למה אנחנו עושות דברים? כמה אנחנו מתקדמות עם החיים? ומה בכל זאת חשוב? 

מציאת דרך של אור בחושך, פרק מיוחד לחנוכה

איך לוקחות את הזעם, חומר הגלם המטונף והכבד, ולהפוך אותו לאפשרי לנשיאה ואפילו להתמירו לאהבה? אפשרי?

למה לוקח לדברים כל כך הרבה זמן לקרות? וכמה חשובה חמלה עצמית עד אז.

לא יודעת אפילו על מה דיברתי אבל תהיו בטוחים שהכיוון והכוונה הם אל עבר אהבה שחרור ריפוי ושלום. תודה למאזינות והמאזינים הנאמנים שהגיעו עד הלום ועד היום.