות עסקים טובים, להיות אדם ערכי ולא מתבודד. כן, זה משהו שככה ראיתי בכל הספר שלך, החדש על בראשית. האמת קריאה מאוד מקורית, וככה מי שאוהב כלכלה כמוני, מאוד נהנה ממנה, אז תודה רבה על הרעיון, ותודה על הספרים שאתה כותב. תודה. נהנתם מהרעיון, הצטרפו כמנויים בהוראת קבע, בקישור שבתחתית הפרק, ותקבלו את הפרקים המלאים לפני כולם, שיעורי זום שאני מעביר פעם בשבוע, על פילוסופיה פוליטית, כלכלה והסטרטגיה, ופרקים נוספים שלא מפורסמים לציבור הרחב, במיוחד בשבילכם המנויים, נתראה בפרק הבא.