"מוזות"
המילים הן הראשונות להיעלם כשאנחנו ניצבים מול תהום. אך בחלל שנפער עשויות להתגלות בפנינו מילים חדשות – ולעתים אפילו יכולה להיווצר שירה. בהסכת ״מוזות״ חוזרת מאיה קוסובר לטקסטים שכתבו אנשי ונשות רוח בימים של שבר גדול, בתקווה שהמילים שלהם יהיו, כפי שכתבה אתי הילסום, כ״רטייה על פצעים רבים״.
"מוזות"
הלב החושב: אתי הילסום
Use Left/Right to seek, Home/End to jump to start or end. Hold shift to jump forward or backward.
״יבוא יום ונצטרך לבנות לנו עולם חדש, ועל כל פשע וכל זוועה עלינו לענות באהבה וטוב לב… מותר לנו לסבול, אבל לא להכנע לסבל".
את המילים מלאות התקווה והנחישות הללו כתבה אתי הילסום, אינטלקטואלית צעירה בת 29, שהמשיכה להתפעל מיופי העולם ולחקור לעומק את נפש האדם גם כשנכלאה במחנה מעבר בדרך לאושוויץ, וחוותה את אחת התקופות האפלות ביותר בהיסטוריה האנושית. בפרק השלישי של ״מוזות״ מאיה קוסובר חוזרת למילים ולחיים של הכותבת שביקשה להיות ״הלב החושב של המחנה״, והפכה למקור השראה לדורות הבאים.