קרן צור מטפחים ורדים

לפני כמה שנים הלכתי לבקר את ספי בן דור במושבה יסוד המעלה בגליל. ספי הוא דור חמישי למטפחי מטעים והוא מגדל ומפתח פירות נשירים תוך התמקדות בפיתוח זנים ייחודיים וטעימים. טעמנו קצת נקטרינות ושזיפים שהיו טעימים מאוד. דיברנו קצת ואני הזכרתי של "הטעמים של פעם". ספי הקשיב בנימוס וענה: "אני לא יודע מהם הטעמים של פעם, אנחנו מטפחים פירות הרבה יותר טעימים מהפירות של פעם". כי מהם הטעמים של פעם? אנחנו יכולים לזכור מה היו בדיוק הטעמים של פעם? נזכרתי בספי כששוחחתי עם אילן קרן צור, במשתלת הוורדים שלו. אם אנחנו עוד מתיימרים לזכור את הטעמים של פעם, מה הסיכוי שנזכור את ריחות הוורדים של פעם? מתברר שיש בעולם מטפחים מקצועיים של ורדים עם זכויות וקניין רוחני, והענף בפריחה כמו תמיד.   הוורדים שומרים כבר אלפי שנים את מקומם כמלכי הפרחים ולאורך כל הדורות תמיד פיתחו זנים והכלאות של ורדים, כולל כאלה עם לכאורה הריחות של פעם. הוורדים הם מהצמחים העתיקים ביותר שזוהו כצמחי נוי ובישום. מאובנים של ורדים בני כ-35 מיליון שנה נמצאו בצפון אמריקה. ורדים תורבתו כבר לפני כ-5,000 שנים באסיה, בעיקר בסין ובפרס (איראן של היום). איראן נחשבת לאחד המרכזים הראשיים של גידול ורדים לשם מיצוי שמן אתרי. ורד דמשק (Rosa damascena) המפורסם נולד ככל הנראה מהכלאות שם. ביוון ורומא העתיקות, הורד שימש כסמל לאהבה, יופי וסוד. הוורדים הם פרח של מנזרים, בעיקר בימי הביניים, וזהו נושא מרתק שלא ניכנס אליו הפעם. אומברטו אקו הרי כתב את הספר "שם הוורד" על שורה של רציחות במנזר. פרופסור אריאל הירשפלד, גיבור פרק 69 הרי סיפר שלמד סודות של גיזום מאם מנזר בירושלים. כשהחלו הכיבושים האירופאים במזרח הגיעו הוורדים ביחד עם צמחים אחרים לגנים של אצילים באירופה. זה גם יצר הזדמנות להכליא זנים מזרחיים ואירופאים של ורדים וגם איפשר פיתוח ורדים שיכולים לתת יותר ממחזור אחד של פרחים בשנה. על מלחמת השושנים באנגליה למדנו בבית הספר – השושן האדון היה של בית לנקסטר והלבן של בית יורק, אבל זה היה עוד בתקופה שבה קראנו ל-roses   שושנים במקום ורדים. אגב, מצאתי עשרות של ספרים שהשם שלהם כולל ורדים, אבל נראה לי שרובם עוסקים ברוע ובאסונות לא הבטחתי לך גם של שושנים עוסק בסכיזופרניה וחצר של ורדים הוא מלחמה בכוחות האופל, ורד שחור עוסק ברוחות רפאים. עוד נושא שצריך לחקור יום אחד.  

 את כל הדברים האלה וגם אחרים למדתי כשהתכוננתי לביקור במשתלת קרן צור בבית לחם הגלילית. הייתי מאוד נרגש, 71 פרקים כבר הקלטתי לפודקסט  ואפילו לא ורד אחד. היה ראיון משכיל ומרגש עם אילן קרן צור, דור שלישי לשתלנים ודור שני במשתלה,  ועם איילת מילר שעובדת במשתלת קרן צור כבר 10 שנים ועד היום לא ברור אם היא המנהלת, סופרת עלי כותרת או סתם לוחשת לוורדים, או שהוורדים לוחשים לה. פרק 72 של אילן והגננים, הקשיבו, דמיינו ריח של ורדים ונסו להפיק קצת קורת רוח בימים הקשים האלה.