סרן אמנון שרון היה מ”פ ג’ של סנטוריונים בגדוד המילואים 266 של סא”ל עוזי מור, בחטיבה 179 של אל”ם רן שריג. “אחרי שנירה פגז אחד, הסורים יברחו רק מהרעש של הפגז...” אמר חייל בפלוגתו, כשהכניסו מעט תחמושת לטנקים במחנה פילון, במוצאי יום הכיפורים תשל”ד.
כעבור חמישה חודשים קשים בתא הצינוק, מבודד, חבול ומוכה, הוציאו אותי מהצינוק והעבירו אותי לתא גדול שמצאתי בו חברים חדשים - עשרים ואחד אנשי צוות אוויר - טייסים ונווטים - עוד קצין שריון, רופא וקצין מודיעין מהחרמון. באחד במאי ביקר איש הצלב האדום וקרא לי מברק: “אמנון שרון, מזל טוב, נולד לך בן!”
בסיום הביקור אספתי את כל חברי לתא הרמנו כוסות של מים ואמרתי: “אני מאוד מאושר ואני קורא לתינוק בשם דרור."
ב 6- ביוני 1974 התבצעה החלפת שבויים בין סוריה וישראל וחזרנו ארצה. מפקד גייסות השריון מוסה פלד ז”ל, קרא לי אליו לראיון והציע לי תפקיד סודי ביותר שאין לספר עליו. “אתה הולך לבצע ניסוי שדה לטנק ישראלי חדש שנקרא “מרכבה”... נסגר המעגל מאז החלום שחלמתי בסוריה.